ברטנורא על משנה עבודה זרה א:א

לפני אידיהן של גויים. שם כינוי לגנאי לחגיהם ולמועדיהם:

לשאת ולתת. למכור ולקנות. משום דאזלי ומודו לע״ז ביום אידם:

להשאילן. בהמה וכלים, מידי דהדרא בעינא:

להלוותם. מעות. דלא הדרי בעין, דמלוה להוצאה נתנה:

לפורען. כשהן נפרעים אזלו ומודו לע״ז ביום אידם:

מפני שהוא מיצר. על מעותיו שאינם חוזרים לו, ולא אזיל ומודה:

שמח הוא לאחר זמן. למחר ביום אידו, ואזיל ומודה. ואין הלכה כר׳ יהודה. ודוקא במלוה בשטר אסור להפרע מהם, אבל במלוה על פה שרי, מפני שהוא כמציל מידם: