אבני מילואים רב

בבית הרחם ואותו המקום תקנח כדלעיל מחמת שנתלכלך במ"ר ודם ואח"כ תנגבו יפה ואח"כ תוציא המוך ואם הוא נקי הרי הוכחה ברורה שלא מן המקור בא וכל זה לנשים שהיה להם וסתות ושלא בשעת וסתן אבל זו שכתבת עליה שאין לה וסת א"כ יש להחמיר דאל"כ וכי לעולם לא תהיה טמאה כמו שכתבו רבותינו ז"ל אכן אם יש לה עונה כדרך נשים אפילו אין וסתה קבועה כגון שפחתה או הותירה ג' או ד' ימים או שבוע או פחות או יותר רק שיהא לה לפחות עונה קבועה עד שרגילה להמתין לכל הפחות מסוף ראיה עד תחלת ראיה כך וכך ימים נלפענ"ד לסמוך על תקנה זו ועל דברי רבותינו הנ"ל להתיר באותן הימים שאינן בימי העונה אף כי היה ראוי אפי' בימי העונה להתיר ע"י תקנתא דלעיל הואיל וכתבת שמאד מצטערת במ"ר דכה"ג השיב מהר"ם והרא"ש דאפילו בשעת וסתה טהורה ברואה דם מחמת מכה אי וסתות דרבנן וז"ל הני מילי כשמרגשת שבא מן המכה שיש לה צער וכאב ומרגשת דהמכה מוציא' דם ולא חיישינן דגם מן המקור יצא כיון דוסתות דרבנן עכ"ל כו' מ"מ לא מלאני לבי להקל כיון דאיכא מרבוותא דפוסקים ווסתות דאורייתא כו' אבל בנדון זה אין לה מכה מבוררת ומ"מ בין עונה לעונה נראה לסמוך על היתירא דלעיל דבאותה תשובה הקיל שלא בשעת וסתה אפילו אינה מרגשת דמחמת מכה קאתי תלינין בדם מכה למ"ד וחתות דרבנן וע"ש שהאריך ולבאר דין זה אי תלינן בשעת וסתה בדם מכה. הנה בפ' תינוקת דף ס"ו ת"ר הרואה דם מחמת תשמיש כו' ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה יוצא דם דברי רבי רשב"ג אומר דם מכה הבא מן המקור טמא ורבותינו העידו על דם מכה שבא מן המקור שהוא טהור מאי בינייהו אמר עולא מקור מקומו טמא איכא בינייהו ע"כ ובפ"ק דנדה דף ט"ז אי' הרואה דם מחמת מכה אפילו תוך ימי נדתה טהורה דברי רשב"ג רבי אומר אם יש לה וסת חוששת לוסתה ומסיק רבינא דכ"ע וסתות דרבנן והכא במקור מקומו טמא קמפלגי רשב"ג סבר אשה טהורה ודם טמא דקאתי דרך מקור וא"ל רבי אי חיישת לוסת אשה נמי טמאה ואי לא חיישת לוסת מקור מקומו טהור הוא. והב"י בסי' קפ"ז על מ"ש הטור שם ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור כתב ז"ל גם זה שם פלוגתא דרבי ורשב"ג ופסקו הפוסקים כרבי דאמר הכי עכ"ל אמנם בש"ס מבואר דלא פליגי באשה דודאי טהורה היא ולא פליגי אלא לענין הדם אי טמא הוא דמקור מקומו טמא ע"ש. וכבר השיגו בתשובת מהר"ם לובלין סימן קי"א ע"ש שכתב ז"ל ובכאן לא דק הב"י שכתב כו' ופסקו הפוסקים כרבי עכ"ל ח"א שהרי מכל מ"ש מבואר להדיא דל"פ רבי ורשב"ג בזה ע"ש. גם בב"ח השיג עליו בזה. וראיתי בתשובת גאוני בתראי בתשו' אחת להגאון מהר"ש בהגאון בעל ב"ח שהשיב על מהר"ם לובלין ז"ל ולי נראה דהב"י דייק שפיר והוא לא דק שהרי להדיא כתב ברש"י כאן פ' תינוקת דדוקא רישא רשב"ג היא אבל הך מילתא דנאמנת קאמר רבי ולא רשב"ג ולפי הבנת מהר"ם הנ"ל גם רשב"ג ס"ל דנאמנ' והאש' טהור' אלא דרשב"ג או' מילת' אחריתי דמטמ' טומא' ערב וע"ש שהאריך לפר' ע"ד פלפול פלוגת' דרבי ורשב"ג ע"ש

