עבודת ישראל, פרקי אבות, פרק ראשון יז

שמעון בנו אומר כל ימי כו' ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה:

הוא מפרש דברי ר"ג אביו שאמר והסתלק מן הספק וכו'. ואמר לא מצאתי לגוף טוב משתיקה. ר"ל שידבק האדם א"ע כ"כ בהבורא ית' בדביקו' גדול עד שיתבטל במציאותו וישאר הגוף שתוק כאלם כמש"ה האמנם אלם צדק תדברון ר"ל כשהייתי במעלות אלם שנשארתי מבלתי כח וחוש לדבר אז יכולתו לדבר צדק בפני הבורא ית' ואמר נפשי יצאה בדברו ע"יהדביקות והתשוקה להבורא ית' וזה נרמז בש"ס שתוק כך עלה במחשב' כשהאדם עולה במחשבה למעלה ומדבק עצמו בהשי"ת נשאר הגוף מושתק כאלם הזה וכנ"ל:

ולא המדרש עיקר אלא המעשה. כנ"ל שצריך האדם לקבוע דבריו למעלה בשרשם שאל"כ אז ח"ו וכל המרבה דברים מביא חטא מאותן הדיבורים שמשליך מפיו בלי כוונה בלי דחילו ורחימו לא פרחת לעילא והן משוטטות ע"פ הארץ תחת השמים והן נעשים ח"ו בקליפות והוא המסך המבדיל בינו לבין קונו:

א"י כל המרבה דברים מביא חטא. עד"ש אל תתן את פיך לחטיא את בשרך רומז על בשר הקודש והוא הברית המעור. כי ע"י הדברים בטלים גורם רעה רח"ל וגם מילה הוא לשון דיבור וכשמקלקל דיבוריו מקלקל גם הברית רח"ל. כי אם האדם יכתוב הדיבורים שידבר על ניר ואחר כך יסתכל בהם יראה שיבוש מעצמו ובפרט כי גדול מאוד חטא דברים בטלים כי לא ישוב אל לבו לשוב עליהם כי דברים בעלמא הם ועל זה אמר דוד המלך ע"ה עון עקבי יסובני. רומז על העבירות קטנים שאדם דש בעקביו ולא נותן אל לבו לשוב עליהם הם יותר קשים ומרים משאר עבירות שלבסוף הם מסבבים אותו ואינן מניחים אותו לעבוד את בוראו:

בעזר ראש וראשון. נשלם פרק ראשון: