אבני מילואים קצג

סימן יז

שאלה לבאר תורת קנין כסף דכהן דאוכל בתרומה. ואימת נקרא קנין כספו דכהן ואימת לא מקרי קנין כספו

תשובה כתב הרמב"ם ז"ל פ"ז מהל' תרומות. הזר אסור לאכול תרומה שנאמר וכל זר לא יאכל קדש אפי' הי' תושב כהן או שכירו שנאמר תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש. תושב זה שכיר עולם שכיר זה שכיר שנים ועבד עברי הרי הוא כתושב ושכיר עכ"ל. ובכ"מ כתב ז"ל ומ"ש רבינו דעבד עברי הרי הוא כתושב ושכיר בת"כ פ' אמור יכול אפי' קנה עבד עברי ת"ל כסף יצא ע"ע שאינו כסף ע"כ. ויש לתמוה דמשמע דקנין עולם היינו נרצע וקנוי קנין שנים היינו סתם ע"ע שעתיד לצאת בשביעי' וכן פירש"י וכיון דילפי' מתושב ושכיר שאין שום ע"ע אוכל למה הוצרך בת"כ למעט ע"ע מכסף. וכן יש לתמוה על רבינו שכתב וע"ע הרי הוא כתושב ושכיר שהרי תי"ש היינו ע"ע כו' ושמא י"ל דקנוי קנין עולם היינו ששכר עצמו לעבדו לעולם ולא מכר עצמו להיות גופו קנוי שיוכל למכרו כמו שהוא העבד. אבל ק' דבסוף פ' התערובות ובריש קדושין קאמר גמרא בהדיא דקנוי קנין עולם היינו נרצע. וי"ל דשכיר שנים ושכיר עולם שכתב רבינו מיירי במכרוהו ב"ד ובודאי דנרצע לא שייך אלא במכרוהו ב"ד ומ"ש וע"ע היינו מוכר את עצמו עכ"ל. ואכתי לא ברירא לן מאי רבותי' דמוכר עצמו דאצטריך למעוטי מקרא בפ"ע דאדרבה ק"ו הוא ממכרוהו ב"ד דעדיף קניני' שהרי מותר בשפחה כנענית ודומה קצת לעבד כנעני ואפ"ה אינו אוכל כ"ש מוכר עצמו דאסור בשפחה כמ"ש הרמב"ם פ"ג מהל' דהרי הוא כשאר ישראל ואסור בשפחה א"ד דאינו אוכל בתרומה. והנלענ"ד בזה הנה ר"פ אלמנה לכ"ג דף ס"ו כתבו תוס' ד"ה עבדי מלוג לא יאכלו ח"ל. אפי' למ"ד גיטין דף מ"ז קנין פירות כקנין הגוף דמי לא חשיב בהכי קנין כספו כיון שאין הגוף שלו כמו שאין יוצאין בשו"ע לאיש אפי' למ"ד ק"פ כק"הג דמי כדאמר בכתובות דף פ"ט וקצת יש להביא ראיה דבתרומה אזלינן בתר קה"ג דבריש פ' בתרא דכריתות אמר גבי המפקיר עבדו יצא לחירות דמעוכב גט שחרור אוכל בתרומה אע"פ שאין לרב פירות אלא הגוף ואפי' למ"ד ק"פ כקה"ג דמי אתי' עכ"ל. ובפ' החובל דף צ' בתוס' ד"ה ר' מאיר אומר ראשון ישנו בדין יום או יומים קסבר ק"פ כקה"ג דמי כתבו ז"ל אע"ג דגבי שן ועין אין יוצא לא לאיש ולא לאשה משום דאין לו כח לשחרר קה"ג של האשה אבל בדין יום או יומים שהוא תחתיו ויש לו כח לרדותו לעשות מלאכתו סברא היא שיהיה בדין יום או יומים מאחר דכ"פ כק"הג דמי עכ"ל

