אבני מילואים קצד

עבד של ב' שותפין דבסמוך שלזה הגוף ולזה הפירות וכן חציה עבד וחציה בן חורין נמי כגון שנתן לו כל דמיו ואינו מעוכב אלא גט שחרור להיות מותר בבת חורין עכ"ל. א"כ במפקיר עבדו אמאי אוכל בתרומה הא בעינן כספו המיוחד לו כדכתיב קנין כספו

והנה לכאורה יש לומר לפמ"ש לחלק דלענין תרומה הכל הולך אחר קנין איסור שבו בין לאכול בין לפסול. משא"כ לענין שן ועין או לדין יום או יומים דתלוי בקנין ממון שבו ודוקא גבי קנין ממון בעינן כספו המיוחד לו וכיון דגוף לזה ופירות לזה לא הוי מיוחד. אבל גבי קנין איסור דאינו עומד לפירות לא אכפת לן קנין פירות של ממון של זה שאין לו שייכות עם קנין האיסור אלא דלא משמע כן מדברי התוס' שהשוו מדותיהם ומדמין אכילת תרומה לשו"ע וא"כ כי היכי דלשו"ע בעינן כספו המיוחד לו ואינו יוצא בשן ועין לאשה אע"ג דכל קנין איסור שבו הוא לאשה לבדה כיון שיש לבעל פירות לא הוי מיוחד ה"נ לענין תרומה נימא הכי. וא"כ תקשי בארוסה נמי אמאי אוכלת בתרומה הא לא הוי כספו המיוחד לו. ואחר העיון נראה דיש חילוק גדול בין שו"ע או דין יום או יומים ובין אכילת תרומה דלענין תרומה קי"ל דקנינו שקנה קנין נמי אוכל בתרומה וכדאיתא ריש פרק אלמנה לכ"ג ומנין לכהן שנשא אשה וקנה עבדים שאוכלים בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש ק"כ הוא יאכל בו ומנין לאשה שקנתה עבדים ועבדיו שקנו עבדים שיאכלו בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו קנינו שקנה קנין אוכל ע"ש. ופירשו שם רש"י ותוס' עבדיו שקנו עבדים היינו שניתן להם ע"מ שאין לרבו רשות בהן יע"ש. וכיון דקנינו שקנה קנין אע"פ שאין לאדון שום רשות עליו אוכל הוא בתרומה מש"ה במפקיר עבדו אע"ג שזכה העבד בעצמו בכל קנין ממון שבו הנה קנין האיסור שבו שהוא של רבו הרי הוא כמו קנין שקנה קנין ר"ל קנין איסור של רבו קנה קנין ממון דאע"ג דאין לרבו זכות בקנין ממון שבו מאכילו מידי דהוי אעבד שקנה עבדים ע"מ שאין לרבו רשות בהן אוכלים מדין קנין שקנה קנין וה"נ דכותי'. וכן ארוסה אוכלת בתרומה ד"ת מפני קנין איסור שבה לבעלה וקנין הממון שלה שלעצמה אינו מעכבה מתרומה דלא גרע מקנין שקנה קנין וכל זה דוקא לתרומה הוא דגלי קרא דקנין שקנה קנין נמי אוכל מש"ה אין החלק השייך לאשה או לעבד לעצמו נחשב לחלק זר ואין מעכב באכילת תרומה. אבל בשן ועין או בדין יום או יומים דלא גלי קרא לקנינו שקנה קנין מש"ה החלק השייך לעצמו של עבד מעכב אע"ג דנקנה גופו לאיסור שבו לרבו מ"מ בעינן כספו המיוחד לו ודו"ק

