עבודת ישראל, פרקי אבות, פרק ראשון ז

נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתיאש מן הפורענות:

היינו שאל יקח האדם לנפשו מדת הענו' והשפלות עד שיהיה באמת שפל ונבזה ולא יעבוד את הש"י בחושבו שהוא כלה ונאבד לז"א הרחק משכן רע. ואל תתחבר לרשע. שאף אסור לאדם להחזיק עצמו ברשע:

א"י ע"ד דאי' בגמ' ששאלו על אחד מה מעשיו אמרו ראו בשכיניו כי וודאי אינו מחבר א"ע רק בדדמי ליה וזהו הרחק משכן רע:

א"י הרחק משכן רע. פי' שלא תהיה שכן רע למקום ב"ה והיינו על מי שיש לו בהכ"נ בעירו ואין מתפלל בה כדאיתא בגמ' ע"פ הוי על כל שכני הרעים:

א"י הרחק משכן רע. שלא ישכון עליך הרע דזהו היצה"ר ואל תתחבר לרשע. אף שהוא נקל מן הרע. ואל תתייאש מן הפורענות. אם תחשוב לומר האף שזה רשע מ"מ ישכון בטח. עז"א אל תתייאש מן הפורענות הבא עליו כי לא נתמלא סאתו עדיין: