אברהם יגל על הרמב"ם רטז

בעונש ואית לן לא ענש אלא א"ב הזהיר) ואני תמיה על הרב ז"ל דמאי ראיות מייתי מהנך אחר דכולהו אית בהו מלקות ודאי נמנין לב' ואדרבא מינה תברה דבמקלל ומכה אביו דלא ניתנה להם אזהרה ביחוד אלא משום דפרט בהו בעונש ואית לן לא ענש אלא א"כ הזהיר כתב הרמב"ם ז"ל דלוקה ואף דהוא לאו שבכללות ואין לח' בין מלקות לחטאת בשום פנים דכמו החטאות אלאוין קיימי כ"כ המלקות וכ"ב הרמב"ן ז"ל בשורש ט' גבי מין שני מלאו שבכללות יעו"ש אבל נראה דאין מזה סתיר' לר"י דוקא התם כיון דזה בעונש מיתה וזה בעונש מלקות לא מקרי לאו שבכללות ועיין מ"א מצוה שי"ח מ"ש בשם הרשב"ץ יעו"ש ועוד אחר שמצינו דהרב ז"ל בחיבורו ב' דחייבין על שתיהן בהעלם אחד ודאי מאי דקאמר בש' המצות לענין חטאת קאמר

אשר ע"כ נראה מזה ברור דפסק כר"ל והוכרח לו לרבי' במ"ש הב"ז יעו"ש וגם כיון דקי"ל כר"י כמש"ל פסקינן כוותיה דר"ל משום דר"י אתי כותיה דהא לר"י ל"ל למכתב או ידעוני כיון דס"ל דוי"ו לחלק אלא ודאי דבא לומר דאף חלוקים בחטאת וס"ל דחלוקה דמיתה הוייא חלוקה כר"ל ופלוגתא תא דר"י ור"ל הוא אליבא דר' יאשיה. ותבלין מצאתי לזה מהא דאמרי' בפ"ק דקידושין ד"י ובעלה וכו' עד דמקדש והדר בעיל והק' הרשב"א והריטב"א זל לרבי נמי נימא הכי והמעיין יראה דלפי דברי רש"י לשם לק"מ דכתב בד"ה דהואיל וכו' וצ"ל דבבעילה לחודה מקדשה ע"ב בי יקח דיליף קיחה קיחה אגמריה דבכסף לחוד מקדשה וכו' יעו"ש משמע לרבינו ס"ל כיון דגמרי' קיחה דכסף לחודיה מהני תו לא מצי למטעא עד דקדיש והדר בעיל ודו"ק ולע"ד ודאי לא נעלם זה מהגאוגים זל אמנם ק"ל דאיך אפשר דפליגי בהכי ור"י פלוג על רבי בסברה ודוחק לומר דתנא ופליג דזה לא אמרי' לכך תי' דפליגי בפלוגתא דר"י ור' יאשיה ור' כר"י ור"י כר' יאשיה ומה גם דר"ל ס"ל התם כרבי דקים ליה כר"י ולבך פסק רבי' ז"ל כותיה כנ"ל ודו"ק

הלכה ג' לפיכך העושה עבודה זו לעכו"ם אחרת וכו' ועיין כהר' כ"מ ז"ל שרצה לדקדק מדברי רבי' דמולך ע"ז הוא ולתוכך אם עשה ד' עבודות לפניו חייב ודלא כרש"י יעו"ש ולפ"ז מחלוקת התנאים הוא אם הוא בכלל הע"א האמורה בתורה אם לאו אבל וראי אף למ"ד דלאו בכלל ע"א האמורה בתורה היינו דוקא לענין אם עשה מולך לשאר ע"א אמנם ודאי זה המעשה הוא ע"ז ור"ל מין בפני עצמו להתחייב עליו בד' עבודות אבל לרש"י ז"ל ס"ל דזהו חק בעלמא ולא ע"א בלל לכך כ' אף אם עשה ד' עבודות לפניו פטור כנ"ל כונתו ועניין להר' מ"ק ז"ל אך באמת איני רואה ראיה מזה הלשון שב' עכו"ם אחרת הפך רש"י אחד שרש"י ז"ל כבר כתב בזה הלשון בד"ה מסר והעביר לעכו"ם אחרת שלא למולך וכו' אלא ודאי אף דהוא אינו עכו"ם באמת מ"מ יקרא בשם עכו"ם והיינו טעמא דהביא רבי' האי דינא דמולך אחר אוב וירעוני ולא קודם משום דהם אינם ע"ז באמת אלא מין ממיני עכו"ם וכמ"ש רבי' גבי ידעוני וכן כתב רש"י ז"ל בד"ה ג' כריתות בע"ז ולמ"ד לאו ע"ז מ"מ ע"ז קרי יעו"ש וכן נמי אמרי' בפ' בן סורר דע"ד דלרשב"א יליף חילול חילול מע"ז והיינו ממולך אף דהוא ס"ל דלאו ע"ז היא. אמנם בעיקר הסברא נראה לע"ד דסברא נכונה היא כמ"ש הכ"מ ז"ל ולאו מטעמיה דודאי אם עשה ד' עבודות למולך חייב דהא ע"ז בקבלת אלהות תליא וכיון דמשתחוה לו והוא נעבד לאפוקי אנדרטי אין לך קבלת אלהות גדול מזה וגדולה מזה המשתחוה ללבינה ולביצה בקבלת אלהות ואפי' אינו נעבד חייב כ"ש זה שהוא נעבד והוא משתחוה לו באלהות וכן ראיתי לרבי' בס' המצות מצוה ה' הזהיר מהשתחוו' לע"ז וכו' והוא מבואר שאמרנו ע"ז הרצה בו כל מה שיעבוד זולת האל. וכו' יעו"ש נראה בברור דאף המולך בכלל שהרי במצוה ה' כ' המולך בשם עבודה וראיתי לתר' פרי חדש בה' עכו"ם שהודה לדברי מרן ז"ל וכתב שכן נראה בס"ה מצוה ט' יעו"ש והרואה יראה שאינו ענין לשם ואולי נתכוון למצוה ה' ובמ"ש ומ"ש מצוה הט' הוא טע"ס

