בעל שם טוב על התורה, לך לך יט

ויעל אברם ממצרים וגו'. בזוהר הקדוש (דפ"א ע"ב) ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה, אמר ר"א כאשר קרב מיבעיא ליה, אלא כדכתיב (בפ' בשלח) ופרעה הקריב לישראל בתיובתא, אוף הכי הקריב דאקריב גרמיה לקודשא בריך הוא כדקא יאות, לבא מצרימה לאשגחא באינון דרגין, ולאתרחקא מנהון מעובדי מצרים וכו', אמרי אחותי את כמה דאת אמר (משלי זיי"ן) אמור לחכמה אחותי, ולהבין זה נ"ל דקשה דאם נתירא למה ירד למצרים בלא רשות כמבואר שם, ואומר שהוא עיקר שורש הדבר לעבודת ה', וסודו ידוע, כי הוא דעייל ונפיק, כי אדם מצד כללותו מטוב ורע אי אפשר שיהיה תמיד במדרגה אחת, אפילו הקדושים בארץ, כי לפעמים עולה ולפעמים יורד, גם מצר שנקרא עולם קטן, וכמו שלמעלה יש קטנות וגדלות כנודע, כך באדם צריך שיהיו בו מדרגות אלו, והחכם אשר עיניו בראשו, קודם שירד מצרימה, שהוא ירידה ממדרגתו שהיה בה תחלה, צריך לקשר את עצמו תחלה בדבקות השם יתברך, שגם אם ירד מטה לטעם הנ"ל, או להעלות גם מדרגות התחתונים אשר ירד להם, כדי להעלות ניצוצין, או להעלות בני אדם ובני איש שהם במדרגה תחתונה, כאשר זכרתי במשל השר היורד להעלות בן המלך שנעשה הדיוט וכו' אם יקשר את עצמו תחילה בדביקה וחשיקה וחפיצה בו יתברך אז לא תפרד בו הדבקות גם אם ירד לשם, שיזכה לחזור ולעלות, וכמו שהיורד לבור קושר את עצמו תחילה בחבל כדי שיאחז בו לעלות מהבור, כך שורש ישראל הם יעקב חבל נחלתו, לאחוז בו בחבל זה הקשור בו יתברך ולעלות בו, וזהו סוד דעייל ונפיק, וזהו כוונת אברהם אבינו עליו השלום, וזהו שאמר כאשר הקריב לבא מצרימה, לאשגחא באינון דרגין ושלא ישאר ח"ו, רק שיזכה לעלות משם, ולאתרחקא מעובדי מצרים, ר"ל לברר הטוב מן הרע, לכך הקריב את עצמו להקדוש ברוך הוא כדקא יאות, ושוב לא יעלה מורא על ראשו, כי גם כשיורד מצרימה, יהיה דבוק ביראתו יתברך שמו, שהוא ראשית חכמה יראת ה', וזהו שאמר אמרי נא אחותי את כמו אמור לחכמה אחותי את, בדביקה כמו אח ואחות כנודע בזוהר (פ' וירא דקי"ב ע"א) דבין איש ואשתו יכול ליפרד על ידי גט, מה שאין כן כאח ואחות וכאשר זכרתי בפסוק (שיר השירים ח') מי יתנך כאח לי: (תוי"י ר"פ בהעלותך דקל"ה ע"ד)