אבני מילואים קצ

אמר סתם נמי לאו כולל הוא מהטעם שאמרנו. אבל אמר שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל משכחת לה דמיחייב תרתי אם בראשונה אמר היום ושני' אמר סתם דה"ל שבועה שני' כולל היום ויומא אחרא וכיון דאמר בשני' שלא אוכל מיחייב על כל כזית וכזית ומשכחת לה שתי מלקיות כשיאכל גם היום גם מחר וכמ"ש. ודוק

סימן טז

שאלה בהא דקי"ל ארוסה בת ישראל שניסת לכהן לא תאכל בתרומה עד שתכנס לחופה. אי בעינן חופה הראוי לקנין אבל חופת נדה לדעת הרמב"ם דאינה קונה אינה אוכלת בתרומה. או דלמא אפילו חופת כל דהו מאכיל בתרומה

תשובה הרמב"ם פ"ו מהלכות תרומות כתב ז"ל ישראלית שניסת לכהן ואפי' קטנה בת שלש שנים ויום אחד תאכל בתרומה וחזה ושוק. ודין תורה שתאכל משנתארסה שהרי היא קנינו אבל אסרו חכמים שתאכל עד שתכנס לחופה גזירה שמא תאכיל תרומה לאביה ולאחיה כשהיא ארוסה בבית אביה עכ"ל. ובפ' אע"פ דף נ"ז בהא דתנן משנה ראשונה הגיע זמן ולא נשא' אוכלת משלו ואוכלת בתרומה. אמר עולא ד"ת ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו והאי נמי קנין כספו היא מ"ט אמרו אינה אוכלת שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחיותיה א"ה הגיע זמן ולא נשאת נמי התם דוכתא מיחד לה. רב שמואל בר' יהודא אמר משום סמפון א"ה נכנסה לחופה ולא נבעלה נמי התם מבדק בדיק לה והדר מעייל לה. ואמרי' התם דף נ"ח בשלמא לעולא קמייתא משום שמא ימזגו ובתרייתא משום סמפון אלא לר"ש בר"י קמייתא משום סמפון ובתרייתא משום סמפון מאי ביניהו איכא ביניהו בדיקת חוץ מר סבר בדיקת חוץ שמה בדיקה ומר סבר לא שמה בדיקה. מבואר מהש"ס דלמשנה אחרונה הגזירה משום סמפון אליבא דכ"ע דאי משום שמא ימזגו היה לה לאכול בהגיע זמן דהא דוכתא מיחד לה. ולא פליגי עולא ורשב"י אלא בטעמא דמשנה ראשונה. וא"כ קשה היאך כתב הרמב"ם טעם שמא ימזגו כיון דקי"ל כמשנה אחרונה. וכבר הניח זה בקושיא בספר בית שמואל סי' נ"ו ע"ש. ונראה לענ"ד דבתוס' פ' המדיר דף ע"ב ד"ה ע"מ שאין עליה נדרים כתבו ז"ל תימא לר"י מאי ארי' על מנת אפי' סתם נמי דהא בפ' אע"פ גזרינן שלא תאכל ארוסה בתרומה משום סמפון כו' וי"ל נהי דשייך בה סמפון אפי' בקדשה סתם ולא תאכל בתרומה מ"מ צריכה גט מדבריהם או מדאורייתא מספק עכ"ל. והרמב"ם פ"ט מהל' אישות כתב ז"ל המקדש אשה סתם ונמצא עליה אחד מן המומין הפוסלין בנשים או אחד משלשה נדרים הרי זו מקודשת מספק. וכתב הרה"מ ז"ל בגמ' על משנתינו דתנן תצא שלא בכתובה אמרו כתובה הוא דלא בעי אבל גיטא בעי מ"ש כתובה דלא דאמר אי אפשי באשה נדרנית גיטא נמי לא תיבעי כו' אמר רבה צריכה גט מדבריהם רבא אמר תנא ספוק' מספקא ליה גבי ממונא לקולא וגבי איסורא לחומרא ופסק רבינו כרבא דהוא בתרא דאמר תנא ספוקי מספקא לי' ע"ש. מבואר מזה דקידשה וכנסה סתם הוי ספק קידושין משום דמספקא לן אם נתרצה במומין ובנדרים וביבמות דף פ"ג בהא דתנן אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל ר' יוסי ור' שמעון אומרים מאכיל בתרומה. אמר ריש לקיש מאכילה בתרומה ואינה מאכילה בחזה ושוק כו' מ"ש חזה ושוק דאורייתא תרומה נמי דאורייתא הכא במ"ע בתרומה בזה"ז דרבנן ומבואר שם בש"ס לריש לקיש אנדרוגינוס הוי ספק איש ספק אשה ומספק מאכיל בתרומה בזה"ז. וצ"ל דהא דאמר ר"ש בר"י טעמא משום סמפון ע"כ ס"ל כדרבה ורב חסדא בכנסה סתם ונמצאו בה מומין דצריכה גט מדבריהם. אבל מדאוריי' אפי' ספקא לא הוי ולכך שפיר חייש שמא ימצא סמפון וזרה ודאית היא. משא"כ ולרבא דס"ל דצריכה גט מספק וה"ל ספק זרה היתה אוכלת שפיר בתרומה בזה"ז. [א"נ סוגיא דהתם איירי בזמן הבית דאיכא חזה ושוק ותרומה דאורייתא דאז אסורה אפי' בתרומה דרבנן דזמן חזה ושוק קאמר ריש לקיש כדאיתא שם בש"ס ביבמות ע"ש] לפ"ז לדידן דקי"ל תרומה בזה"ז דרבנן וכמ"ש הרמב"ם פ"א מהל' תרומות וקי"ל נמי כרבא דצריכה גט מספק וכמ"ש הרמב"ם שהבאתיו ע"כ אף למשנה אחרונה אי אפשר לומר הטעם משום סמפון דהא אף אם ימצא בה סמפון עדיין מקודשת היא מספק אע"כ צ"ל דטעמא דמשנה אחרונה משום שמא תשקה וכמ"ש הרשב"א בחי' פ"ק דקידושין דף י' דמשנה אחרונה סברה דגם אחר שהגיע זמן רגילי' אצלה אחיה ואחיותיה ושייך שמא תשקה ע"ש. ולכך תופס הרמב"ם ג"כ טעם זה לדידן שהוא העיקר