ובפרק השולח דף מ"ב דאיבעי' להו מעוכב גט שחרור אי אוכל בתרומה וכתבו תוס' ד"ה מעוכב כו' דהכא מיירי בחצי עבד וחצי ב"ח. וכתב עליה מהרש"ל בחידושיו וז"ל תימה והאיך יאכל בתרומה החצי ב"ח ואפי' למשנה ראשונה וע"כ איירי במעוכב גט שחרור ע"י הפקר עכ"ל. ומהרש"א ז"ל בחידושיו כתב עליו וז"ל ולא ידענא תמיהתו על דברי תוס' דהא לקמן בשמעתין בעי למימר נמי בקידושין כה"ג דאינן קידושין כלל אע"ג דהוי חצי ב"ח עכ"ל. ודבריו תמוהין דבקידושין איכא טעמא אחרינא דה"ל מקודשת לחצי' דלא תפסי כלל אפי' צד חירות שבו. אבל הכא צד חירות אסור משום זרות. ועיין בסי' פ"י שהביא ראיה מפרק אלמנה לכ"ג דאם היא מעוברת פוסל העובר את העבדים מתרומה דעובר במעי זרה זר הוא. ומוכח להדיא דאם יש לזר חלק בו אסור בתרומה וע"ש שהניח דברי תוס' בצ"ע. והמעיין שם ברש"י יראה שגם הוא ז"ל מפרש האיבעי' דמעוכב גט שחרור בחציו עבד וחציו ב"ח. ולפמ"ש נראה דחצי עבד וחצי ב"ח שאני. שהרי בעצמו יש צד חירות וצד עבדות דמאן פליג ליה וכיון דצד עבדות שבו אוכל בתרומה אין צד החירות שהוא קנוי לעצמו מעכבו מאכילת תרומה דהוי כמו קנין שקנה קנין אע"ג דאין לרבו בצד חירות כלום ואסור בשפחה מפני אותו צד חירות. מ"מ לענין תרומה כיון דא"א לומר דצד עבדות שבו קנוי לצד חירות שהרי הוא של רבו. לכך אמרינן שצד חירות קנוי לעצמו ואוכל בתרומה אי לאו משום דמעוכב ג"ש לאו אדון הוא כלל אפי' לצד עבדות וכדאיבעי' ליה בש"ס משא"כ בעבד של שני שותפין כהן וזר כיון שיש לזר חלק בו אינו אוכל בתרומה דזה לא מקרי קנינו שקנה קנין שהרי יש לאחרים חלק בו והוא הזר. והבן. ונסתפקתי באשת כהן מאותן שכופין אותו להוציא אם אוכלת בתרומה כיון דבמעוכב ג"ש איבעיא לן בש"ס דכיון דכופין אותו לשחרר תו לאו אדון הוא ואינו מאכיל בתרומה אע"ג דעדיין קנוי הוא לו קודם השחרור א"כ ה"נ באשת כהן באותו שכופין אותו להוציא לאו קנינו הוא ועיין בתוס' פרק השולח דף ל"ט דמפקיר עבדו נמי אינו אוכל אם כופין את רבו לשחררו וכדאיבעיא ליה בש"ס ע"ש. אמנם בר"פ אלמנה לכ"ג אהא דתנן עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה פריך בש"ס מהא דתניא אשה שקנתה עבדים יאכלו בתרומה ע"ש והרי אלמנה לכ"ג מאותן שכופין אותו להוציא דהא מעשין על הפסולות וא"כ תו לאו קנינו הוא דנימא בה קנין שקנה קנין. ומדלא משני הכי ש"מ דבאשת כהן אפי' באלו שכופין להוציא אוכלת בתרומה עד שתתגרש כגון מוכה שחין ובעל פילופיס דעדיין קנינו היא. ואפשר לדחות דהכי פריך תפשוט מינה דמעוכב ג"ש אינו אוכל בתרומה כיון שכופין לשחרר. אלא דזה אינו במשמע שם בסוגיא ע"ש. ודו"ק

