ברטנורא על משנה בבא מציעא ו:א

השוכר. והטעו זה את זה. אחד מן האומנין ששלחו בעה״ב לשכור את חביריו והטעה אותם, כגון שאמר לו בעל הבית לשכור כל א׳ בארבעה דינרים ליום, והלך הוא ושכרם בשלשה, אין להם עליו אלא תרעומת, דהא סבור וקביל בשלשה, אלא שיכולים לומר לו לית לך אל תמנע טוב מבעליו. פירוש אחר, הטעו זה את זה, שחזרו בהם ולא רצו ללכת לעשות מלאכתו של בעה״ב כמו ששכרו עמו, או בעה״ב חזר בו כגון שאמר להם אי אפשי בכם בבוקר קודם שילכו אצל המלאכה:

ואת הקרר. ברי״ש גרסינן, כלומר בעל הקרון:

פרייפרין. עצים משופין לעשות אפריון:

חלילים. למת או לחתן:

המשרה. מים ששורין בהן פשתן:

מקום שאין שם אדם. שהוא אינו מוצא פועלים לשכור והפשתן אבד:

שוכר עליהם. בני אדם כשיעור שכרן. אבל לא ביותר משיעור שכרן:

או מטען. אומר שיתן להם זוז. יתר, ואינו נותן אלא מה שהתנה מתחלה: