אבני מילואים רז

שקיבלו בקנין סודר הלך הלוקח על פי ידיעת המוכר לסתור ולבנות הבית. ואחר שסתר שני כתלים של בית החורף הגדול פינה מקומם והסיר העפרוריות כדי להניח במקומם חדשים גם הביא סמוכין [סטעמפלין] להעמיד ולסמוך תקרת הבית והגג שלא יפלו מחמת סתירת הכתלים. וקודם הסתיר' היה הבית ראוי לדור בו כמה שנים ועתה רוצה הלוקח לחזור בו. והמוכר טוען שהלוקח קנאו בחזקה בסתירת הכתלים ובפנוי מקומם כמו בהסרת גבשושית שכתב רמ"א בח"מ סימן קצ"ב סעיף י"א וגם בהעמדת הסמוכין להעמיד הגג שלא יפול. עכ"ל השאלה

ומכ"ת הרמה העלה דלא הוי חזקה דל"מ להרא"ש דס"ל דחפירת היסודות לא קנה כו' ומשום דחופר היסוד כדי לבנות הבית ועדיין לא נגמר למה שהוא רוצה לדור בו כו' כ"ש הכא דלא הוי חזקה בנטילת העפר וסתירת הכתלים אף שתיקנו לבנין. ולהך דיעה נטילת גבשושית לא קנה רק בשד' העומד לזריעה א"נ בבית באופן שכבר נגמר עם דלתות וראוי לדירה או שהוא חצר וראוי להשתמש בתוכו והשביח בזה אבל כל זמן שאין בבנין דלתות לא נחשב בנין כלל ולבני בעלמא הוא דאפיק ואפי' להך דיעה דס"ל דחפירת היסודות הוי חזקה מ"מ הכא לא קנה דעיקר הטעם כתב הרה"מ כיון שעשה מעשה בגוף הקרקע משא"כ הבנין שהוא ע"ג הקרקע ע"ש א"כ כמו שהקנין שע"ג הקרקע לא מקרי מעשה בגוף הקרקע כמו כן סתירת הכתלים לא מקרי מעשה בגוף הקרקע כו' דאלת"ה רק תיכף כשנעשה מקצת הבנין נחשב גוף אחד עם הקרקע א"כ כשחקק החורין שהדלת תסוב על צירה יקנה דחקיקה בבנין חשיב כחפירה בקרקע ליסודות וכנטילת גבשושית והרי משביח הקרקע למה שרוצה לעשות בה דהיינו בנין כו' ובכל בנין ודאי חוקק כמה פעמים לחבר העצים וה"נ יקנה בהנחת עצים ליסודות שחיבר לקרקע שיהיה ראוי לבנין היינו להעמיד גג ודלתות כו' א"ו כמ"ש דכל זמן שלא נגמר הבנין ליבני בעלמא הוא דמקרי. וכי יעלה על הדעת דבונה פלטרין בלא דלתות לא קנה ואם סתר דבר אחד מהפלטרין כדי ליתן בו טוב ממנו יקנה אף בלא דלתות. והאריך שם מכ"ת בטוב טעם ודעת דסתירת הכתלים לא מקרי מעשה בגוף הקרקע. ובנקיון העפר העלה ג"כ כ"ת דלא הוי חזקה דהא דזכי זכיי בב"ב שפירוש רשב"ם דהיינו שניקה השדה מקסמים היינו דוקא מקסמים ועשבי' המחוברי' לגוף הקרקע ונדבקו בקרקע באופן שהי' בשבת חייב על נקיון כיוצא בזה משום חורש לכך הוי כעושה מעשה בגוף הקרקע וקונה בחזקה זו. תדע דהא המרדכי לומד נטילת גבשושית משבת לחזקה אלמא דאינו קונה בחזקה רק בדבר שחייב בשבת דאלת"ה הל"ל סתם דנטילת גבשושית לא גרע מהא דזכי זכיי'. אבל ודאי דמפנה מטלטלין לצורך חרישה מן השדה לא נקרא מעשה בגוף הקרקע וכיון דעפר ודעתו לפנותו לא בטל לגבי הקרקע כו' גם פינוי העפר הוא מקלקל שעשה בעצמו ועליו לתקן. גם הסמיכות שעשה שלא יפול דמי למבריח ארי גם לא עדיף מבנין הבית שלא נגמר. גם הסתירה נעשית ע"י עכו"ם והוי כמו משך והמשיך ע"י עכו"ם וכן עודר בנכסי הגר ע"י עכו"ם לא קנה כו' ומכל מ"ש נראה דאין בזה דין חזקה. ע"כ תורף דברי כ"ת

