אבות דרבי נתן לז

שבעה בריות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו. למעלה מכולם ברא רקיע. למעלה מן הרקיע ברא כוכבים שמאירין לעולם. למעלה מכוכבים ברא אילנות שאילנות עושין פירות וכוכבים אינם עושין פירות. ולמעלה מן האילנות ברא רוחות רעות שרוחות רעות הולכות לכאן ולכאן ואילנות אינם זזים ממקומן. למעלה מרוחות רעות ברא בהמה שבהמה עושה ואוכלת ורוחות רעות לא עושות ולא אוכלות. למעלה מן הבהמה ברא אדם שבאדם יש בו דיעה ובבהמה אין בה דיעה. למעלה מן האדם ברא מלאכי השרת שמלאכי השרת הולכין מסוף העולם ועד סופו ובני אדם אינן כן:

ששה דברים נאמרו בבני אדם שלשה כבהמה ושלשה כמלאכי השרת: שלשה כבהמה אוכלין ושותין כבהמה פרין ורבין כבהמה ומוציאין ריעי כבהמה: ג' כמלאכי השרת יש בהן בינה כמלאכי השרת ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת ומספרין בלשון הקודש כמלאכי השרת:

ששה דברים נאמרו בשדים ג' כבני אדם וג' כמלאכי השרת: ג' כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם: ג' כמלאכי השרת יש להם כנפיים כמלאכי השרת ויודעים מה עתיד להיות כמלאכי השרת ומהלכין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת. ויש אומרים אף הופכין פניהן לכל דמות שירצו ורואין ואינם נראין:

שבעה פרושים הם. פרוש שכמי. פרוש נכפאי. פרוש מקצואי. פרוש מכובאי. פרוש מלאכה היתה לו. פרוש מחופתו עשאני. ופרוש מן היצרא. ופרוש מן היראה:

שבעה דברים רובן קשה ומיעוטן יפה. יין. מלאכה. ושינה. ועושר. ודרך ארץ. ומים חמין. והקזת דם:

בשבעה דברים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אלו הן. בדיעה. בבינה. ובגבורה. בחסד. וברחמים. בדין ובגערה:

כענין שברא הקב"ה את עולמו כך ברא שלשה אבות וארבע אמהות. [שלשה אבות אברהם יצחק ויעקב. וארבע אמהות שרה רבקה ורחל ולאה]:

שבעה מדות משמשות לפני כסא הכבוד אלו הן. חכמה. צדק ומשפט. חסד. ורחמים. אמת. ושלום. שנאמר וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' (הושע ב' כ"א כ"ב). ר"מ אומר מה ת"ל וידעת את ה' אלא מלמד שכל אדם שיש בו כל מדות הללו יודע דעתו של מקום:

ז' מדורות הן אלו הן. מדור עליון. ומדור תחתון. ואויר העולם. וד' עליונים: ר"מ אומר שבע רקיעין הן. אלו הן. וילון. רקיע. שחקים. זבול. מעון. מכון. ערבות: כנגדן קרא לארץ ז' שמות אלו הן. ארץ. אדמה. ארקא. חרבה. יבשה. תבל. חלד. למה נקרא שמה תבל על שם שהיא מתובלת בכל. דבר אחר שדרכה להכניס ואין דרכה להוציא: ז' מעלות בין צדיק לצדיק אשתו נאה משל חבירו. בניו נאים משל חבירו. שנים אוכלין בקערה אחת זה טועם לפי מעשיו וזה טועם לפי מעשיו. שנים צובעים ביורה אחת לזה עולה נאה ולזה עולה כיעור. בחכמתו. ובדעתו. ובקומתו. שנאמר יתר מרעהו צדיק ודרך רשעים תתעם (משלי י"ב כ"ו):

שבעה מדות דרש הלל הזקן לפני בני בתירה אלו הן. קל וחומר. וגזירה שוה. בנין אב מכתוב אחד. ובנין אב משני כתובים. מכלל ופרט מפרט וכלל. כיוצא בו במקום אחר. דבר הלמד מענינו. אלו שבע מדות שדרש הלל הזקן לפני בני בתירא:

שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. ואינו נבהל להשיב. שואל כענין ומשיב כהלכה. אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. על מה שלא שמע אומר לא שמעתי. ואינו מתבייש ומודה על האמת. וכנגדו נאמר בגולם בחלופין:

חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין זה משה שנאמר וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה ויעש האותות לעיני העם (שמות ד' ל') וכי מי ראוי לדבר משה או אהרן. הוי אומר משה שמשה שמע מפי הגבורה ואהרן שמע מפי משה. אלא כך אמר משה אפשר שאדבר במקום שאחי גדול ממני עומד שם לפיכך אמר לו לאהרן דבר. לכך נאמר וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה: ואינו נכנס לתוך דברי חבירו זה אהרן שנאמר וידבר אהרן וגו' הן היום הקריבו את חטאתם ועולתם וגו' (ויקרא י' י"ט) אלא ששתק עד שיסיים משה את דברו ולא אמר לו קצר דבריך ואח"כ אמר אל משה הן היום הקריבו ואוננים אנחנו. ויש אומרים משכו אהרן מתוך הצבור לחוץ ואמר לו משה אחי ומה מעשר הקל אסור לאונן לאכול ממנו חטאת חמור לא כ"ש שתהא אסורה לאונן. מיד הודה לו שנאמר וישמע משה וייטב בעיניו (שם שם כ') ובעיני הגבורה: (כיוצא בו ויקצוף משה על אלעזר ועל איתמר בני אהרן (שם שם ט"ז). מכאן אמרו כשאדם עושה משתה לתלמידיו אינו נותן פניו אלא בגדול. וכשהוא קוצף אינו קוצף אלא על הקטן שנאמר ויקצוף על אלעזר ועל איתמר מלמד שאף אהרן היה בקצפון. אהרן היה גדול ממשה וגדול מאהרן הקב"ה. ולמה לא דבר עם אהרן על שלא היו לו בנים עומדים בפרץ שאלו היו לו בנים עומדים בפרץ אלעזר ואיתמר לא גרם חטא לנדב ואביהוא): כיוצא בו באברהם אבינו כשהיה מתפלל על אנשי סדום אמר לו הקב"ה אם אמצא בסדום חמשים צדיקים ונשאתי לכל המקום בעבורם (בראשית י"ח כ"ו) גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאלו היו מצוין בסדום ג' או ה' צדיקים לא גרם בה עון אלא המתין הקב"ה את אברהם עד שסיים דבריו ואח"כ השיבו שנאמר וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם (שם שם ל"ג) כביכול אמר לו הרי אני נפטר שנאמר ואברהם שב למקומו (שם שם):

ואינו נבהל להשיב זה אליהו בן ברכאל הבוזי שנאמר אמרתי ימים ידברו (איוב ל"ב ז') מלמד שהיו יושבין ושותקין לפני איוב. עמד היו עומדין. ישב היו יושבין. אכל היו אוכלין. שתה היו שותין. עד שנטל מהם רשות [וקלל את יומו] שנאמר ואחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו וגו' ויאמר יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר (שם א' ב' וג'). יאבד יום שבא אבי אצל אמי ואמרה לו אני הרה. ומנין שלא ענו בערבוביא שנאמר ויען איוב ויאמר. ויען אליפז התימני ויאמר. ויען בלדד השוחי ויאמר. ויען צופר הנעמתי ויאמר. ויען אליהו בן ברכאל הבוזי ויאמר. סדרן הכתוב אחד אחד. אלא להודיע לכל באי עולם שאין חכם מדבר לפני מי שגדול הימנו בחכמה ואינו נכנס לתוך דברי חבירו ואינו נבהל להשיב: שואל כענין זה יהודה שאמר אנכי אערבנו (בראשית מ"ג ט'): שואל שלא כענין זה ראובן שנאמר ויאמר ראובן אל אביו את שני בני תמית (שם מ"ב ל"ז): ואומר על ראשון ראשון זה יעקב. ויש אומרים זו שרה. ועל אחרון אחרון אלו אנשי חרן: ומודה על האמת זה משה שנאמר ויאמר ה' אלי הטיבו אשר דברו (דברים י"ח י"ז). וכן הקב"ה הודה על האמת שנאמר כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כ"ז ז'):