והנה שיטת התוס' דפ' אלמנה לכ"ג מבוארת דאכילת תרומה דומה לשו"ע דכמו שאינו יוצא בשו"ע לאיש אפי' למ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי ומשום דאין לו כח לשחרר קה"ג של האשה ה"נ אין לו כח להאכיל קה"ג של האשה הזרה בתרומה אמנם דברי התוס' פ' החובל צריכין ביאור במ"ש לחלק דלענין שחרור לא מהני ק"פ של הבעל לשחרר קה"ג של האשה ולענין דין יום או יומים מבטל ק"פ שלו קה"ג שלה דמ"ש דסברא היא משום דיש לו כח לרדותו לעשות מלאכתו א"כ גם למ"ד ק"פ לאו כקה"ג נמי נימא דישנו בדין יום או יומים משום שיש לו כח לרדותו. והנלע"ד הוא דבעבד כנעני יש לרבו שני קנינים הקנין האחד הוא קנין ממון שבו ר"ל שגופו קנוי לרבו והוא כשורו וחמורו. והקנין השני הוא קנין איסור שבו שמותר בשפחה כנענית ואינו חייב אלא במצות שהנשים חייבות בו. ומש"ה המפקיר עבדו שיצא לחירות ותו לית ליה לרבי' שום קנין ממון גבי' שכבר זכה העבד בעצמו מ"מ קנין איסור שבו לא פקע ע"י הפקר ועדיין מותר בשפחה ומש"ה אוכל עדיין בתרומה שזה תלוי בקנין איסור שבו ומעתה בין תבין את אשר לפניך דהמפקיר עבדו אוכל בתרומה אפי' למ"ד ק"פ כקה"ג דמי משום דטעמא דק"פ מבטל לקה"ג למ"ד ק"פ כקה"ג הוא משום דאין הגוף עומד אלא לפירות וכמ"ש רשב"ם פ' חזקת דף נ' וז"ל ק"פ כגה"ג דמי כאלו קנה גופו ואותו שאין לו פירות אין קה"ג שיש לו בעבד כלום שאין הגוף עומד אלא לפירותיו והלכך הראשון קרוי אדון עכ"ל וזה שייך בקנין ממון שבו שאין הגוף עומד אלא לפירותיו אבל קנין איסור שבו אינו עומד לפירות הלכך אין ק"פ של זה מבטל אלא קה"ג של ממון חבירו שהוא עומד לפירותיו משא"כ קה"ג של איסור שבו לא בטיל לגבי ק"פ של זה דקנין איסור שבו אינו עומד לפירות. לכך אפי' למ"ד ק"פ כקה"ג אפ"ה גבי תרומה דתליא בקנין איסור שבו הכל הולך אחר קה"ג שהרי אינו עומד לפירות. וזה ברור ובהכי ניחא מאי דקשי' להו לתוס' בהא דס"ל לר' מאיר דראשון ישנו בדין יא"י משום דקנין פירות כקה"ג דמי ואילו גבי שו"ע למ"ד ק"פ כקה"ג אינו יוצא לא לאיש ולא לאשה ע"ש. ולפמ"ש ניחא שפיר דגבי שו"ע אע"ג דק"פ כקה"ג מ"מ אין בידו לשחרר קה"ג של איסור שיש לאשה שאין לו יחס עם הק"פ שלו וכיון דלא פקע קה"ג של איסור ממילא גם קה"ג של ממון שלה לא פקע. ולאשה נמי אינו יוצא בשו"ע כיון דיש לבעל ק"פ והוא קה"ג לממון שבו ואין לה כח לשחרר קנין ממון של הבעל. ומש"ה אינו יוצא בשו"ע לא לאיש ולא לאשה אבל בדין יום או יומים דכתיב לא יוקם כי כספו הוא אין הדבר תלוי בקנין איסור שבו אלא בקנין ממון שבו שהוא כמו שורו וחמורו לדין יא"י מש"ה ק"פ שבו לממון מבטל לקה"ג של ממון שאין הגוף עומד אלא לפירותיו ולכך הראשון הוא בדין יום או יומים וזה נכון ומש"ה נמי עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה אפי' למ"ד ק"פ כקה"ג דמי וכמ"ש תוס' ר"פ אלמנה ומשום דהגוף שקנוי לאיסור שבו אינו מתבטל לגבי ק"פ שהוא לממון דקנין איסור שבו אינו עומד לפירות והיינו נמי טעמא דהמפקיר עבדו דאוכל בתרומה אפי' למ"ד ק"פ כקה"ג וכמ"ש למעלה. וראי' ברורה נלענ"ד דלענין תרומה אזלינן בתר קנין איסור שבו ואפי' למ"ד ק"פ כקה"ג מהא דאמרינן בש"ס בכמה דוכתי ד"ת ארוסה אוכלת בתרומה דכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו עיין פ' אע"פ ד' נ"ז. ומלתא דפשיטא שאין האשה קנויה לבעל קנין ממון דהא דמעשי ידיה לבעלה אינו אלא מדרבנן תחת מזונותיה ואלו אמרה איני ניזונית וא"ע מע"י שלה וארוסה אפי' מדרבנן מע"י לעצמה וא"כ אין לו על הארוסה שום קנין ממון ואפ"ה ד"ת אוכלת בתרומה ומקרי' קנין כספו ולא אשכחן שום תנא דפליג אהא א"כ מבואר להדיא דאע"ג דכל קנין ממון שבה גוף ופירות לעצמה מ"מ כיון שקנין איסור שבה לבעל במה שמיוחדת לו ואסורה על כל העולם משום א"א מש"ה מאכילה בתרומה ד"ת ואפי' למ"ד ק"פ כקה"ג דהכא בארוסה הגוף והפירות שלה לענין ממון ואפ"ה הוי קנין כספו דבעל ולא נחלק על זה שום אדם מעולם. מוכח מזה דלענין תרומה אזלינן בתר קנין איסור שבו וגבי קנין איסור ליכא קנין פירות דליבטליה ובתוס' ר"פ אלמנה כתבו דקצת יש להביא ראיה דבתרומה אזלינן בתר קה"ג ממפקיר עבדו ע"ש. ובאמת אין זה ראיה ברורה דאפשר לדחות ולומר דהתם אתיא כמ"ד ק"פ לאו כקה"ג דמי דבאמת התם איכא פלוגתא אם אוכל בתרומה ואינה הלכה מרווחת כל כך. איברא הא דארוסה אוכלת ד"ת בתרומה הלכה מרווחת היא בלי שום חולק בעולם