פרק ז' הלכה י' ונפלו שתים לים הגדול הותרו כולן והק' מרן זל דאוקמוה בגמ' דזה הסברא ליתא אלא לר"א וכיון דרבי' פסק ברבנן איך פסק האי דינא ותי' משום דס"ל לרבי' משום דהך דשחוטין כ"ע מודו דנדחין דלא כר"א ולכך פסק כרבנן אבל בהך דימותו כולם אעפ"י דפליג אר"א בדין התערובת בלאו האי טעמא דשחוטין נדחין וכו' כיון דס"ל לאינך אמוראי כותיה נקטי' כותיה עכ"ל ותמיהא לי איך נעלם ממנו דרבי' ז"ל פסק הך משנה כצורתה ותחזור הקו' למקומה. ועיין מ"ש בהלכות תרומות בס"ד יעו"ש

הלכה ציצית

פרק ג' הלכה א' כסות שחייב לעשות וכו' ותשיב מדתה כדי שיתכסה בה קטן ראשו ורובו ע"כ וכל המפרשים ז"ל נתחבטו בזה דהוא הפך הגמרא עיין מר"ן ז"ל ובב"י מ"ש ולעד"ן לומר דרבינו מפרש דהש"ס מבין מדקתני אם יש בה שיעור לכסות בו ראשו ורובו של קטן חייב בציצית הא לאו הכי פטור אף שהוא מלובש בו הקטן אינו נקרא לבוש דאין לבישתו אלא עראי בעלמא ולפ"ז מקשה דהא קי"ל אין עראי לכלאים וא"כ אפי' אין בו שיעור יש בו איסור כלאים

הלכות שבת

פרק א' הלכה ט' נתכוון ללקוט שחורות וליקט לבנות וכו' משום דהוי כ' מינים כדמפרשי רב יהודה ורב אושעיא כמבואר בגמ' ואף לפי המסקנא דפי' שם א' הוא אליבא דשמואל אך לרבא ואביי מפרשי מתני' כפשטה דהוו ב' מינים אבל שניהם שחורות או לבנות הוו מין א' והיינו דלא מקשו בגמ' לאביי ורבא ממתני' כמו שפירש"י ז"ל והם דייקי דברי רבא דקאמר לא איבוין לחתיכה דאיסורא דמשמע אם איבוין לחתיכה דאיסורא חייב ומתני' קתני שחורות ולבנות פטור אלא ודאי משום דהוו ב' מינים ומעתה צ"ל דרבא ואביי מפרשי מתני' פלוגתא דר"ש ור"י במתעסק כדס"ד רב אושעיא ואף דפליגי אליבא דר"א מ"מ נפ"מ למין א' דאף ר"י מודה דחייב ואביי דס"ל דנתכוון לחתך את התלוש חייב צ"ל דמיירי במין א' דאל"כ תקשי ליה מתני' דלכ"ע פטור בשני מינין אף נתכוון לחתוך את המחובר. אלא דהאמת אין סברא אף דנתכוון לחתוך את התלוש מחייב אביי כיון דלא נתכוון לאיסור ולכך כתב ה"ה ז"ל דעיקר הפי' ונמצא שהוא מחובר

פרק ה' הלכה י"ב שמא יקח מן הכלי שמן וכו' ואסור ליהנות וכו' הק' הל"מ ז"ל