ודעת החולק דהוי חזקה ומשום דיש ב' מיני חזקה להקנאה א' ע"י תיקון שבח קרקע וא' ע"י שבח בנין. והחזקה צריכה שתוגמר למה שהוא רוצה לעשות בה דהיינו בקנין חזקה של שבח קרקע צריך שיעשה השבח להקרקע ולזה בשד' העומד לחרישה מהני רפק בה פורתא שהרי ראויה לחרישה והוא גמר תיקונו אע"ג דעדיין לא זרע ולא צמח וכן הדין בנוטל גבשושית מן השדה העומדת לבנין שמתחלה לא היתה הקרקע ראויה לבנין וע"י נטילת גבשושית עשאה ראויה לבנין אע"ג שעדיין לא בנה אבל בבונה פלטרין שאינו תיקון הקרקע אלא שבח בנין צריך לגמור הדבר שהוא רוצה לעשות דהיינו שבח הבנין וצריך להעמיד הבנין עם הדלתות שיהיה בית דירה בפועל ולא תיקון מקום בבנין שיהיה ראוי להעמיד דלת כיון שאינו תיקון קרקע וחפירת יסודות להר"י [מיג"ש הוי תיקון קרקע ולכך קנה אף שאינו ראוי לדירה עדיין ע"כ, ומכ"ת השיג עליו כי כשחוקק בכתלים מה שלא היה אפשר לבנות זולת החקיקה הרי יש שבח קרקע שראוי לבנות וכן כשמניח ומחבר קצת בנין לקרקע שיהיה ראוי לעמוד גג ודלתות הרי יש שבח קרקע לבנין:

עוד שם דברי החולק דהרא"ש וסייעתו דס"ל דחפירת יסודות לא הוי קנין כיון שהיא קרקע חלקה וראויה לבנין גם בלא חפירה רק אם הוא רוצה לבנות בית חומה בנין כבד אז צריך לחפירת יסודות הוי האי חפירה אתחלתא דבנין ואינה שבח קרקע רק שבח בנין ולכך צריך לגמור שתהיה ראויה לדירה וצריך העמדת דלתות אבל בנוטל גבשושית מהקרקע דבלא נטילתה לא היתה ראויה לבנין ואהני לקרקע דה"ל שבח קרקע קנה לכ"ע והן הן דברי הרמ"א בהג"ה סי' קצ"ב ע"ש ומכ"ת כתב על זה שאין צריך סתירה. עוד כתב החולק דע"כ צריך להודות דלענין קנין חזקת קרקע והבנין שעליו המה נחשבין כגוף אחד ממש כו' ובודאי קנה הקרקע אף שלא עשה מעשה אלא בבנין וא"כ ה"ה פינוי הכתלים מהקרקע הוי נמי כגוף אחד ע"כ. ומכ"ת כתב שכבר ביאר דבר זה שהבנין עם הדלתות הוי כגוף הקרקע ובלא דלתות ליבני בעלמא מקרי. עוד כתב החילק מדיני שבת דכל דבעי מרא וחצינא אע"ג דדעתו לפנותו חייבין עליו בשבת וידוע דנטילת כותלים ובפרט כותלי בתי חומר אי אפשר בלא מרא וחצינא וחייב על נטילתו בשבת כמו על נטילת גבשושית ע"כ ומכ"ת השיג עליו דכשדעתו לפנותו ומניחו בקרן זוית ואין מבטלו שם לא הוי כמוסיף על הבנין ואינו חייב משום בונה. עוד כתב החולק דלא הוי מבריח ארי אלא היכא דההיזק בא מעצמו כמבואר בסימן קצ"ב אבל אם הוא בעצמו הביא מים ונתן צרור לסותמו ודאי קנה דמוכחא מילתא דלהחזיק בא כאדם העושה בשלו ולא למצות השבת אבידה נתכוין דא"כ לא ה"ל למיעבד היזקא דמי ביקש זאת מידו ומש"ה ה"נ אם לא היה סותר הכתלים לא היה צריך לעשות סמוכין וכל שעושה הסתירה והתיקון ברגע אחד לא הוי מבריח ארי ועדיף טפי מנעילת דלת דהוי חזקה גם הא דמבריח ארי דלא קנה י"ל דאינו אלא ספק ע"כ דברי החולק וכ"ת השיב דבנעילה דקנה משום שאינו מניח כל אדם לכנוס רק הוא בעצמו נכנס ומוכח דהוא כאדם העושה בשלו משא"כ במבריח ארי דיש לומר שהוא מבריח בשביל מי שהקרקע שלו או בשביל מי שירצה לזכות בו ובשעת הקלקול לא החזיק ובשעת התיקון מחויב לתקן מה שקלקל ע"כ תורף דברי כ"ת נגד דברי החולק

