שו"ת במראה הבזק חלק שישי כו

ניו ג'רסי, ארה"ב, תשרי תשס"ג

כו. תפילות הקשורות להקמת מדינת ישראל

שאלה:

בבית הכנסת החדש שלנו התקבל רב חוזר בתשובה שלמד אצל רבנים אנטי-ציוניים. רוב חברי הקהילה הם ציוניים, אבל הם מעריכים את תורתו של רב בית הכנסת.

לאחרונה התעוררו מספר בעיות:

א. הרב אינו מסכים שיאמרו "מי שברך" למדינת ישראל.

ב. הרב אינו מסכים שיגידו "מי שברך" לחיילי צה"ל. הוא הסכים לפשרה שיאמרו

"חיילי ישראל", ולא "חיילי צבא הגנה לישראל".

ג. בסוף ההקפות הציבור שר ספונטנית את "התקווה", והוא עזב את בית הכנסת

בטענה שהשיר נכתב על ידי אנשים שרצו לעקור את שורשי האמונה של היהודים.

מה הרקע ההלכתי לאמירת תפילה לשלום מדינת ישראל, ומה הרקע ההלכתי לאמירת "מי שברך" לחיילי צה"ל? האם עלינו לעמוד על כך שתפילות אלו ייאמרו, ובאיזה נוסח?

אנחנו קהילה הנוהגת על פי פסקי המחבר (ספרדים).

תשובה:

אחרי אלפיים שנות גלות רוחנית וגשמית, שפגעה בעם ישראל הן בגוף – ברדיפות, ייסורים ופוגרומים, והן מבחינה רוחנית, זכינו ועם ישראל שב לארצו והקים מדינה ריבונית, פורחת ומצליחה משתי הבחינות.

את הסבל הנורא מבחינה פיזית אין צורך להסביר, אבל יש לזכור שעצם המציאות של העם בגלות הוגדרה על ידי חז"ל כשבר רוחני: "כיוון שגלו ישראל ממקומן – אין לך ביטול תורה גדול מזה" 1 חגיגה (ה ע"ב). . קל וחומר כשאנו יודעים כמה יהודים איבדו כל קשר עם המקורות והלכו לאיבוד במהלך הדורות מאז החורבן.

אין לשער איזה יאוש רוחני היה עלול לפקוד את העם אחרי השואה הנוראה. תקומתה של מדינת ישראל והניסים הנסתרים והגלויים שארעו מאז הקמתה, נתנו שוב תקוה לרבים ומנעו, כנראה, גל נורא של התבוללות ח"ו.

לכן אנו חייבים להודות לקב"ה בכל הזדמנות על כל הטובה שגמל עמנו, שהרי המציאות שבה אנו חיים במדינת ישראל כיום היא בבחינת מה שמשורר תהלים קרא ברוח הקודש "היינו כחולמים" 2 תהלים קכו, א. . וזו לשונו של אחד מגדולי הפוסקים של דורנו: "בחסד ד' עלינו וברחמיו הגדולים זכינו לחזות לאחרונה עין בעין בשוב ד' ציון והחזרת ארץ נחלתו לעם קדשו. ממש כחולמים היינו על הגאולה ועל התמורה לראות איך שבמשך ימים ספורים קוים בנו 'ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם'; שומע תפילה שמע וקיבל קול שועת עמו ויצאנו משעבוד לגאולה ומאפילה לאור גדול" 3 שו"ת "ציץ אליעזר" (י סי' א ד"ה בחסד ד'). .

הגאולה השלמה כוללת חזרה בתשובה של כל העם, חזרת כל העם לארץ ישראל, בנין המקדש וחידוש הסנהדרין והקמתה מחדש של מלכות בית דוד – לכן ברור שהיא עדיין לא התקיימה.

מצד שני, אי אפשר להתעלם מכך שסימני גאולה מובהקים מופיעים: במאה השנים האחרונות מתרחש לעינינו קיבוץ גלויות מסיבי, שמקיף כיום כמעט מחצית מהעם. זו תופעה שלמעלה מ-2700 שנה לא התקיימה (מאז גלויות ממלכת ישראל).

א. בדור שלנו, בזכות מדינת ישראל, זכינו ליישב את ארץ ישראל ולהפריח את שממותיה. כמאמר הגמרא: "ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו) 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו''" 4 סנהדרין צח ע"א. . ואם כן זכינו לסימן נוסף של גאולה.