ואכתי אית לן לברורי הא דאמרן דמפקיר עבדו אוכל בתרומה מפני קנין איסור שבו אע"פ שאין לרב בו שום קנין ממון וכן בארוסה אוכלת ד"ת מפני קנין איסור שבה דהא קרא כתיב קנין כספו והיינו קנין ממון והיכי קרינן לקנין איסור קנין כספו וראיתי בשטה מקובצת פרק אע"פ דף נ"ז בהא דאמר עולא ד"ת ארוסה אוכלת שנאמר וכהן כי יקנה כו' והאי נמי קנין כספו הוא. ז"ל והאי נמי קנין כספו שקנאה בכסף קידושין שלו עכ"ל הרי שהרגיש בזה שאין קנין ממון לארוס גבי ארוסתו לכך מפרש קנין כספו היינו שקנאה בכסף קידושין ועיקר אכילתה משום קנין איסור שבה שאסורה לכל העולם משום אשת איש. וכיון שאותו קנין איסור נקנה לו ע"י כסף מקרי קנין כספו. ובהכי ניחא נמי מאי דקשיא לן לעיל במפקיר עבדו דאוכל בתרומה אמאי לא אמרינן כספו המיוחד לו. והוא משום דהתם בדין יום או יומים כתיב כי כספו הוא היינו העבד הקנוי לכך בעינן כספו המיוחד לו. משא"כ גבי תרומה דכתיב קנין כספו ולא קאי על העבד הנקנה אלא על כסף מקנתו ואינו ענין לומר כספו המיוחד לו. ועיין פרק אע"פ דף נ"ח דאיתא שם בגמרא היבם אינו מאכיל בתרומה מ"ט קנין כספו אמר רחמנא והאי קנין דאחיו הוא ופירש"י ז"ל והאי קנין דאחיו הוא וכי מיית ליה פקע קנינו אבל כנסה הרי היא אשתו לכל דבר והכתוב קראה אשתו דכתיב ולקחה לו לאשה דקני' בביאה וכי היכי דקדושי ביאה מאכילין בתרומה בארוסה דאתקש הויות להדדי כך מאכילין ביבמה עכ"ל. ולכאורה תקשי כיון דקנה היבם בביאה והרי היא אשתו לכל דבר וקנינו היא ולמה ליה לרש"י ז"ל לפרש משום דאתקש הויות אהדדי. ולפמ"ש ניחא ומשום דאשה אין לבעלה עליה שום קנין ממון וכמו שביארנו וע"כ אי אתה קורא כאן קנין כספו אלא משום קידושי כסף שנקנית בהן. וקידושי שטר וביאה דמאכילין משום דאתקושי הויות אהדדי וכיון דכסף מאכיל גם שטר וביאה מאכילין. וגבי יבמה דאינה נקנית בכסף ליכא היקש הויות אהדדי לכך פירש"י דכיון דקידושי ביאה מאכיל בארוסה דאיכא היקש הויות ממילא גם ביאה דיבמה מאכיל שהרי הכתוב השוה אותו וקראה אשה וכנ"ל. ובהכי ניחא שפיר שיטת רש"י ז"ל התם דיבם אינו מאכיל בתרומה ד"ת דפקע קנין אחיו. דקשה דהא שפיר אגידא בי' ביבם ולענין הפרת נדרים היבם במקום ארוס ואמאי לא הוי לענין תרומה במקום ארוס. ושטת התוס' שם באמת דיבם מאכיל כמו ארוס ע"ש. אכן לפמ"ש יפה כיון רש"י ז"ל דהא דבעל מאכיל בתרומה אע"ג דאין לו אלא קנין איסור משום שקונה בכסף ומקרי קנין כספו ושאר הויות אתקוש אהדדי וכן ביאה ביבמה מאכיל משום שקונה כמו ביאה דארוסה ותו לא חילקנו בין ביאה לביאה. אבל זיקת יבם נהי דאגידא גבי' כיון דליכא כה"ג בבעל ואינו בתורת כסף כלל ולא בתורת היקש הויות כיון דליתי' בבעל כלל אינו מאכיל דאנן בעינן לאכילת תרומה או שיהיה כספו גמור כמו עבד או שיהיה עכ"פ נקנה בכסף כמו אשה ושאר הויות אתקוש אהדדי לקידושי כסף דאיתי' גבי בעל ולא חלקנו בין ביאה לביאה כיון שקונה קנין גמור משא"כ בזיקה דליתה כלל גבי בעל אי אפשר לאקושי ואין כאין קנין כספו כלל. ובנדרים לא בעינן קנין כספו אלא בית אשה וכיון שהקנו לו מן השמים יש לו דין ארוס. אלא שהיה לנו לומר דעדיין מקרי קנין כספו כיון שבא לו ע"י אחיו שהיה לו קנין כסף לכך אמרו קנין כספו א"ר והאי קנין אחיו הוא וכל זה נכון

וביבמות פרק הבא על יבמתו דף נ"ו אחד המערה ואחד הגומר קנה. רב אמר קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים המפורשים בפרשה לירש בנכסי אחיו ולפטרה מן היבום. מן הנשואין ד"ה אכלה דהא הוי אכלה מעיקרא. כ"פ מן האירוסין רב אמר אוכלות דהא רבי רחמנא ביאת שוגג