ב"ח, חושן משפט שעד

הגוזל שדה וכו'. פסק כרב אשי דאמר ניחא ליה דליקום בהימנותיה בפרק קמא דמציעא (סוף דף ט"ו): ומ"ש לפיכך וכו' עד סוף הסי' הם דברי הרמב"ם כפ' ט' מהל' גזילה וכתב ה"ה שאינו אם לא קנאה עד שתבעו הלוקח בדין וכו'. פסק כרב פפא שם (דף י"ז):

וכן אם אחר שמכרה הגזלן וכו'. שם וכפרש"י: ומ"ש בשם הרמב"ם. הוא בפרק ט' דגזילה ואפשר שטעמו כמו שכתב הר"ן ע"ש הראב"ד וב"י מביאו דכיון דלאחר שלקחה מיד זבנה או אורתה גלי אדעתיה דלאו לאוקמי קמי לוקח ראשון קנאה. עוד כתב ב"י ישוב אחר לדברי הרמב"ם והוא דוחק ע"ש:

כתב א"א הרא"ש וכו'. שם בפסקיו:

נפלה לפניו בירושה וכו'. שם בגמרא: ומ"ש ואם נתנה הגזלן לנגזל וכו'. שם פלוגתא דרב אחא ורבינא ובכל דוכתא דפליגי אזלינן לקולא ופסק הרא"ש דאזלינן לקולא כמאן דאמר מתנה כירושה דהא ממילא הוא ולא מפקינן ממונא מחזקת הגזלן ועל הלוקח להביא ראיה אבל דעת הרמ"ה שהלוקח מוחזק בקרקע טפי מגזלן והיינו לקולא דלא מפקינן מחזקת לוקח ועל הגזלן להביא ראיה: