בעל הטורים על בראשית א:ב

"תֹהוּ וָבֹהוּ" – ב'. הכא, ואידך: "רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ" (ירמיהו ד כג). מלמד שצפה הקב"ה בבריאת העולם בחורבן הבית, שנחרב בשנת תה"ו, שהרי הבית הראשון עמד ת"י שנה, ונחרב בשנת תי"א. ובית שני עמד כמנין הית"ה, וזהו "וְהָאָרֶץ הָיְתָה". ואחר כך "חֹשֶׁךְ", רמז לגלויות. וכן דורש בבראשית רבה. דבר אחר: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" – בגימטריא "אלפים שנה בלי תורה".

"וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת" – בגימטריא: "זו (היא) רוחו של מלך המשיח".

"וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" – ב' במסורת. הכא, ואידך: "וְחֹשֶׁךְ אֵי זֶה מְקֹמוֹ" (איוב לח יט). זה הוא שאמרו (חגיגה יא ב), שאין לשאול: "מה לפנים? מה לאחור?" "וְחֹשֶׁךְ אֵי זֶה מְקֹמוֹ", פירוש, שאין לשאול אי זה היה מקום החושך תחילה.

"וְרוּחַ אֱלֹהִים" – ב' דסמיכי. הכא, ואידך: "וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה אֶת זְכַרְיָה" (דברי הימים ב כד כ). קרי ביה הכא נמי: "וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה". פירוש, שעל ידי לבושו אמר "וַיְהִי אוֹר", דכתיב בתריה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר". וזה הוא שדרשו רז"ל (ב"ר פרשה ג): ממעטה לבושו נבראת האורה.