בעל שם טוב על התורה, קונטרס מאירת עינים לד

סיפר צדיק אחד תלמיד מרן הבעל שם טוב ז"ל למורי חמי מו"ה אברהם מרדכי הצדיק מפינטשוב שהלך עם מרן למקוה בימי החורף בעת קור גדול אשר במשך הגליד מן הגגות ונקרא סאנפיל, והמקוה נתחמם תיכף על ידי יחודים, וענין זה היו יכולים כל בית מרן לחמם המקוה בחום גדול ועמד במקוה איזה שעות עד שהתחיל הנר לטפטף וליכבות, ואמר לו לרבינו הנה הנר מטפסף ליכבות, ואמר לו הבעש"ט בזה הלשון, דארניע, קח סנפיל מן הגג והדלק, מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לזה וידלוק, וסיפר שהיה דולק והולך עד שהלך עמו לביתו אחר שעה ושתים, וכשבא לבית נשאר מעט מים ביד.