איברא כונת רש"י הוא משום דתני רישא הרואה דם מחמת תשמיש דבתלתא זימני הוי חזקה ולכך כתב רש"י דהך מלתא דנאמנת אשה כו' בלחוד הוא דקאמר רבי אבל רישא כולה רשב"ג היא עכ"ל משום דלרבי בתרי זימני הוי חזקה וכן מבואר שם בתוס' ד"ה ונאמנת כו' דברי ר' פירש"י דוקא הך סיפא דנאמנת כרבי אבל כולה רישא כרשב"ג דס"ל בג' זימני הוי חזקה עכ"ל הרי מבואר דלענין האשה ליכא פלוגתא דתולה במכה וטהורה. ובכסף משנה פ"ח מהל' א"ב כתב ז"ל וכן אשה שראתה דם מחמת מכה שיש לה במקור אע"פ שראתה בשעת וסתה טהורה כו' כן כתב הרשב"א והביא ראיה מדתניא פ' כל היד הרואה מחמת מכה כו' ותלינן להקל שאני אומר דם זה מחמת המכה בא ולא נחלקו רבי ורשב"ג בדבר זה עכ"ל הרי שהב"י בעצמו כתב שלא נחלקו רשב"ג ורבי בדבר זה. וביו"ד סי' קפ"ז בהא דכתב בש"ע דתולה במכה כתב עלה הרמ"א וז"ל וכל זה באשה שיש לה וסת קבוע דאז יכולה לתלות שלא בשעת וסתה במכתה אע"פ שאינה יודעת בודאי שמכתה מוציאה דם. וכן אם אין לה וסת קבוע והוא ספק אם הדם בא מן המקור או מן הצדדין תלינן במכה משום ספק ספיקא ספק מן הצדדין או מן המקור ואת"ל מן המקור שמא מן המכה אבל אם ידוע שבא מן המקור אינה תולה במכה אם אין לה וסת קבוע אא"כ יודעת בודאי שמכתה מוציאה דם ומ"מ בשעת וסתה או מל' יום לל' יום אינה תולה במכתה דאל"כ לא תטמא לעולם עכ"ל וע"ש. ובש"כ שם השיג על רמ"א דזה לא הוי ס"ס דמיד איכא למימר דלמא דם נדה הוא ואין כאן ס"ס ע"ש. וראיתי בספר כו"פ שכתב זה לשונו אין הכונה להקשות דהא לא הוי מתהפך כמ"ש הרב שב יעקב ולזאת בא עליו לומר דסותר דברי עצמו דהא א"א להתחיל באידך גיסא כו' רק כונתו דהכל ספק אחד דמ"ש אם בא מהצדדין או בא מן המכה כאותה שאמרו שם אונס חד הוא. אמנם נראה לומר דכבר מבואר בדיני ס"ס היכא דיש הבדל בין ספק לספק אפי' דבר כל דהו לא מקרי חד ספק כו' וא"כ לפ"מ דקי"ל מקור אשה טמא וא"כ הדם הבא מהמכה שבמקור מטמא טומאת ערב וכ"כ הרמב"ם להדיא משא"כ אי אמרי' בא מהצדדין אינו מטמא כלל כו' ולכ"ע לא הוי ספק אחד כמבואר בדיני ס"ס בפסקי מהרא"י ונכון הוא עכ"ל. וכ"כ בתשובת נ"ב חי"ד סי' מ"א וסי' נ"ז וכמה פעמים סובב הולך על סברא זו דס' מן הצדדין מטהר יותר מס' מן המכה שדם מכה הבא