אבני נזר אבן העזר רמט

יב) והנה מבואר בפוסקים דבפסול קורבה לא אמרינן פלגינן דיבורא כמו בקו"פ דהפסול מושך בכולה (ודווקא בבעל דבר דלא פסיל עדים אחרים כדאמרינן במקיימי הדבר הכתוב מדבר ה"ה דאמרינן פלגינן דיבורא] וכיון דהא דעדות שבטלה מקצתה מנמצא אחד קרוב או פסול ילפינן, א"כ נאמר כיון דבטל העדות לענין שיהי' מן המורידין כו' משום שלא הגידו הזמן ואינו יכול להזימה בטל נמי לענין שיפסלו לעדות: יג) ויש לחלק ולומר דשאני אחד אומר איני יודע דנפסלה עדותו בהחלט שאינו יכול לחזור מהדבר ולומר שנזכר הזמן דהו"ל חוזר ומגיד לתוס' לשיטתו ב"ק (נ"ו.) דמאיני יודע ליודע הוה חוזר ומגיד. אבל בנ"ד שלא שאלו אותם הזמן, גם לענין שיהי' מן המורידין לא בטל לגמרי דיש לו תקנה אם יאמרו הזמן ואיך יתבטל עדותן לפסול מעדות: יד) האומנם כי י"ל שאם יעידו אח"כ על הזמן לומר שזמן הכפירה הי' ביום פלוני הי' זה עדות מחדש שאז כפרו לא שיוכשר עדות הראשון, ובעדות הראשון שפיר נאמר עדות שבטלה מקצתה כו' אך ראיתי בנתיבות ריש סי' ל"ח בעדים שהעידו בניסן ונחקרו בתשרי והוזמו נפסלו לפרעון ניסן עיי"ש היטב, ולפי דבריו הדרישה והחקירה שאחר כך מכשיר העדות למפרע ולא שייך בזה עדות שבטלה מקצתה: הק' אברהם. סימן קמב ב"ה יום ד' פ' תולדות תרל"ג לפ"ק שלום לכבוד ידידי מחו' הרב החריף החסיד מו"ה אליעזר ליפמאן נ"י. דבר אם לעשות הנשואין ביום עש"ק כשחל אז יום ז' שלה: תשובה א) הדבר ברור שאסור מעיקר הדין שהרי מבואר באהע"ז סי' נ"ה דיש שני דיעות אם חופה היא יחוד וכו' ואנן מחמרינן ככל הדיעות, וכיון שאסורה לייחד עמה ביום כיון שאסור לבוא עלי' אז מן התורה שמא תראה ותסתור, והרי היא כשאר נדה בתחילת הנשואין שאסורה ליחד, ואפי' בטהורה, רק שצריכה לישב מחשש חימוד קי"ל שאסור לייחד עמה ואפי' הרמב"ם שם שהתיר בת"ח הא כתב שם המגיד הטעם כיון דאינו אלא חשש דרבנן, אבל זו ספיקא דאורייתא היא ואפשר ודאי דאורייתא שאם תשמש אז ותפלוט תסתור למפרע, עכ"פ אסור לייחד ביום ואי אפשר לעשות היחוד כי אם בלילה, והוי לדעת הרמב"ם קונה קנין בשבת, והרי אנו מחמירים כרמב"ם דחופה היינו יחוד: ב) הגם שלדעת הרא"ש פ"ד דנדה אם ראתה ש"ז בשביעי אינה סותרת עיי"ש שיישב בזה קושיית הראב"ד על הפוסקים דאף לבעלה סותרת, וא"כ ממנ"פ אם נאמר דלא כהרא"ש, הרי מוכח דעת הראב"ד דלבעלה אין הפולטת סותרת כלל, וא"כ ממנ"פ עכ"פ אין הפולטת בשביעי סותר, ליתא דבחי' הרמב"ן פרק ה' דנדה יישב קושיית הראב"ד באופן אחר, וע"כ לית לי' הא דרא"ש, וכן מוכח לדעת הרמב"ן דדם טוהר אינו סותר אלא שיומו אינו עולה ואעפי"כ מפורש בשמעתא דטועה (כ"ט:) דאם ראתה דם טוהר לאחר טבילה בשביעי סותרת יומה להרמב"ן] וה"ה לפולטת ש"ז דאף לאחר טבילה בשביעי סותר: ג) טעם שני דאפי' לדעת האומרים דחופה (היינו פריסות הכלונסאות עדיין לא יצאנו מחשש חופת נדה, דהא טעם דחופת נדה משום דלא חזיא לביאה, וכיון דלא חזיא לביאה אז מחשש שמא תראה ותסתור אף אם באמת לא תראה אח"כ וטהורה היתה, מ"מ חשיב לא חזיא לביאה כמו בקונה שני אילנות בב"ב ( ) דספק אם לא קנה קרקע ואינו מביא או קנה קרקע וקורא, ע"כ אינו מביא מספק כיון דאינו יכול לקרות מספק אף דאי קנה בר קריאה הוא חשוב אינו ראוי, ה"נ לא חשוב ראוי לביאה ואפי' בחל שמיני שלה בערב שבת שייכים טעמים אלו מדרבנן וק"ל, אולם אם יארע בשמיני תוכל לטבול קודם אור הבוקר] וא"כ ממנ"פ לדעת האומרים חופה היינו יחוד הוי קונה קנין בשבת, ולדעת האומר חופה היינו פריסות הכלונסות הוי חופת נדה: ד) ואין להתיר ולו' דלענין איסור קנין בשבת דרבנן סמכינן אהאומרים חופה לאו היינו יחוד וכבר נקנית מבעוד יום, ולענין חופת נדה כיון שבלא"ה המנהג שאין ממתינין עכ"פ ניקל כל שהי' היחוד לאחר טהרה ונסמוך על האומרים דפריסת הכלונסות לאו חופה, ותרתי דסתרי לא הוי כיון דשני ענינים הם איסור שבת וחופת נדה וכמ"ש כיוצא בזה החכ"צ בתשו' בענין טבילת נשים בליל שבת בחמין בין השמשות, ועוד דאם תמצא לומר חופת נדה לא קניא ולא קנה מבעוד יום קנאה ביחוד שהי' בטהרה דיחוד קונה לכ"ע כמפורש בש"ס כתובות ( ) לנתה עמו בדרך לשם נשואין, ובתוס' יומא ( ) אלמנה דאינו קונה בה נימא קונה ביחוד: ה) כל זה אינו, דהנה כל שהי' חופה בפריסות כלונסות לבד בלא יחוד אינו מפר נדרי', דספיקא דאורייתא שמא כרמב"ם חופה יחוד דווקא, וה"ה לשאר דברים דאינה קנוה מספק ואין הקנין רק בשבת על ידי היחוד, והוה ודאי קנין בשבת, וכיוצא בזה כתב הר"ן בתשובה בענין התרת נדרים בין השמשות והדברים עתיקים: דברי ידידו מחו' דו"ש והצלחתו הק' אברהם. מסודר בדפוס של ר' העניך פאלמאן, בפיעטרקוב