אבני נזר יורה דעה צז

משום דחלב טמא אינו עומד ע"כ הוא רק ע"י העמדה. אבל ע"י בירור המאשין אולי תוכל לברור גם מחלב טמא. ב' משום דרמ"א פוסק שאם ישראל קנה חלב מגוי אין היתר אם עשה ממנה חמאה או גבינה ונשארת באיסורה עכ"ד: ב) הנה טעם הראשון דההיתר חמאה בנעשית ע"י העמדה לא דק בלישני'. דחמאה אינו נעשית כלל ע"י העמדה. וגבינה נעשית ע"י העמדה ולא חמאה. ולשון המרדכי בהיתר חמאה וז"ל דאין לחוש לתערובת חלב טמא דכשם שאינו ראוי לגבינות כך אינו עמד [צ"ל עומד] להקפות לחמאה והקפאה נעשית ממילא כשעומד איזה ימים. וא"כ מהיכי תיתי שנחדש לומר דע"י המאשין יקפיא גם החלב טמא. והבא לחדש חומרא בדרבנן [כ"ש בחלב של עכו"ם בזמה"ז שרבו מקילים במדינות אלו] עליו הראי': ג) ולענין טעם השני משום שבא כשהוא חלב ליד ישראל נשארת באיסורה. והוא סברת הב"י דס"ל חלב נגזר במנין כמו גבינה. וכשבא ליד ישראל כשהוא חלב אין לו עוד היתר. יש תקנה בקל לעשות שטר מכירה שעד שיעשה ממנה חמאה עוד יהי' של גוי. ומאחר שעיקר סברא זו דנשארת באיסורה פר"ח ופר"ח מקילים בזה ומביאים דברי רדב"ז דחלב לא נאסר במנין וכן במטה יהונתן (סי' קט"ז) א' מאחר שאינו נאסר רק כשאין ישראל רואהו אין לומר בו דבר שבמנין צריך כו'. מיהו בתשו' הרשב"א שהביא הב"י (סוס"י קי"ח) דגבינות גוי שראה ישראל עשייתה מותר. ואעפי"כ אם לא ראה עשייתה אסורה משום דבר שבמנין אפי' אין בה טעמים שנאמרו בגמ' כמ"ש הב"י (סקט"ו) בשם הרשב"א] ראוי לסמוך בזה על שטר מכירה: ד) ויותר יש לחוש דאולי עיקר סמיכת האוכלים חמאה של גוים על ר"ת דס"ל דכל שהגוי בעצמו עושה הגבינה אין לחוש שעירב חלב טמא כיון שאינו מעמיד למה יערב בו חלב טמא. וה"ה בחמאה משום שהגוי עושה החמאה. משא"כ בנ"ד שהגוי מוכר לישראל החלב. ואף אם עירב בו חלב טמא שלא יהי' ממנה חמאה. מ"מ סוף דבר ישלם לו הישראל כפי המדה ואיכא חשש עירוב חלב טמא: ה) והנה בד"מ (סוף סי' קט"ו) בשם המרדכי דאף המתירין חמאה אם חלבו החלב לצורך אכילת חלב אסור [אבל אין לחוש לזה בסתם חמאה והוא כנ"ל דכיון שחלבו לצורך אכילת החלב יש חשש עירוב חלב טמא. אך הרמ"א לא העתיק דברי מרדכי אלו. משמע דס"ל דאף בזה מותר. דההיתר הוא משום שאין בחמאה גומות כמ"ש הב"י בשם הסמ"ק. וא"כ בנ"ד מותר ע"י שטר מכירה כנ' ו) אך לעשות ממנו גבינה דאיכא חלב דביני אטפי פשיטא שאסור. ואין להתיר ע"י שטר מכירה דהא איכא נסיובי דביני אטפי. אם לא שנאמר דבמדינתינו דליכא גמלים. ובהמות טמאות שבמדינתינו אף הגוים ממאסין אותו ועוד החליבה מכחשת אותם. וכבר הוזכרה סברא זו בתשו' חוט המשולש (חוט הא' סי' ל"ב). ונאמר דמה שאוסרין בזמה"ז חלב של עכו"ם משום שנגזרה במנין ואפי' במקום שבטל הטעם הגזירה קיימת. וזה דוקא כשבא ליד ישראל כשהוא חלב. אבל בעושה שטר מכירה שאין ישראל קונה אותו עד אחר שנעשה גבינה. והגזירה לא הי' רק על חלב. שוב מותר במדינות אלו דליכא חשש חלב טמא: ז) אך ז"א. דאם איתא דבמדינות אלו ליכא חשש חלב טמא הי' לנו להתיר חלב עכו"ם לגמרי כמו שמתירין גלוי במדינות אלו שאין הנחשים מצויין. ובאמת הפר"ח הי' שותה חלב עכו"ם באמשטרדם משום דליכא שם חלב טמא. ולדידן שאוסרין ע"כ ס"ל דבכל מקום איכא חשש. ועוד שסברא זו שבמדינתנו אין לחוש שעירב בחלב שמוכר לישראל חלב טמא הוא דעת יחידית בחוט המשולש שנאמר שאין חולבין הטמאין דמכחש כחשי. וזה דעת יחידית. ובודאי מה שר"ל שגם הגוים ממאסין אותם י"ל דאף שבעצמו מאיס לי' לשתותו. מ"מ שיטעה את הישראל חיישינן. סוף דבר החמאה נוכל להתיר ע"י שטר מכירה להאוכלין חמאה של גוים. ולעשות מהם גבינה בכל מקום אסור: הק' אברהם. סימן קד ב"ה א' אמור טוב למב"י תרמ"א לפ"ק נאשעלסק שוכט"ס לכבוד הרב המאה"ג המפורסם איש תבונות מו"ה שמחה יאיר נ"י אבר"ק ראדזימין. יקרת מכתבו הגיעני בדבר אחד ששכר בריכה אצל אדון אחד על י"ב שנים ובבריכה ההוא יש מקומות אשר אין שם כי אם דגים טהורים ורק מקום אחד יש אשר אין שם כי אם דגים טמאים (שקורין ראקיו] והאדון לא רצה להשכיר זה בלא זה ושכר הישראל כל הבריכה ועשה הישראל שותפות עם נכרי והנכרי יצוד הטמאים. זה תורף השאלה: א) הנה השאלה נחלקת לשני חלקים. האחד אם גוף השכירות מותר [שהרי כוון להדיא גם על הטמאים]. דאת"ל שהוא אסור הרי כתב הפר"ח (סי' קי"ז סק"ו) דבכהאי גוונא אסור למוכרו בריוח. ואת"ל שמותר. אם מותר אח"כ לצוד הטמאים. או מחויב למכור חלק הבריכה ההיא לגוי: ב) והנה בחלק הראשון ידוע שהוא מחלוקת האחרונים הט"ז שם (סק"ד) מיקל בנחירת החיישים לצורך העורות ולמכור אח"כ הבשר לגוי. וחולק על המ"ב. והפר"ח חולק ורגז על הט"ז. וכתב דאף שמותר לצוד טמאים עם טהורים כאחד. בזה אסור. וכן אוסר לקנות טמאים עם טהורים כאחד אף שאין רוצים למכור זה בלא זה. וכתב עוד דהכי מוכח בהדיא דעת הרמ"ע מפאנו ז"ל בתשו' (ס"ס ל') ע"ש עכ"ל. ולדידי אין ראי' מהרמ"ע. דשם הי' המעשה שישראל שכר שדה מגוי והמשכיר שם חזירים וטהורים לשוכר לגדל עלי' ואסר הרמ"ע אף ליתנם לאריס גוי שהשבח יהי' לאמצע. ולדידי זה אף להט"ז אסור דהגידול חזירים אסור דלא עדיף מנפלו חזירים בירושה דאסור לגדלם. אך לא ביאר החילוק שבין לצוד לבין לקנות טמאים עם טהורים כאחד. הן אמת שגוף הדין שמותר לצוד טמאים עם טהורים כאחד שהט"ז למדו מהטור. לא משמע כן מהב"י שהקשה דמה השמיענו בדין טמאים עם טהורים. הלא קו"ח מטמאים לבד יע"ש מה שתירץ. ואם איתא לדיוק הט"ז. הלא השמיענו הטור דבזה אף לכתחילה מותר. אך בזה הכל מסכימים שמותר]. והפר"ת שם כתב שמותר לקנות כהאי גוונא לחכור אצל האדון כל כפר