ובהכי ניחא לן הא דתנן בפרק נערה דף מ"ח לעולם היא ברשות האב עד שתיכנס לחופה. ואמרי' עלה בגמ' מאי לעולם לאפוקי ממשנה ראשונ' דתנן הגיע זמן ולא נשא' אוכל' משלו ואוכלת בתרומה קמ"ל לעולם. וכתבו תוס' ד"ה לאפוקי וז"ל ואע"ג דתנן בהדיא פ' אע"פ דף נ"ז זו משנה ראשונה ב"ד של אחריהן אמרו אין האשה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה כן דרך התנאים להשמיענו בקיצור אע"ג דכבר השמיענו במקו' אחר עכ"ל. אמנם לפמ"ש קמ"ל רבי כאן חידוש שלא נשמע ממשנת ב"ד של אחריהן דבפ"ק דקידושין דף י' פליגי ריב"ב ור"י בן בג בג בטעמא של ב"ד של אחריהן אי משום שמא תשקה אי משום סמפון. ע"ש דתרווייהו ס"ל עד שתכנס לחופה כמשנה אחרונה וכמ"ש תוס' שם ע"ש. ואינהו הוו בזמן הבית ואז אפי' בתרומה דרבנן אינה אוכלת מספק דהכי אמר ריש לקיש שם ביבמות דבזמן חזה ושוק אפי' בתרומה דרבנן אינו מאכיל וא"כ שייך טעמא דסמפון ולכך אינה אוכלת. אבל בזה"ז דאין זמן חזה ושוק סד"א דאוכלת בתרומה דרבנן כיון דטעמא משום סמפון ועכ"פ תהיה ספק מקודשת וכנ"ל. לכך השמיענו רבי דבז"הז היה כמ"ש הרא"ש פ"ב דגיטין דף י"ז בהא דתנן ג' גיטין פסולין וא' מהם שאין בו זמן והקשה הרא"ש דהא רבי בז"הז היה ולא שייך שמא יחפה ע"ש. וקמ"ל רבי דאפי' בז"הז לא תאכל בתרומה משום שמא תשקה לאחיה וכמ"ש בשם הרשב"א:

ובמשנה למלך פ"ז מתרומות הקשה אהא דאית' פ' הערל דאנדרוגינוס דהוי ספק איש מאכיל בתרומ' דרבנן בז"הז מהא דאמרו פ' האיש מקדש דף מ"ה נתקדש' לדעת אביה והלך אביה למד"הי ועמדה וניסת אמר רב אוכל' בתרומה עד שיבא אביה וימחה רב אסי אמר אינה אוכלת בתרומה שמא יבא אביה וימחה. הא ספק נמי מאכיל בתרומה בז"הז ואין לומר דס"ל לר"א תרומה בז"הז דאורייתא כר' יוחנן דס"ל הכי שם פ' הערל אכתי אינו אלא דרבנן דהא נתקדשה לדעת אביה וארוס' אוכלת בתרומה ד"ת ומדרבנן הוא דאינה אוכלת עד שתנשא וכיון דספיקא הוי שמא לא ימחה אביה אמאי לא תאכל בתרומה עכ"ל. ונראה לענ"ד ליישב לפמ"ש הרשב"א בחי' לקידושין בהא דאמרו שמא יבא אביה וימחה וכתבו תוס' שם דאע"ג דליכא משום שמא תשקה ולא משום סמפון דהא נכנסה לחופה ומייחד לה דוכתא ובדיק לה מ"מ לא תחלוק בין ארוסה לארוסה ע"ש והרשב"א הק' על דבריהם מהא דאמרו פ"ק דקידושין ופ' אע"פ איכא בינייהו קיבל מסר והלך הרי דאפי' ארוסה כל שקיבל עליו תו לית ביה משום סמפון לזה כתב שם תירוץ אחר דכיון דאין חופתה חופה גם הוא אינו בודקה ולא מייחד לה דוכתא ע"ש. וכונתו כיון שיכול האב למחות לא סמכה דעתי' וגם הוא אינו מייחד לה מקום ואינו בודקה וכיון שכן אפי' לא ימחה האב ותהי' נשואה למפרע מ"מ בנשואה נמי כל דאיכא למגזר משום סמפון או שמא תשקה לא תאכל בתרומה כדמוכח פ' אע"פ דף מ"ח דאמר רב מסירתה לכל חוץ מתרומה ופירש"י דמסירתה לרשות הבעל הוי נשואין וחוץ מתרומה שמא ימצא סמפון ויהיו נשואיה וקידושיה טעות ע"ש. וא"כ לרב אסי דאמר דמשום שמא יבא אביה וימחה לא סמכה דעתי' ואינו בודקה ולא מייחד לה דוכתא שפיר דלא תאכל בתרומה. עוד הקשה במש"ל מהא דתנן ביבמות דף ס"ז ספק בן תשע שנים ויום א' ספק שאינו ספק הביא ב' שערות ספק לא הביא. פי' אחד מכל הפסולין שבא על בת כהן אפי' היה ספק בן ט' פסלה ע"ש. והשתא איכא לתמוהי טובא השתא אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל שהית' בחזקת שאינה אוכלת גם היתה בחזק' פנוי' אפ"ה מספק מפקינן לה מחזקת' ואמרי' שמא זכר הוא ואוכלת בת כהן שהיתה בחזקת אוכלת וכשרה אינו דין שאם בא עליה ספק בן ט' שלא נפסול אותה על הספק כו' וזה נראה ק"ו שאין עליו תשובה עכ"ל. גם זה נלענ"ד ליישב לפמ"ש תוס' שם דף ס"ח ד"ה רישא פסולי כהונה וז"ל וא"ת וספק בן ט' היאך פוסל בביאתו דנוקמי' אחזקי' קמייתא דהוי פחות מבן ט' ונוקמה אשה בחזקת כשרות כו' ולתרומה מוקמינן אחזקה כו' וי"ל דהכא כגון דהשתא דאתי קמן הוי ודאי בן ט' אע"פ שהי' ספק כשבא עלי' לא מוקמינן לי' אחזקה קמייתא אלא אזלינן בתר השתא שהוא ודאי בן ט' ותו לא הוי ספק אע"ג דס' קידושין מאכיל בתרומה בז"הז דהתם ליכא חזקה דחזקת פנוי' אתרע ע"י ספק