אבני מילואים ריג

ואע"ג דריש לקיש מיבעיא ליה התם בפ' כל הצלמים רבא פשיטא לי' כמ"ש שם בס"ד עכ"ל. וא"כ לפ"ד הר"ן בעובדא דידן שרי לבה"כ ולשאר מצות לאחר ביטול כיון דשרי להדיוט דקי"ל כרבא ולא כבעי' דר"ל. מיהו הר"ן לשיטתיה אזל דס"ל כדעת הרמב"ן דר"ל אפי' בדיעבד מיבעי' לי' כמו בקרבן דאם עלה ירד וא"כ ע"כ רבא פליג עליה אבל לדעת הראב"ד והתוס' הנ"ל דס"ל דאיבעיא דר"ל אינו אלא לכתחלה ולא פליג עליה רבא דאיהו נמי קאמר לא יטול לכתחלה. ובענ"ד נראין דברי הראב"ד ז"ל דבדיעבד מודה ר"ל דיצא ולא איבעיא ליה אלא לכתחלה וראיה מהא דאיתא בתמורה דף ל' ת"ר בית י"י אלקיך פרט לפרה שאינה באה לבית דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים לרבות את הריקועין ואי אמרת דר"ל איבעי' לי' בדיעבד תפשוט ליה מהא דאמר ר"א פרט לפרה שאינה באה לבית תיפוק ליה דהא מצוה מן התורה היא להביא פרה אדומה ופסולה אפי' בדיעבד ואפי' לחכמים דפסלי בפרה היינו משום דחטאת קריא רחמנא או משום דכתיב כי משחתם בהם מום בם ע"ש. ותיפוק ליה הא מצוה הוא ועוד לחכמים למה לי רבוי לריקועין הא מצוה היא. מכל הלין מוכח דבדיעבד ודאי שרי לכל המצות דדוקא לקרבן או למכשירי קרבן אסרה תורה דכתיב בית ה' אלקיך ונעבד במחובר מאתנן הוא דילפי' לה כדאיתא פרק כל הצלמים דף מ"ו ע"ש. ולא איבעיא ליה לר"ל אלא לכתחלה דכיון דהתורה פסלה לקרבן בית י"י אלקיך ממאיס לשאר מצות לכתחלה וכיון דלא אפשיטא בעיא נקטינן לחומרא דכל דפסול לגבוה לפנים פסול לדבר מצוה לכתחלה:

איברא בנ"ד דאית בה בטבלא זו כמה שינויים שנשתנה מכמות שהיה כמו שבא בשאלה שחקק בה עגולה מפולשת וקבע בה זכוכית גם הפריד חצי האופן ממנה והקטינו וחזר ודבקו גם לקח חתיכה א' מלמטה ודבקה מלמעלה וגם עשה למעלה מעטרה מגדול חדש מצוייר והרי נעשה צורה אחרת ופנים חדשות באו לכאן. והרי אפי' בגזילה אם חתך הבגד ותפרו ועשה ממנו בגד חדש לא מקרי שינוי החוזר כיון דהוי טרחא להתיר התפירות כ"ש הכא דהרי נעשה כלי חדשה ואע"ג דמה שגהצו מחדש הוי שינוי החוזר שאם יעמוד עוד איזה זמן יחזור לשחררותו מ"מ שאר השינויים הם אינם חוזרים וצורה אחרת באה לו ובאתנן דפסול לגבוה ולכל דבר מצוה קי"ל הן ולא שינוייהם כב"ה בתמורה דף ל' וכ"פ הרמב"ם פ"ד מאיסורי מזבח ע"ש. אלא דאכתי יש מקום עיון לפ"מ דאיבעיא ליה לרמי ב"ח שם דף מ"ו המשתחוה לקמת חטין מהו למנחות יש שינוי בנעבד או אין שינוי בנעבד אלא דהרמב"ם פ"ג מא"מ פסק דיש שינוי שכתב ז"ל המשתחוה לקמת חטין מותרין למנחות שהרי נשתנו כו' וכ"פ בש"ע א"ח סי' י"א המשתחוה לפשתן נטוע כשר לציצית שהרי נשתנה וע"ש במג"א. ומבואר דבעי' דרמב"ח אפשיטא להו מהא דאתנן וכל שנשתנה שינוי גמור מותר אף בנעבד. מיהו בתוס' שם מבואר דס"ל דאיבעיא דרמב"ח לא אפשיטא ע"ש בדף מ"ו ד"ה יש שינוי בנעבד שכתבו ז"ל תימה במחובר מהיכי יליף לאיסור מאתנן דיו לבא מן הדין להיות כנדון דבאתנן פשיטא דיש שינוי כו' וי"ל דמדאורייתא ודאי פשיטא ליה דיש שינוי בנעבד כמו באתנן אלא מדרבנן הוא דקא בעי לה משום דע"ז יש לאסור אע"פ שנשתנה וע"ש עוד בתוס' ד"ה היינו בעיא דר"ל. מיהו נראה דכיון דאף לדעת התוס' אינו אלא ספיקא דבעיא דרמב"ח לא אפשיטא א"כ אינו אסור מספק אלא לגבוה אבל לבהכ"נ שרי וכה"ג כתב במג"א סי' קי"ג סקמ"ו באתנן שקדמה להקדישתן קודם שבא עליה ואח"כ בא עליה דהוי ספק אם הוא אתנן שכתב הרמב"ם דלא יקריב ואם קרב נרצה כו' ונ"ל דלבהכ"נ נקטי' לקולא דאינו אלא מדרבנן דקרא משתעי דוקא בבהמ"ק דכתיב בית י"י אלקיך וגם כל הפוסקים לא הזכירו זה אלא רי"ו עכ"ל. וא"כ ה"ה בנ"ד דכיון שבטל ומותר להדיוט ואין אסורו לכתחלה אלא למצוה משום דאמאיס לגבוה לקרבן בית י"י אלקיך אבל לבהכ"נ נקטינן לקולא גבי ספיקא דשינוי הנעבד הוי ספיקא לשיטת התוס' ומ"ש מג"א דכל הפוסקים לא הזכירו זה אלא רי"ו אין כונתו דאתנן ודאי יהיה כשר למצוה לשאר פוסקים דמודה מג"א בודאי אתנן דפסול לכתחלה לשאר מצות דהא גבי משתחוה לדקל איבעיא להו ומחובר מאתנן הוא דיליף וכמ"ש תוס' והרמב"ן הבאתים לעיל ועוד דאתנן ודאי פסול לגבוה ומאיס ופשיטא דפסול לכתחלה למצוה כמו נעבד אלא דס"ל למג"א דדוקא למצוה כגון לולב וציצית וכיוצא אבל בהכ"נ ס"ל דקילא טפי וע"ז נאמר שלא הזכירו זה שאר הפוסקים אלא רי"ו דדוקא לרקועין שהוא לקדושת בית י"י אלקיך הוא דפסול אבל קדושת בהכ"נ קילא. לכך בספיקא כה"ג אזלינן לקולא לדעת מג"א ועוד דאנן קי"ל כהרמב"ם דס"ל דבעיא דרמב"ח אפשיטא לקולא מאתנן וכדפסקי' בש"ע א"ח סי' י"א לענין ציצית וכדלעיל. וכבר כתבנו דלהר"ן כל שמותר להדיוט כשר למצוה אפי' לכתחלה. מכל הלין טעמי נראה דכשר הדבר להעמיד הטבלא ההיא בבהכ"נ הק'. הנלענ"ד כתבתי דברי הק' ארי' ליב הכהן העללר בעה"מ ספר קצה"ח וש"ש. העתק שו"ת מבני הרב מ' יוסף דוב בעריש הכהן ני':