ואנא בענ"ד במה דסיימו אפתח והוא במ"ש החולק דלא אמרו מבריח ארי לא קנה אלא היכא דההיזק בא מאליו אבל היכא דהוא בעצמו עושה ההיזק ומתקנו כגון שהביא מים ונתן צרור וסתם בפניו לא הוי כמבריח ארי אלא כאדם העושה בשלו נראה דאין לחלק בכך וראיה מדברי הרא"ש פ' חזקת גבי נעל כל שהוא שכתב וז"ל פי' רשב"ם דנעל דמתני' היינו תקון המנעל אבל סגר דלת בנכסי הגר לא הוי חזקה דהוי כמבריח ארי וליתי' דהא אמרי' פ' הזורק גבי גט שכ"מ וליקני לה דוכתא דמנח ביה גיטא ותיזול איהי ותיחוד ותפתח אלמא בנעילת דלת לחודיה קנה דא"א לתקן מנעול בשבת ע"ש. ובגיטין כתב הרא"ש דהא דקאמר דתיחוד ותפתח מפני שהדלת היה סגור והוצרכו לפתחו ואח"כ לסגרו ולנעלו והל"ל ותפתח ותיחוד אלא אורחא דגמ' לאשתעויי הכי כמו מטפס ועולה מטפס ויורד ע"ש. ואס"ד דהיכא דהוא עצמו עושה ההיזק והתיקון לא מקרי מבריח ארי ק' מאי ראיה מייתי הרא"ש נגד הרשב"ם מהא דגיטין שבעצמה פתחה ונעלה אע"כ דאין לחלק ואפי' בכה"ג מקרי מבריח ארי. אמנם גם דברי כ"ת אינם מדוקדקים היטב במ"ש דבשעת הקלקול לא החזיק ובשעת התיקון כבר מחויב לתקן מה שקלקל דמדברי הרא"ש לא משמע כן דהא החדר היה נעול והיא פתחה ונעלה ובשעת פתיחה לא קנתה וא"כ גם בנעילה אמאי קנתה אח"כ הא כבר מיחייבא לנעול ולתקן מה שקלקלה ואע"ג דס"ל להרא"ש דנועל כיון דמונע כל אדם מלכנוס מוכחא מלתא דלאחזוקי קאתי היינו בדלת פתוח אבל בדלת סגור והוא פותחו דמחויב הוא לנעול וכדאי' פ' הכונס דפורץ גדר חייב לצי"ש ע"ש וזה יותר חיוב ממבריח ארי שאינו אלא משום השבת אבידה ולא מיחייב במניעתו כלום והכא מיחייב לנעול מאחר שהיה נעול והוא פתחו אלא טעמא דמלתא הכין הוא דכיון דכונתו היא להחזיק אין הקלקול נחשב לו לחיוב כיון דעיקר הפתיחה היה לנעול והרי הוא כאלו היה פתוח מקודם וה"ל כנועל לחוד ולכך קנה דכיון דהוא בעצמו נתן לו רשות לזה תו לית ביה משום חיוב לסלק היזקו ואינו אלא נועל דהוי חזקה לדעת הרא"ש משום שמונע כל אדם מלכנוס. אמנם בנ"ד דהעמדת סמוכין ודאי הוי מבריח ארי אין לחלק בזה מחמת שהוא בעצמו קלקל וסתר מפני שאינו חייב על היזקו כיון דברשות עביד ואין כאן אלא התיקון בלבד וזה הוי מבריח ארי ולא קנה. ולכאורה י"ל דהעמדת הסמוכין בלא"ה לא הוי חזקה דהא בונה פלטרין בלא