בעל שם טוב על התורה, נח טז

בתפלה צריך לשום כל כחו בהדיבורים, וילך כך מאות לאות עד שישכח מגופניות, ויחשוב שהאותיות מצטרפים ומתחברים זה עם זה, וזהו תענוג גדול, דמה אם בגשמייות הוא תענוג, מכל שכן ברוחנייות, וזהו עולם היצירה, ואחר כך יבא לאותיות המחשבה ולא ישמע מה שהוא מדבר, וזהו בא לעולם הבריאה, ואחד כך הוא בא למדת אין שנתבטל אצלו כל כחותיו הגשמיים, וזהו עולם האצילות מדת חכמה: (כש"ט ח"ב די"ז ע"ב, וק"א ד"ז ע"ד סוד"ה אורייתא, ועיין לקמן פ' שמיני אות ו').