בעל שם טוב על התורה, נצבים ב

והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך וגו', שמעתי ממורי בענין משל שהיה למלך שלשה אוהבים, ודברו עליהם שאינם אוהבים, וציוה להם שיזונו ויפרנסו כל אחד כלב מחצר המלך, אחד היה חכם ועשה עטרה למלך מהוצאה שהיה ראוי להוציא על פרנסת הכלב, ב' פירנס וזן בדוחק את הכלב שלא ימות, ג' השגיח לזונו בריווח, ועבור זה גירה המלך את הכלב בו, מה שאין כן לזה שעשה עטרה וכו' ודפח"ח: (בן פורת יוסף בסופו דקכ"ו ע"ד).