אבני נזר אבן העזר תז

תשובה א) הנה עיני כבודו שפיר חזי בתשו' הרב זצ"ל מלאדי שהביא הסוגיא דהבא על יבמתו בדאמר לה איני חושדך אלא דרך איברים לא הוי קינוי, וא"כ בנ"ד שלא הי' חושדה כלל לא הוי קינוי, ומה שכתב מעלתו שתלוי בשני הלשונות של רש"י אינו נראה, דוודאי כל שידוע לכל כוונתו שאינו חושדה הוי כמפרש, ובכל מקום דברים שבלבו ובלב כל אדם הוי כמפרש, וה"ה באמר לה בינו לבינה, דכל שהוא והיא יודעים שאינה חושדה לא הוי קינוי: ב) ומצד הסבריא אפילו הוא לבד יודע שלא הי' חושדה די אף אם היא תחשוב שחושדה, והרי בעל שמחל על קינויו קודם סתירה מחול, ומשמע אפי' היא לא ידעה מהמחילה מהני, וה"ה בשלא הי' חושדה מתחילה, ואין לומר דהוי דברים שבלב מה שלא הי' חושדה, דוודאי כל שדבריו סובלים שני פירושים והוא מברר דבריו למה כוון לא חשוב דברים שבלב כמו שהוכיח הר"ן ריש פרק האיש מקדש מהא דפ"ב דנדרים: ג) אך מ"ש הרב ז"ל שם דאף שהרמב"ם פירש פירוש אחר בגמ', הלוא הרמב"ם פסק קינוי בפני שנים, וזה תמוה (כמ"ש שם מוקף) שהרי הרמב"ם סוף פרק כ"ד מהלכות אישות דאמר לה בינו לבינה נאסרת בזמה"ז, מ"מ להלכה ודאי קיי"ל דכל שאינו חושדה לא הוי קינוי, וכך הם דברי הב"ש סוף סי' קע"ח: ד) ובנ"ד נראה דלא חשוב סתירה ג"כ, דהנה מהרי"ק שורש ק"ס ביאר החילוק שבין יחוד לסתירה, דיחוד היינו שלא דיברה עמו קודם וקדם האחד להכנס בבית ונכנס אחריו גם השני ואפשר שלא נכנס על דעת חבירו זה לא מקרי נסתרה, רק בנכנסו יחד שמורה שאדעתא דניאוף אסתתר יעיי"ש, והנה אמרו ז"ל אין האשה נאסרת על בעלה רק על עסקי קינוי וסתירה, ובנ"ד אף שנכנס לישן שם משום שהיא ישינה שם, כיון שידוע שנכנס לישן שם כדי שלא תישן יחידה אין שום ראי' מהסתירה כמו בנכנס שלא על דעתה אף שראה אח"כ שהיא שם, או אף אם ידע מקודם וידע שהוא יחוד לא חשוב סתירה משום זה רק בנכנסו יחד למקום סתר שמורה שעל דעת ניאוף נכנסו: ה) האומנם כי יש לומר כמ"ש מהרא"י בתה"ד סי' רמ"ד לענין יחוד כשבעלה בעיר דלאחר שקינא לה הכל מקרי יחוד, כן יש לומר לענין סתירה בזה אחר זה, דמהרי"ק הא מיירי שם בסתירה גרידא בלא קינוי אבל לאחר קינוי הכל מקרי סתירה, ובירושלמי יש פלוגתא בדיברה עמו אמר ר' מנא לא אמר אלא עמו הא בזאח"ז לא, ר' אבין אמר אפי' בזה אחר זה, מ"מ יש רגלים לדבר, ונראה דנ"ד גרוע מבזה אחר זה, דמ"מ יש לומר שלדעת חבירו נכנס ואלמלא חבירו לא הי' נכנס, אבל בנ"ד הא ידוע דאפי' בלא זנות הי' ישן שם כדי שלא תישן יחידה: ו) ועוד בנ"ד שהי' הסתירה עם אחי' שמותר להתייחד עמה כדאיתא בקידושין (פ"א) ועיין ח"מ וב"ש סי' כ"ב סק"א, וגם לא ידע האח מהקינוי, וגם זאת ברור שלא הי', לו חשד גמור על אחי' רק שלא הי' מוחזק אצלו בכשרות כל כך אין לחוש כלל, דאף אם נאמר כיון שנתייחדה אחר הקינוי פריצותא היא ממנה וחושדין אותה בזנות, מ"מ אחי' שלא ידע מהקינוי הי' מותר לו להתייחד עמה עפ"י דין, ולא יצא מחזקת כשרות כלל, א"כ מהיכי תיתי לחשוד אותו בזנות, ואם הי' נחשד בעיני בעל חשד גמור הי' אפשר לומר שאסור הבעל באשתו כיון שאצלו ספק הוא, אך בנ"ד שגם זה אינו, אין חשש כלל עליו ומותרת היא לבעלה בלי שום פקפוק, ואין כאן לא קינוי ולא סתירה ואין צורך לטענת שמא עיני' נתנה באחר שלא להאמינה כי אף אם נאמנת אין עלי' חשש כלל וחלילה להרהר עלי' שום דבר רע וע"ז בעה"ח: הק' אברהם סימן רלד ב"ה יום א' ב"ב במחובר רנ"ת לפ"ק פה ק"ק סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד אהובי ידידי מחו' הרב הגאון המפורסם החריף העצום מו"ה יעקב נ"י ויזרח האבד"ק הרומלוב. מכתבו דמר הגיע לידי בצירוף מכתב בנו הבן יקיר ציץ ופרח לתורה כמר נחום נ"י יהי ד' בעזרו והנני להשיבכם כחפצו דמר: א) דבר קושיית העולם על מה שכתב הרמב"ם שאם נתפגלה המנחה אין המים בודקין אותה, א"כ למ"ד הבעלים מפגלין א"כ מה ראי' מדלא נבדקה שטהורה היא שמא פיגלה המנחה בדיבורה בלחש דאי אפשר שתבטא ולא תניע בשפתי', ותירץ הבן יקיר נ"י עפ"י דברי התוס' זבחים (כ"ט.) בהא דמקום משולש כתבו דמ"מ דצריך המחשב לעמוד בעזרה, שאם עומד חוץ לעזרה ושוחט בסכין ארוכה לא מהני מחשבתו, ועל כן הוא הדין למ"ד הבעלים מפגלין לא מהני רק אם הבעלים עומדים בעזרה, וא"כ הסוטה שאינה עומדת בעזרה רק בשעת תנופה ובשעת הקרבה היא עומדת בעזרת נשים כדאיתא בפרק האיש מקדש (נ"ב:) אשה בעזרה מנין (ולא הי' צריך להביא ממרחק לחמו כי כן מבואר במס' סוטה ( ) וברמב"ם הלכות סוטה שמעמד האשה הי' בעזרת נשים ולא מהני מחשבתה, ודברים נכונים המה, אך זה לשיטת היש מפרשים, אבל מה נעשה להתוס' שדחו פירוש הי"מ: ב) והנראה ליישב, דהנה בחולין (ל"ט.) השוחט לכותי ר"א פוסל שסתם מחשבת כותי לע"ז וילפינן חוץ מפנים דמהני זה מחשב וזה עובד, דס"ל כר"א בר"י דבעלים מפגלין, והנה שם בעמוד ב' בסוף הסוגיא מבעיא להש"ס אליבא דר"א יהיב זוזא לטבח ישראל מהו אמר לי' חזינן אי אינש אלמא הוא דלא מצי מדחי לי' אסור ואי לא אמר לי' רישך והר, ופירש"י הכה ראשך על הר או קביל דינו שלך, וכיון דמצי לדחויי ואשתכח דכי שחיט ישראל לאו אדעתא דנכרי שחט ואינו נעשה שלוחו עד כאן, ועיי"ש עוד, ומבואר מרש"י דהא דמהני מחשבת בעלים משום דנעשה שלוחו של בעלים, וכיון דטעמא דר"א משום דיליף חוץ מפנים מבואר דטעמא דמהני בפנים זה מחשב וזה עובד הוא ג"כ משום דנעשה העובד שלוחו של בעלים, וקשה דהא