אבני נזר אבן העזר תעג

ניתן לגירושין לא מצי משוי שליח עפימ"ש המרדכי פרק התקבל וז"ל וממורי הכהן קבלתי דכל היכי שאין הדבר נגמר על פיו חשוב מילי וע"כ שליח כתיבה חשוב מילי ולא מצי משוי שליח, עד כאן, וע"כ שליח שלא ניתן לגירושין רק למוסרו לשליח אחר חשוב מילי, ולדעת שאר פוסקים דבכתיבה חשוב מילי משום דאין שום חפץ בידו י"ל דה"נ כיון דשלוחו צריך לעשות רק אבא בר מניומי שליח, דאילו לתת הגט ביד אבא בר מניומי אפי' ע"י נכרי מהני, ולענין לעשות אבא בר מניומי שליח א"צ שום חפץ הוא הגט, וכיון שלמה שנתמנה שליח א"צ חפץ בידו ואין שייכות החפץ לשליחות חשוב מילי גרידא, ולא דמי לשליח שניתן לגירושין דכיון שנתמנה שליח לגרש ואי אפשר לו לגרש בלא גט ע"כ לא חשוב מילי, משא"כ הכא שנתמנה רק לעשות שליח ויוכל לעשות שליח בלא הגט חשוב מילי: ב) ואין להקשות דאם הטעם משום מילי א"כ היכי אמרינן בסוף פרק המביא גבי אשה עצמה מביאה גיטה דאמר לה והוי שליח הולכה עד דמטית התם וכי מטית התם שוי שליח להולכה וקבלי את גיטך ועיי"ש בתוס' שחילקו בין הך דשמעתין משום דהתם הבעל צוה לעשות שליח, ואם הטעם משום מילי הא קי"ל דאפי' אומר אמרו לא מהני, ואפשר לומר משום דאצל שליח שני נעשה מעשה, ולא דמי לשליח כתיבה דלא מצי משוי שליח דהוי מילי גם אצל שני וכן בשמעתין דהאחר נתמנה ג"כ למוסרו לאבא בר מניומי ועוד יתבאר בעז"ה]: ג) ואכתי צריך ביאור נהי דשליח שלא ניתן לגירושין לא מצי משוי שליח, מ"מ הא הבעל גופי' מינהו לאבא בר מניומי שליח ולמסור הגט לאבא בר מניומי הוא מעשה קוף בעלמא ואפי' נכרי כשר וכנ"ל, וכיוצא בזה כתבו הראשונים סוף פרק התקבל דאף דאומר אמרו לא מהני מ"מ באומר אמרו לפלוני מהני, שהרי הוא עצמו עשאו שליח, ואפי' הרמב"ן לא פליג אלא משום דעל כתיבה לא מהני שליחות שלא בפניו, אבל אשה שמינתה שליח לקבלה ואמרה לו אמור לפלוני שיקבל גט עבורי פשיטא דמהני וכמ"ש הר"ן שם, וא"כ ה"נ: ד) ואפשר דשאני התם שודאי דעתה באופן המועיל, וכיון דמילי לא מימסרן לשליח ע"כ דעתה שיתמנה שליח עפ"י דיבורה ודעתה למנותו בעצמה, משא"כ הכא שבאמת יכול השליח למנותו וכנ"ל בשמעתא דהאשה מביאה גיטה מה"ת שנאמר שהיא בעצמו מינתו: סימן שסה א) (שם) בגמ' ההוא דאמר לשלוחו לא תיתבי' ניהלה עד תלתין יומין כו' א"ל מסור מילך קמי דידן א"ל והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא כו' יש לעיין האיך יכול למנות שליח בתוך שלשים יום כיון שעכשיו אינו יכול ליתן ובמילתא דלא קיימא קמי' לא מצי משוי שליח וכדאיתא בנזיר (י"ב) ואף דמחוסר זמן לא חשוב דשלב"ל וכמו שהוכיח המל"מ פ"ה מהלכות אישות מדברי רש"י יבמות (ל"ד) בשמעתא. דשופעת, מ"מ הא מבואר בתוס' נזיר (שם) באומר לשלוחו לושי קמח והפריש חלה דלא מהני אף דבידו ללוש, ולבסוף העלו דכיון דבידו יכול להפריש עכשיו שיחול לאחר לישה וממילא הוי מילתא דקיימא קמי', אבל מטעמא דבידו לחוד לא מהני, ולא עדיף מחוסר זמן