אבני מילואים קצב

מהא דאמרו א"ב קיבל מסר והלך ע"ש. ולפמ"ש ניחא דהתם קאי אליבא דמשנה ראשונה דאז ודאי יש חילוק בין ארוסה לארוסה וכנ"ל. והא דאמרינן פ"ק דקדושין דף י"א גבי פלוגתא דר"י ב"ב ובן בג בג מכדי בין למר כו' מאי ביניהו איכא ביניהו קיבל מסר והלך. ומשמע התם להך גירסא בדברי ר"י ב"ב עד שתכנס לחופה דכמשנה אחרונה ס"ל ע"ש. כבר כתב הרשב"א שם בשם הראב"ד דפירושו שקיבל האב הקידושין ומסר אותה לשלוחי הבעל והלך לו האב מיד לביתו תיכף אחר הקידושין דבכה"ג כיון דמעולם לא נאסרה באכילה מן האירוסין ע"ש. ולפירש"י שפי' מסר או הלך עם שלוחי הבעל ע"ש י"ל דהא דקאמר א"ב היינו למשנ' ראשונ' וכמ"ש תוס' שם לפירושו של הר' משה מנרבונא ע"ש א"נ אפשר דס"ל לרש"י דלמשנה ראשונה פליגי ר"י ב"ב ובן בג בג וכמ"ש תוס' שם דעד שתכנס לחופה לאו דוקא וה"ה הגיע זמן ע"ש

ובמשנה למלך פ"ג מהלכות אישות הקשה דברי התוס' אהדדי דבפ' האיש מקדש דף מ"ה גבי שמא יבא אביה וימחה כתבו התוס' אליבא דר"א דאע"ג דליכא טעמי דסמפון ושמא תשקה אפי' הכי לא חלקו בין ארוסה לארוסה. וביבמות דף נ"ז ד"ה נשאת כתבו ז"ל אבל פחות מבת ג' שנים כיון דלאו בת ביאה היא לא בדיק לה ואיכא למיחש לסמפון גם חוזר ומשלחה לבית אביה ולהכי לא אכלה ע"ש. והיינו דחוזר ומשלחה ואיכא למיחש שמא תשקה. וכ"כ תוס' סנהדרין דף נ"ה ע"ש ותיפוק ליה דפחות מבת ג' שנים אין חופתה חופה וה"ל ארוסה גמורה ואע"ג דלא שייכי בה הני טעמי כו' כל שהיא ארוסה תו לא חילקו בין ארוסה לארוסה ע"ש במש"ל שהקשה עוד על דברי תוס' אלו שלא חילקו בין ארוסה לארוסה מהא דאמרינן דא"ב קבל מסר והלך ע"ש. ושגם הרשב"א בחידושיו לקדושין תמה בדברי תוס' הללו וע"ש. והנה לכאורה דברי הרשב"א סתרי אהדדי דבחידושיו פרק אע"פ כתב על התוספתא דתניא ולא היבמה עד שתבעל דלמשנה אחרונה אפי' נפלה מן הנשואין לא תאכל עד שתבעל דלמשנה אחרונה אין אכילה לעולם אלא לאחר נשואין ממש ע"ש והבאתי דבריו למעלה וזה כדברי תוס' שלא חילקו בין ארוסה לארוסה. ובחי' לקדושין תמה על דברי תוס' הללו

