הבעל שם טוב ע"ה אמר על מה שאמרו בזוהר (ויחי דרל"ד ע"א, פקודי דרמ"ה ע"ב) שדנין את האדם בכל היכל והיכל ומגרשין אותו מההיכל, פירוש, כי הדיבורים נקרא היכלות שהשכל שורה בהם והאדם המתפלל הוא הולך מאות לאות ומתבה לתבה וכשהוא אינו כדאי מגרשין אותו דהיינו שזורקין לו מחשבה זרה וממילא הוא בחוץ: (לק"א ד"ז ע"ב)