מן המקור טמא דקי"ל מקור מקומו טמא כמ"ש הרמב"ם פ"ג מהל' משכב ומושב ע"ש. ובתשו' סי' מ"ב השיב לרב א' שהשיגו וז"ל והנה מ"ש פ"מ לחלק בין הפרקים ולטהר דם מכה מן המקור לא ידעתי לחלק כו' ומ"ש מדהביא הרמב"ם הך דמקור שנעקר ולא הביא הך דדם מכה אלא ודאי דהרמב"ם פוסק בזה כרבי. אומר אני אדרבה איפכא מסתברא אם היה הרמב"ם מחלק בזה היה מביא האי דדם מכה והיה מטהר ומדלא הביאו מכלל שלא היה צריך להביאו דממילא נשמע ממקור שנעקר ומדם שיוצא דרך דופן עכ"ל ונפלאתי על הגאונים הנ"ל איך נעלם מהם לשון הרמב"ם פ"ח מא"ב שכתב וז"ל וכן אשה שראתה דם מחמת מכה שיש לה במקור אע"פ שראתה בשעת וסתה היא טהורה והדם טהור שהוסתות מדבריהם עכ"ל הרי לפנינו שפסק הרמב"ם להדיא כרבי דדם מכה הבא מן המקור טהור לגמרי וא"כ הדרא קושית הש"ך לדוכתה דזה לא הוו ס"ס דכך לי אם בא מן הצדדין כמו מן המכה ולכן נראה דרמ"א ס"ל כמ"ש במנחת יעקב סי' קפ"ז דאפי' כה"ג בדין אחד לשניהם נמי הוי ס"ס וע"ש. איברא דברי הרמב"ם נראין תמוהין דהא בש"ס דף ט"ז בפלוגתא דרשב"ג ורבי מוקי לה רבינא בדם מכה הבא מן המקור ופליגי אי מקור מקומו טהור ולרבי ס"ל דטהור וכן איתא בדף ס"ו דרבי ס"ל מקור מקומו טהור וכיון דבפ"א מהל' משכב ומושב הל' ט' פסק הרמב"ם בדם היוצא דרך דופן דהוי אב הטומאה שהמקור מקומו טמא וכן בהלכה י' במקור שהזיע כשתי טפי מרגליות ע"ש וכ"פ עוד פ"ד הלכה ט"ו באשה שמתה ויצא ממנה דם מטמא משום כתם שהמקור מקומו טמא ע"ש. וא"כ נראין לכאורה דברי הרמב"ם סותרין אהדדי במה שפסק פ"ד מהל' א"ב דדם מכה שבמקור טהור ולכאורה נראה לחלק לדעת הרמב"ם בין דבר היוצא ממקור עצמו ובין דם מכה שבמקור דכיון דקי"ל הלכה כרבי מחבירו ראוי לפסוק כמותו בדם מכה וכרבותינו שאמרו כן כדאיתא בדף ס"ו שדם מכה שבמקור טהור וס"ל דלא אמרי' מקור מקומו טמא אלא בדברים היוצאים מהמקור עצמו כמו דם המקור שיצא דרך דופן או מקור שנעקר או ב' טיפי מרגליות וכן באשה שמתה דהכל בא מגוף המקור. וכיון דמקומו טמא דגז"הכ היא כיון שטומאה נבראת שם בתחלה כל שנברא בו טמא ומטמא ביציאתו טומאת ערב במשהו כדם הנדה וכמ"ש הר"ן בחידושיו לנדה דף מ"א ע"ש או כמ"ש תוס' דף ט"ז דהיא הלכה למ"ס דמקור מקומו טמא ע"ש. דהני כלהו מגוף המקור יצאו אבל דם מכה שבמקור כיון שאין הדם יוצא אלא ממכה שבמקור ולא ממקור עצמו ס"ל להרמב"ם דהלכה כרבי דהדם טהור. אלא דאכתי תקשי לשון הש"ס דאמרו בטעמא דרבי משום דמקור מקומו טהור. דלפמ"ש אפי' אי נימא מקור מקומו טמא אפ"ה דם הבא מן המכה טהור הוא. א). עוד קשה לי לפי מה דקי"ל מקור שהזיע כשתי טיפי מרגליות שהוא