ולכאורה יש לעיין לפמ"ש דבתרומה לא אזלינן אלא בתר קנין איסור. הא דבהמת כהן אוכלת בתרומה כדתנן במס' תרומות פי"א ישראל ששכר פרה מכהן מאכיל' כרשיני תרומה ובירושלמי מייתי לה מדכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו ופי' הר"ש דמשמע אפי' נפש בהמה כדאי' פ"ב דביצה גבי אשר יאכל לכל נפש ואפי' נפש בהמה במשמע ע"ש וגבי בהמה ליכא קנין איסור אלא קנין ממון. אלמא דבתרומה אזלינן בתר קנין ממון. ואין לומר דסגי בקנין כל דהו או קנין ממון או קנין איסור ימש"ה ארוסה אוכלת ע"י קנין איסור שבה ובהמה אוכלת עלי ידי קנין ממון. דא"כ עבדי מלוג נמי יאכלו בתרומה למ"ד ק"פ כק"הג כיון דסגי בקנין ממון לחוד. וצ"ל דבהמה של כהן כיון דלא שייך גבה קנין איסור ואין כאן שום קנין אחר המעכב אלא קנין ממון אוכלת בתרומה ע"י קנין ממון שבה. אבל אשה ועבד שיש בהם קנין איסור הכל הולך אחר קנין האיסור ועדיף קנין איסור שבהן מקנין ממון לכך מפקיר עבדו וארוסה אין קנין ממון שבהן של עצמן מעכבן מלאכול בשביל קנין איסור שבהן לכהן. ועבדי מלוג קנין איסור שבהן לזרה מעכבן מלאכול אף שקנין ממון שבהן לכהן ועדיין צ"ע כעת אמנם צריך התבוננות בהא דמפקיר עבדו אע"פ שיצא לחירות אוכל בתרומה. ובפ' החובל ד"צ אמר ר' אליעזר המוכר עבדו ע"מ שישמשנו שלשים יום שניהם אינן בדין יום או יומים וכן אינו יוצא לשניהם בשו"ע משום דבעינן עבדו המיוחד לו כדכתיב כספו המיוחד לו והכי קי"ל וכ"פ הרמב"ם פ"ה מהלכות עבדים וכ"ה ביו"ד סימן רס"ז ובתוס' שם ד"ה איש ואשה שמכרו בנ"מ כתבו ז"ל פי' בקונ' דלא דמי לשותפות דעלמא דיש לזה חלק בכולו ליטול חציה וכן לזה אבל הכא כולו קנויין לזה לגוף וכולו קנויין לזה לפירות וליכא מיוחד לא לזה ולא לזה ובענין זה י"ל