אבני מילואים רה

נקי ונתברר שזה הדם מן הצדדין פשיטא דאותו הדם טהור בבדיקה זו אפילו בפעם אחת כיון שידוע שזה הדם מן הצדדין הוא בא. וזה ברור. ובזה ניחא הא דכתב בש"ע סימן קפ"ז סעיף ז' ז"ל וכן אם כל זמן שהיא בודקת בכל החורים והסדקים אינה מוצאת כתמים כי אם במקום א' בצדדין יש לתלות שממכ' שבאותו צד בא וכ"ש אם מרגשת בשעת בדיק' כשנוגעת בצד המקום ההוא כואב לה קצת ובשעת בדיקת חורין וסדקין אינה מרגשת כאב כלל ע"ש. ובט"ז הקשה דהא דין זה מפסקי מהרא"י ושם מבואר דוקא באש' שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה והש"ע לא ביאר והרמ"א אינו חולק עליו ע"ש ועיין בנקה"כ שם. ולפי מ"ש נראה דודאי לענין אותו דם שנמצא תמיד במקום א' בצדדין ובשאר חורין וסדקין בדק' ולא מצא' דם שפיר י"ל דמסתמא האי דם מצדדין קאתי ובפרט שיש לה כאב אלא שאינ' יודעת אם מוציא' דם יש לתלות באומדנא זו שבודקת בכל החורין וסדקין ולא נמצא רק במקום א' בצדדין ודאי יש לטהר אותו הדם. אבל אין לטהר משום זה כל הדמים הנמצאים אח"כ באשה זו דאין זה הוכח' בזה שנמצא לפעמים דם בצדדין ע"י פתיחת גיד או וריד אעפ"כ גבי שאר הדמים אמרינן חזקתן מן המקור. ומש"ה בש"ע סעיף ז' לא מיירי אלא מאותו דם הנמצא תמיד בצד א' ובשאר חורין וסדקין לא נמצא ודאי יש לסמוך שאותו הדם מן הצדדין בא. אבל לטהר את האש' אח"כ שלא תצטרך לבדוק ולתלות בצדדין. לזה צריך שיהי' לה וסת ושלא בשעת וסתה. ובפסקי מהרא"י סי' מ"ז כתב ז"ל. אשר כתבת שיש לך הוכח' שיש לה טהר' אך שאינו ידוע אם מוציא' דם ודאי חד עד לחוד לא מהני דבהדיא כתב במרד' דבעינן שיודעת שמכת' מוציא' דם ואז תולה במכ' אבל אי לא ידע' לא כו'. אמנם בעובדא דידן מצאנו ב' צדדין להתיר. חדא כמו שכתבת שכל זמן שהיא בודקת בכל החורין וסדקין אינה מוצאת אותן כתמים ושערות כו' ר"ל במקום א' מוצאה לעולם א"כ אם אותו מקום בצדדין קצת יש סברא לטהר כו'. עוד כתב במרד' כו' אלמא דס"ל דאין אורח בא אלא בזמנו מהני דתולין במכ' מה שאין תולין בלא זה. ואתה כתבת שיש לה וסת כהוגן א"כ מועיל ג"כ להתיר ולטהר כו' לכן נרא' דאי אתנהו לכל הני צדדין דלעיל שהזכרת תוכל לסמוך עלי' להחזיק' בטהור' עכ"ל והיינו כדי שלא תצטרך בכל עת בדיק' בחורין ובסדקין אלא כשתמצא אותן כתמים ושערות בין וסת לוסת תהי' תולה במכ' שבצדדין לכך צירף דעת המרדכי אבל אם אין לה וסת אין הוכח' במה שבדק' ולא מצא' אלא במקום א' בצדדין אלא לענין אותו הדם שהוא טהור אבל אין לסמוך ע"ז אח"כ בלא בדיקת חורין וסדקין לטהר הדם שלא נבדק. ולפ"ז באשה הרוא' אחר הטלת מ"ר דבעי בדיקת מוך נקי ג' פעמים להחזיק הדם מחמת מכה ולטהרה אח"כ בלא בדיקה צריך נמי שיהיה לה כאב דבלא כאב ודאי דאשה בריאה אפילו בדקה עצמה עשרה פעמים במוך נקי ולא מצאה דם אלא בצדדין אף באותו דם טהור מ"מ מה שתראה אחר כך לא תלינן רק במקור לפי שכל הדמים שבאשה חזקתן מן המקור ואם לפעמים תראה מן הצדדין לא גרע בזה חזקת המקור. אלא כשמרגשת כאב יש לתלות במכה. ואפילו בלא כאב כיון שבא תיכף אחר מ"ר ה"ל כמכה כל שנבדקה במוך נקי ג"פ כיון שי"ל שבא מתמצית מ"ר

שוב ראיתי בשו"ת מ"ב סימן מ"ו שמחלק גם כן בין אשה בריאה לאשה שיש לה מכה או כאב וכתב הטעם משום דכיון דהיא בריאה ואין לה מכה ולא כאב א"כ אף שדם זה מן הצדדין אחר שנבדקה חיישינן שמא תתרפא המכה המוציאה דם