והנלענ"ד דהרשב"א מודה דלמשנה אחרונה כל ארוסה לא תאכל עד שתכנס לחופה ואפי' במקום דליכא סמפון ולא שמא תשקה כמו יבמה מן הנשואין אלא דהרשב"א לטעמי' אזיל שכתב בחי' ליבמות דף נ"ז גבי קטנה פחותה מבת ג' שנים ע"ש שפירש"י דאין חופתה חופה כיון דלא חזי' לביאה. והקשה הוא ז"ל דהא ודאי קנין כספו היא ודבר תורה אוכלת בתרומה אע"פ שאין לה ביאה ולא אמרו עד שתכנס לחופה משום קנין דחופה אלא משום מזיגת הכוס כלומר שלא תהא שרויה בבית אביה או משום סמפון. וכיון שנכנסה לחופה תו ליכא משום דעולא ולא משום סמפון עכ"ל וע"ש. נמצא דס"ל להרשב"א דהא דאמרו במשנה אחרונה עד שתכנס לחופה לאו חופה דקונה קאמר אלא חופת כל דהו ואפי' אינה קונה כיון דתו ליכא משום דעולא ולא משום סמפון כל שנכנס לחופה הרי זו תאכל. אבל קודם החופה אפי' לא שייכי הני טעמי דעולא ודסמפון כיון שלא נכנסה לחופה לא תאכל לפי שלא חלקנו בין ארוסה לארוסה ומש"ה היבמה לא תאכל אפי' נפלה מן הנשואין דליכא גזירה משום לא פלוג ולפי שאין חופה ליבמה אלא בביאה תליא מלתא מש"ה אמרו ביבמה עד שתיבעל. אבל בארוסה דעלמא בחופה תליא מלתא ואע"ג דלא קני' כיון דלא שייכי טעמי דעולא ודסמפון כו'. להכי קשיא ליה לרשב"א בחי' לקדושין במ"ש תוס' גבי שמא יבא אביה וימחה שלא חלקו בין ארוסה לארוסה לרב אסי מהא דאמרינן א"ב קיבל מסר והלך דש"מ דארוסה גופה אכלה היכא דליכא למיגזר מידי. ונהי דלמשנה אחרונה לא חילקו היינו כל זמן שלא נכנסה לחופה אבל כל שנכנסה לחופה וליכא למיגזר הרי זו אוכלת דלא בעינן חופה דקונה אלא חופה כל דהו והכא כבר היה חופה ואפי' יבא אביה וימחה נהי דלא קנה למפרע מ"מ חופה מיהת הוי והרשב"א לטעמיה דלא בעי חופה דקונה וכמ"ש. זהו הנלענ"ד בדעת הרשב"א ז"ל. אמנם התוס' שכתבו בהא דרב אסי שלא חלקו בין ארוסה לארוסה ס"ל דהא דאמרו למשנה אחרונה עד שתכנס לחופה ר"ל חופה דקונה ממש לנשואין גמורין ולכך לא תאכל שמא יבא אביה וימחה ולא תהא החופה קונה וה"ל ארוסה וכל ארוסה לא אכלה

איברא נלענ"ד דלרב דס"ל פ' נערה מסירתה לכל חוץ בתרומה. הרי אף דמסירה לרשות הבעל עושה נשואין גמורין לכל הדברים מ"מ כיון דעדיין לא בדיק לה ואיכא למיחש לסמפון לא אכלה בתרומה וא"כ צ"ל לרב דהא דתנן עד שתכנס לחופה לאו חופה דקונה קאמר אלא חופה כל דהו שיסתלקו החששות דליכא למימר דבעינן חופה דקונה וכל ארוסה לא אכלה שלא תחלוק בין ארוסה לארוסה דהא בנשואה גופה אנו צריכין לחלק דבמסירה אע"ג דהוי נשואה לכל דבריה ואפ"ה לא אכלה א"כ מוכח דלא תליא בנשואין אלא בחופה ובחופת כל דהו סגי. ותדע דהא במסירה ה"ל נשואה גמורה ואפ"ה לא תאכל עד שתכנס לחופה דאז בדיק לה וחופה שאחר מסירה לא קני' מידי שכבר היא נשואה לכל דברי' ע"י מסירה. ע"כ צ"ל לרב דלא תלי' מידי בנשואין אלא בחיפ' דאז בדיק לה וא"כ לרב סגי בחופה כל דהו. ודוקא אליבא דרב אסי כתבו תוס' דלא פלוג דלר"א ס"ל מסירתה לכל אף לתרומה א"כ ליכא נשואה דלא אכלה וא"כ שפיר מצינו למימר לדידי' עד שתכנס לחופה היינו חופה דקונה לנשואין וכל ארוסה לא אכלה שלא תחלוק בין ארוסה לארוסה. לפ"ז גבי קטנה שנתקדשה לדעת אביה ונשאת שלא לדעת שפיר כתבו תוס' אליבי' דר"א אע"ג דליכא סמפון ושמא תשקה ואיכא חופה כל דהו כיון שאם יבא אביה וימחה לא קניא תו לא חלקו בין ארוסה לארוסה דלר"א חופה דקונה בעי. ואפשר דהיינו נמי טעמיה דרב דפליג התם וס"ל דאוכלת גבי ניסת שלא לדעת ולא חייש שמא יבא אביה וימחה דרב לטעמי' דס"ל דלא תליא בנשואין ולא בעי' חופה דקונה רק חופת כל דהו כי היכי דלא להוי למגזר משום סמפון ולא משום דעולא ואפי' יבא אביה וימחה אע"ג דלא קניא מ"מ חופה מיהת הוי וליכא למיחש למידי: ובתוס' קדושין דף מ"ה גבי נתקדשה לדעת אביה וניסת שלא לדעת פסקו כרב דאוכלת בתרומה ע"ש ואפשר דהיינו נמי מה"ט דבפ' נערה שם מסיק בש"ס בתיובתא למ"ד מסירתה אף לתרומה וא"כ הלכה כרב דמחלק בנשואה ולא בעי חופה דקונה ולכך הכא אפי' יבא אביה וימחה כיון דעכ"פ חופה מיהת הוית ולא שייך למיגזר מידי אוכלת בתרומה. ובהכי ניחא לן מה שהק' במש"ל מדברי תוס' יבמות דף נ"ז גבי פחותה מבת ג' שנים שכתבו דלא בדיק לה וגם חוזר ומשלחה לבית אביה ואמאי לא כתבו כיון שאין חופתה קונה ה"ל ארוסה ותו לא חילקו וכמ"ש בקידושין וכנ"ל. דלפמ"ש לק"מ דדוקא לרב אסי כתבו תוס' דלא חילקו דס"ל דבעינן חופה דקונה אבל תוס' פסקו כרב דלא בעי' חופה דקונה דוקא אלא חופה כל דהו סגי לכך הוצרכו לומר בקטנה דלא בדיק לה גם חוזר ומשלחה כו' ובסנהדרין דף נ"ה כתבו תוס' ג"כ כמ"ש ביבמות וחדא טעמא הוא דפסקו כרב דסגי בחופה כל דהו ובלבד שלא יהיה חשש סמפון ודעולא וכמ"ש. ודו"ק