מבידו, שהרי מידי דבידו לכ"ע לא חשיב דשלב"ל ובמחוסר זמן מחלוקת הפוסקים ועיין בתוס' זבחים (נ"ט) ד"ה עד שלא נבנה המזבח שמדמים בידו למחוסר זמן בענין דיחוי בקדשים: ב) עוד ק"ל בהא דמסיק הא ודאי קמבעיא לן כי משוי ב"ד שליח בפניו או אפי' שלא בפניו הדר פשטא בין בפניו בין שלא בפניו, והוכיח הר"ן דכ"ש שהבעל יכול למנות שליח שלא בפני שליח, ומוכח מדברי הר"ן דאין הפירוש שהשליח משוי ב"ד שלוחים והם משוים אחר שליח, דא"כ לא הי' מוכח מידי, רק הפירוש שהשליח ממנה אותו שליח שהב"ד מבררים אח"כ, ומזה מוכיח דיכול למנות שליח שלא בפניו, אבל תמוה לי על זה שהרי אומר אמרו לא מהני אף לדעת הפוסקים המתירים באומר אמרו לפלוני, וע"כ כיון שהוא אינו מברר שליח חשוב שהשליח עושהו, וא"כ מוכרח שהוא ממנה הב"ד שלוחים שהם ימנו שליח והוא שלא כדעת הר"ן הנ"ל: ג) וליישב קושיא ראשונה נראה דהנה התוס' בנזיר שם הוכיחו דבידו לא מהני שיכול לעשות שליח מהא דהאומר לשלוחו כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה הרי זה גט משום שבידו לגרשה ולאשה דעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה ובעי התם ליבמתו מהני והרי התם בידו לבא עלי' ולגרשה, וע"כ דאף דבידו לא מצי משוי שליח רק בלושי קמח והפריש חלה מהני משום שיכול עכשיו להפריש שיחול אח"כ, עד כאן, ולכאורה דבריהם תמוהים דא"כ ביבמתו נמי ביכול לכתוב גט עכשיו וליתנו שיחול לאחר שייבם ויועיל משום שבידו: ד) אמנם ביאור דבריהם דלענין שיכול לעשות שליח לא מהני בידו כיון שנעשה שליח עכשיו ולא מהני בידו אלא באומר פירות ערוגה זו מחוברים יהי' תרומה על פירות ערוגה זו תלושים לכשיתלשו מהני לכשיתלשו כאילו הי' בא לעולם מתחילה, אבל לא שיועיל תיכף השליחות, ואין לומר שיחול השליחות אחר הלישה, ליתא דפסקה אמירה, [עיין אב"נ או"ח סי' שי"א אות ז' המגיה] ואף דהרמה שיחול לאחר זמן מהני, הא כתבו התוס' בפרק האשה רבה (צ"ג.) משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, וזה לענין גוף התרומה, אבל לא לענין שליחות להרים וזה פשוט: ה) וע"כ ניחא נמי בכותב גט ליבמתו, דהתם אפי' כותב גט בעצמו קודם שקידשה לא מהני דלא חשוב לשמה וכמ"ש הרמב"ם, רק לר"מ דאדם מקנה דשלב"ל חשוב לשמה מפני שאח"כ תהי' ראוי' לגירושין. אבל לדידן אף דבידו אינו מועיל לענין שיוכשר הגט בשעת כתיבה ויחשב לשמה בשעת כתיבה, ובגט בעינן לשמה בשעת כתיבה, וגדולה מזה כתבו התוס' ריש כל הגט דבעינן שבשעת כתיבה יהי' מבורר שהוא לשמה, וזה שהוכיחו התוס' דלא מהני שליחות משום שבידו אף דהתם הטעם משום דלא חשוב לשמה, היינו משום דמשמע להו דאפי' הסופר כותב הגט לאחר שייבמה לא מהני, ועוד דאם הי' חל השליחות עכשיו, ה"ה דהוה חשוב לשמה עכשיו: ו) ובזה מיושב סוגיא דשמעתין דהכא יכול למנות שליח שיחול השליחות לאחר שלשים דלא פסקה אמירתו שהרי יש כאן מעשה נתינת הגט ליד השליח שמורה שנתן לו לגרש דהא בעל אומר לפקדון ושליש