ב. יישובה של ארץ ישראל בימינו הוא מצווה 5 רמב"ן בהשגות לספר המצוות של רמב"ם (ב"מצוות ששכח הרב", ד). כך גם נפסק להלכה על ידי כל הפוסקים, כדברי "פתחי תשובה" על שו"ע אבה"ע (סי' עה ס"ק ו), המוכיח זאת מהלכות כתובות, "וכן מבואר מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים". .

ג. עולם התורה פורח בימינו, מדינת ישראל היא מרכז התורה הגדול ביותר שהיה אי פעם. מעולם לא היו כל-כך הרבה בחורים, בחורות, נשואים ונשואות שיושבים ולומדים תורה, גם בתמיכה כספית של מדינת ישראל. ללא המסגרת המדינית אי אפשר היה לקיים את עולם התורה מכל הבחינות.

לכאורה, יבוא הטוען ויטען: כל זה טוב ויפה, אבל מי אמר שלמסגרת המדינית שנקראת "מדינת ישראל" יש משמעות דתית-רוחנית? גם על כך יש תשובה חד-משמעית: לשלטון עצמאי יהודי יש משמעות רוחנית, וגם הוא בוודאי סימן גאולה. נביא לכך כמה ראיות:

א. בגמרא מובא "דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד" 6 שבת (קנא ע"ב). והובא להלכה ברמב"ם פעמיים, וזו לשונו בהלכות תשובה (פרק ט הל' ב): "ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא, לפי שבאותן הימים תרבה הדעה… אבל ימות המשיח הוא העולם הזה, ועולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור לישראל, וכבר אמרו חכמים הראשונים: 'אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד'". ובהלכות מלכים (פרק יב הל' ב): "אמרו חכמים: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד". .

ב. הרמב"ם רואה חשיבות רוחנית ממדרגה ראשונה בהחזרתו של שלטון עצמאי לעם ישראל בארץ ישראל, גם אם אין מדובר בבית דוד. כך מוכח מדבריו על בית חשמונאי (ואף-על פי שחלק גדול מהם היו רשעים גמורים, ועל חלק מהם יש שאלות קשות מבחינת ייחוסם): "וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה, עד החורבן השני" 7 רמב"ם (מגילה וחנוכה פרק ג הל' א). .

ג. גם רש"י סובר כרמב"ם, וזה לשונו: "שנית – כמו שקנאם ממצרים שהיתה גאולתם ברורה מאין שעבוד, אבל גאולת בית שני אינה מן המנין, שהרי משועבדים היו לכורש" 8 רש"י (ישעיהו יא, יא). . רואים במפורש שדעת רש"י היא שאין גאולה ללא עצמאות מדינית.

הוויכוח שהחל עם התעוררות התנועה הציונית המדינית, בשאלה אם האנשים הללו (שרובם לא היו שומרי מצוות) הם שליחים של ה"סיטרא אחרא" או "סיטרא דקדושה", הוכרע ללא כל צל של ספק, והיום רובו ככולו של הציבור בישראל, גם הציבור החרדי, משתף פעולה עם מוסדות המדינה, מקבל תקציבים ממנה ושותף לכנסת ולממשלה. הוויכוח היחיד הוא אם להגדיר את מצבנו כעת כ"ראשית צמיחת גאולתנו", כ"אתחלתא דגאולה" או רק כפרק מוצלח מבחינות רבות בהיסטוריה הארוכה של עם ישראל.

אחת המידות היסודיות ביותר, שכל יהודי מחויב בה ומחויב גם לחנך את ילדיו לאורה, היא מידת הכרת הטוב. מאידך גיסא, אחת המידות המכוערות ביותר היא כפיות הטובה.

גם אם השלטון במדינת ישראל היה שלטון של גויים, חובתנו הייתה להתפלל לשלומה של מלכות, כמו שהדריכנו הנביא ירמיה 9 ירמיהו כט, ז. : "ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה', כי בשלומה יהיה לכם שלום". וכך לימדונו חז"ל: "רבי חנינא סגן הכהנים אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות" 10 אבות (פ"ג מ"ב), עבודה זרה (ד ע"א) ועוד. . ונציין עוד לדבריו של בעל "מרכבת המשנה": "והנה שלום המלכות הוא עניין עצום לקיום הישוב, לפי שיחקור על ענייני מלכותו, ואם יש עושקים יעשה בהם משפט. גם השרים יהיו נכנעים, ולא יעשו עול מפחדם מעונש המלכות… ועל כן אמר 'הוי מתפלל בשלומה של מלכות', ואפילו מלכי האומות, וכמו שכתוב 'ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה' כי בשלומה יהיה לכם שלום' (ירמיהו כט, ז). וגם כאן זה המאמר כולל שראוי לאדם להתפלל על שלום כל העולם, בין ביחיד בין ציבור, ולהכנס בצרכי הציבור ולהתפלל בעדם אל ה'. וכן אז"ל (ברכות ל ע"א) 'לעולם ישתתף האדם עם הציבור'. דרך החסידים הראשונים להתפלל אף על המרעים להם" 11 על אבות (פ"ג מ"ב). .

כך נהגו כל קהילות ישראל בכל הדורות, והרי לא יגרע חלקה של ממשלת ישראל משלטון רשע של גויים. ועוד שברור וידוע לכל אדם בר דעת כי חוזקה וקיומה של מדינת ישראל משפיע לטובה על היהודים בכל מקום בעולם, הן מבחינה פיזית והן מבחינה רוחנית, ואי אפשר שלא להתפלל לשלומה של מלכות זו.

לגבי אמירת "מי שברך" לחיילי צה"ל, מנהג זה מתבסס על דברי הרמ"א 12 או"ח סימן קפד, סעיף ז. "ונהגו להזכיר אחר קריאת התורה נשמות המתים ולברך העוסקים בצרכי ציבור כל מקום לפי מנהגו". אף מנהג זה נשען על חובת הכרת הטוב הקיימת כלפי העוסקים בצרכי ציבור, ובודאי שחיילי צה"ל, המוסרים נפשם ממש למען הצלת נפשות של עם ישראל כולו, ראויים לברכה מיוחדת 13 אין בזה משום חידוש שהרי כך היה נהוג תמיד ידוע ומפורסם כי בעל התוס' יום טוב, תיקן "מי שברך" מיוחד לאלו המקפידים על כבוד בית הכנסת, ובודאי שמעלת חיילי צה"ל גדולה מאד וראויים אף הם ל"מי שברך" מיוחד. .

הנסיון לקשר בין המחלוקת בענין הציונות והחובה לברך את חיילי צה"ל פסולה וראויה לביקורת. כאמור לעיל, מידת הכרת הטוב הינה מידה יסודית בעבודת הבורא, ואין לה שיעור. כלל הציבור וק"ו מי שמצהיר שתורתו אומנותו ולקח על עצמו את החובה להיות כבן לוי שמקדיש את חייו לעבודת הבורא יתברך, מחויב בה. חיילי צה"ל המגינים על מדינת ישראל בסיעתא דשמיא הם המאפשרים במסירות נפשם את קיומו של מפעל לימוד התורה העצום שיש במדינת ישראל בימנו.

רובן הגדול של קהילות הספרדים, בארץ ישראל ובתפוצות, נוהגות לומר תפילה לשלום מדינת ישראל וכן "מי שברך" לחיילי צה"ל, "וכל המשנה ידו על התחתונה". ואם אינכם רוצים להכריע בשאלה אם מדובר "בראשית צמיחת גאולתנו" אם לאו, פשוט השמיטו מילים אלה מן התפילה.

המנון מדינת ישראל "התקווה" אין בו קדושה, אבל הוא מבטא את כמיהתם של אחינו בני ישראל לחזור ולחיות בארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות. רגשות אלה מקורם ברגשי קודש, ולכן אין שום מניעה מלשיר אותו בזמן ההקפות.

אחרי כל זאת, נחזור ונדגיש כי הנכם מחויבים בכבודו של רב בית הכנסת, וכל המחלוקות האלה חייבות לבוא על מקומן בדרכי נועם ומתוך כבוד הדדי.

ניתן דוגמה אחת: הרב אביגדור נבנצל, רבה של העיר העתיקה בירושלים, איננו אומר הלל ביום העצמאות וביום ירושלים. כיוון שאנשי קהילתו מרגישים צורך עמוק להודות לקב"ה, הוא התנה עמם בחוזה שיומיים בשנה הוא בחופשה: ביום העצמאות וביום ירושלים.

הבה נתפלל כולנו שנזכה לחזות בשוב ד' ציון, לגאולה שלמה.