והרמב"ם פ"ז מתרומות כתב ז"ל קטנה בת ישראל שניסת לכהן שלא מדעת אביה אע"פ שקידשה אביה אינה אוכלת בתרומה שאם מיחה תעשה זרה למפרע עכ"ל. וקשה אמאי פסק כרב אסי לגבי רב דהוי רבי' ואע"ג דבגמרא אמרו שם הוי עובדא וחש לה רב להא דר"א אינו אלא חומרא בעלמא וכמ"ש תוס' שם בשם ר"ח ע"ש. ולפ"ש דרב לטעמיה דס"ל התם מסירתה לכל חוץ מתרומה ולא בעי' חופה דקונה. ואמנם הרמב"ם פ"י מאישות פסק כשמואל דאמר התם פ' נערה דמסירה אינה קונה אלא לירושתה וכפירש"י שם דהא דקאמר שמואל לירושתה ר"ל דוקא לירושתה ודלא כתוס' שפי' שם דאף לירושתה קאמר ע"ש. וכיון דהרמב"ם פוסק כשמואל דלירושה בלבד קני' מסירה א"כ מצינו למימר עד שתכנס לחופה היינו חופה דקונה לנשואין ממש ולא חילקו בין ארוסה לארוסה אפי' היכא דליכא למיחש לסמפון ולדעילא עד שתהא חופה של נשואין גמורין וכל נשואה אוכלת והא דמסירה לא אכלה משום דמסירה לאו נשואין היא כלל דלא קניא אלא לירושה. וכיון שכן דבעי' חופה דקונה ולא חילקנו בין ארוסה לארוסה שפיר פסק כרב אסי גבי נתקדש' לדע' וניסת שלא לדעת דחיישי' שמא יבא אביה וימח'. לפ"ז בארוסה שנכנסה לחופה כשהיא נדה דאינה קונה לדעת הרמב"ם מ"מ לדעת הרשב"א דלא בעי' חופה דקונה אלא דמייחד לה דוכתא ובדיק לה ואפי' פחות מבת ג' היתה אוכלת אע"ג דחופתה ודאי אינה קונה. אלא דהתם לא חזיא ליה לביאה לא בדיק לה וחוזר ומשלחה כמ"ש תוס' וכן הוא ג"כ דעת תוס' דפסקו כרב וכמ"ש לעיל הכא בנדה כיון דחזיא לביאה למחר וליומא אוחרא בדיק לה ואינו חוזר ומשלחה ואע"ג דלא קני' מ"מ הוי חופה להאכילה בתרומה. ולשיטת הרמב"ם דפוסק כרב אסי דבעי' חופה דקונה וחופת נדה שאינה קונה אינה מאכילה שלא חילקו בין ארוסה לארוסה ודו"ק: