ב"ח, אבן העזר קמ:ב

ובהא מספקא לן וכולי נראה דרבינו הכי קאמר דלכאורה הוה משמע מדלא אשכחן דאידכר תלמודא דחצר דינו כיד אלא כשנותן הגט ליד האשה או לחצרה או השאיל לאשתו חצרו אבל בחצר של השליח קבלה אם יהא דינו כיד השליח לא אידכר תלמודא כל עיקר א"כ משמע ליד השליח עצמו דוקא בעינן ואפילו הכי הכריע דאדרבה צריך לומר דחצירו דשליח קבלה נמי הוי כידו דאי איתא דלא הוי כידו הו"ל לתלמודא לפרש ולבאר דלא דמי שלוחה לאשה בעצמה דבאשה חצירה כידה ובשליח חצירו לאו כידו ומדכתב תלמודא ולא פירש אלמא דאף בשלוחו חצירו כידו: