אבני מילואים ריא

ע"ש. ומשמע דאפילו המים רחוקים הרבה מן הקרקע נמי הו"ל חזקה ואע"ג דכה"ג לאו כחו הוא ועיין בסנהדרין פ' נגמר הדין דקאמר ר"פ וה"מ בכח ראשון ופירש"י שקשרו סמוך לשפת המים וכיון שנקב נקב בשפת המים מיד באו המים עליו אבל בכח שני שקשרו ברחוק ע"ש והכא אפילו נטל צרור משדה הסמוכה ברחוק מקום בכדי שיבאו המים אל השדה שרוצה לקנות דאין זה כחו אפ"ה קנה כיון שהתיקון נעשה על ידו והוא נתכוין לקנות בזה

ונראה לי עוד ראי' ממה ששנינו במסכת פאה פרק ב' שדה שקצרוה כותים כו' פטורה וכתבו הרמב"ם והר"ש בשם ירושלמי דדוקא שקצרוה לעצמן אבל אם קצרוה פועלי' עכו"ם בשביל ישראל הוי כאלו קצרוה ישראל ע"ש. ה"ה בחזקה כל שתיקן הקרקע ע"י כותים ה"ל כאלו תיקן בעצמו. ובקשתי מאת כת"ר לעיין בדברים הללו. והי' זה שלום מאד"ה ומנאי אוהבו הדוש"ת. הק' ארי' ליב הכהן: אח"ז מצאתי בס' מחנה אפרים שהביא בשם תשו' מהרשד"ם דחזקה נעל גדר ופרץ מהני על ידי עכו"ם ע"ש ונהניתי שכיונתי לדעת גאון ת"ל

סימן כו

שאלה בחור אחד נפלה לפניו שומרת יבם ולא רצה לחלוץ ואח"כ השתדך הבחור ושלח הרב האב"ד מרא דאתרי' והזהיר הבחור שלא ישא עד שיחלוץ. ולא שמע לקול מוריו ועבר ונשא מה דינו של זה

תשובה כבר מבואר ברמ"א אה"ע סי' קנ"ט דעכשיו בזמן הזה דאיכא חדר"ג שלא לישא ב' נשים אם נפלה לא' שומרת יבם אסור לישא אחרת עד שיחלוץ ליבמתו אבל אם היתה משודכת לו כבר מותר לכונסה ע"כ. והנה בגוף השידוכין שעשה הבחור אין איסור בדבר דאפי' מעוברת ומנקת חבירו מותר לשדך כמבואר באה"ע סי' י"ג ע"ש. אמנם הנשואין ודאי באיסור נעשו כיון שהרמ"א אוסר הכניסה. וא"ל דהוי דיעבד והרמ"א לא אסר אלא לכתחלה אבל בדיעבד אפשר אם כנס אינו מוציא דאינו אלא משום זיקה. דליתי' דאיסור חדר"ג אפי' בדיעבד מוציא ועוד כיון שכבר התרה בו הרב המורה שלא לכנוס תו לא מיקרי דיעבד כמבואר בטור סימן קמ"א ובש"ע סי' י"א סע"ח דכל היכא דהתרו בו לא מקרי דיעבד ע"ש. דמפקינן לה מיני' ואפי' אם אחרים התירו לו לא מהני דלא ה"ל לעבור ואם עבר וכנס צריך להוציא וכמ"ש הרא"ש בתשו' כלל ל"ב סי' ג' הביאו ד"מ סימן יו"ד דאם חכם הגדול שבעירו ציוה לו שלא יכנוס ואחרים התירו לו לא היה לו לעבור פי חכם שבעירו. ובפרט כי גם הרב הגאון מרא דאתר' של המשודך ג"כ התרה בו שלא יכנוס. ומה שהתירו לו שידוכין זה לא מקרי התרה דבשידוכין ליכא איסורא כלל וכמ"ש. גם בעיקר דעת המתירין פליאה דעת ממני מאין יצא להם למרות פי רבי' הרמ"א ז"ל אשר כל בית ישראל נשען עליו. וביותר על המסדר קידושין כפי הנראה אינו יודע בטיב קידושין ומה לו להתעסק בהן. אמנם אחרי אשר אי אפשר לכופו להוציא את אשתו עכ"פ מהראוי לכופו שיחלוץ דהרי אי אפשר לו לייבם כיון דיש לו אחרת. אלא דבפ' בית שמאי גבי הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה משמע דאין כופין לחלוץ אפילו יש לו אחרת וכבר נחלקן בזה אבות העולם גאוני קמאי אם חליצה קודמת במקום שא"א לו ליבם משום חדר"ג והוא במוהרי"ק שרש ק"ב ע"ש שהביא בשם סמ"ק וכן השיב רבינו אביגדור כהן בשם רבינו שמחה ור' שמרי' דבז"הז כופין אותו לחלוץ כשיש לו אשה וראייתו מדתנן בפ' ב"ש הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו שיחלוץ לה אע"פ שהיא גרמה הואיל ולא נתכונה לכך כ"ש הכא שלא גרמה היא כלל אלא גזירת הגאון המבדלת ביניהם עכ"ל. וזה אפילו לדעת רב אלפס ור"י דס"ל מצות יבום קודמת הכא שאני דאי אפשר לייבם מפני חרגמ"ה. וכן הביא מהרי"ק עוד שם שמצא במרדכי בשם ר"י מפאריז שהשיב לו רבינו נתנאל בשם ר"י בר' טודרס שהעיד שראה לר"ת שציוה לכופו לחלוץ למי שהיה נשוי אשה ע"ש. וכן העיד ר"י בשם ר"ת ע"ש. הרי כל אלה חבל הנביאים מתנבאים בסגנון לכוף לחלוץ למי שיש לו אשה שאינו יכול לייבם מפני חרגמ"ה. אלא שהביא שם עוד מהרי"ק בשם רבינו ברוך בס' התרומה דאפילו יש לו אשה אין כופין לחלוץ דשמא כיון דממילא נפלה קמי' לא מקרי נושא ב' נשים דהשני' אשה הקנו לו מן השמים ע"ש. ואמנם מהרי"ק העלה שם דמאחר שרבו הפוסקים דכופין בנשוי אשה. וגם ר"ב לא פשיטא לי' כל כך כמו שכתב דשמא כיון דממילא נפלה ליה אינו קרוי נושא שתי נשים כו' משמע דמספקא לי' ואין ספק מוציא ודאי וע"ש שהעלה שראוי לכוף בכל מיני כפיות למי שנשוי אשה לחלוץ. אלא שראיתי בתשו' מהר"י מינץ שהביא בשם הר"י הלבן דגם בנשוי אשה כיון ששנינו ביבמות פ' ב"ש הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו עד שיחלוץ אע"פ דכמו מקצת פשיעותא היא כו' ה"נ הואיל ואנוס בתקנתא דרבנן שאינו יכול לייבם אין לו להפסיד מה שירש מאחיו עכ"ל. ור"ל מאותה ראי' שהביאו דכופין לחלוץ כיון שאינו יכול לייבם. כך הביא ר"י הלבן מזה ראיה שאין