אבני מילואים קפט

דטומאה דנזיר דחייל אכהן היינו משום דאיסור ג' מינין איסור תורה דרמי רחמנא אקדושת נזיר וה"ל איסור הבא מאליו ומהני בי' כולל. אבל בל יחל דנדר דאיתא גבי נזיר ודאי אינו אלא איסור הבא ע"י עצמו שלא יחלל דבריו שקיבל ע"ע להיות נזיר והאי תנא לית ליה איסור כולל באיסור הבא ע"י עצמו. ודוק ועמ"ש לעיל סי' י"ב

כתב הרמב"ם פ"ד משבועות ז"ל שבועה שלא אוכל היום וחזר ואמר שבועה שלא אוכלנה לא חלה שבועה שני' והראב"ד השיג עליו שמתחלה לא נשבע אלא ליומו ולבסוף נשבע שלא יאכל אותו ככר לעולם. ובכ"מ כתב שם ז"ל ואיני רואה כאן שיבוש דמה לנו אם לבסוף נשבע על אותו ככר לעולם דגבי היום אין כאן תוספות ולפיכך אם אכלה באותו יום אינו חייב אלא אחת עכ"ל. ותמיהני דודאי כל כה"ג הוי כולל או מוסיף ואם עומד ביו"ט ואומר שבועה שלא אחרוש בחול וביו"ט ה"ל כולל אע"ג דביומו אין כאן תוספות. וכן הנשבע בשבת שלא יאכל בשבת ובחול אף דבשבת בלבדו דעת כמה פוסקים דלא חלה השבועה מ"מ חיילא בכולל אע"ג דביומו אין כאן תוספת. ובמגדל עוז ראיתי שכתב דגם שבועה שני' שלא אוכלנה מסתמא לא נשבע אלא לאותו יום או אותו שעה כו' כי אותו דבר דלה מבור עמוק פ' שבועו' תניין מתני' שבוע' שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת ואמר לה בגמ' למה לי' למתני שבועה שלא אוכל שלא אוכלנה ומהדרינן הא קמ"ל טעמא דאמר שלא אוכל והדר שלא אוכלנה אבל אמר שלא אוכלנה והדר שלא אוכל מיחייב תרתי כדרבא דא"ר שבועה שלא אוכל ככר זו כיון שאכל ממנה כזית חייב שבועה שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכלנה כולה ע"כ ואס"ד דבשלמא אוכלנה מחייב תרתי למה ליה לאפוצי לפלוג ולתני בדידי' בד"א שלא אמר היום אבל אמר שלא אוכל ככר זו היום וחזר ואמר שלא אוכלנה מיחייב תרתי א"ו דברי ר"מ עיקר עכ"ל. ולענ"ד נראה דבנדרים ושבועות מסתמא לעולם משמע וכדמוכח מהך דנדרים דף כ"ג באומר יאסרו פירות עולם עלי אם אינו של תרומה ומסיק באומר בלבו היום ע"ש. ומבואר דאם אינו אומר בלבו היום סתמא לעולם משמע. ואפי' אומר בלבו היום אינו אלא לאנסין ולהרגין. אבל שלא באונס אפי' אומר בלבו היום לא מהני דדברים שבלב אינן דברים וכן מבואר בדברי הרמב"ם פ"ד מנדרים ופ"ג משבועות דבנדרי' ושבועו' אונסין צריך שיאמר בלבו היום וסומך על דברים שבלבו הואיל והוא אנוס ע"ש ומבואר להדיא דסתמא לעולם משמע. ב) :

ונלענ"ד לפמ"ש הרשב"ץ בתשוב' ח"א סי' ק' בנשבע שלא לחלוץ ושלא לייבם אי הוי כולל על החליצה או על היבום כיון דלא מיחייב בתרוייהו ובחדא סגי הוי לי' חדא מצוה ואידך הוי ליה רשות והוי כולל רשות ומצוה והעלה דלא הוי כולל מכמה טעמים וקצתם מבוארים בתשו' הריב"ש סי' קנ"ט וכתב עוד שם ז"ל דלא אשכחן דין כולל אלא כשאפשר לבא לידי שתי מלקיות אם יעבור על שבועתו כאכילת מצה וישיבת סוכה שיש ב' מלקיו' א' לרשות וא' למצו' כו' ודכוות' אלו נפלו לפניו ב' יבמות מב' בתים הא' חולצת ולא מתיבמ' והא' חולצ' ומתיבמ' ונשבע שלא לחלוץ לשתיהן דמגו דחיילא שבועה על אותה המתיבמת חלה גם על אות' שאינה מתיבמ' דהא אפשר לו לבא לידי שתי מלקיו' אם חלץ לשתיהן. אבל בנדון זה א"א לי לבא לידי שתי מלקיות שאם יחלוץ א"א לו ליבם ואם ייבם א"א לו לחלוץ שאין יבום אחר חליצה ואין חליצה אחר יבום וכיון שא"א לו לבא לידי שתי מלקיות אינו בדין כולל עכ"ל ג) לפ"ז הכא בנשבע שלא יאכל ככר זו היום ואח"כ נשבע שלא יאכלה סתם דה"ל כולל היום ויומי אוחרי לא משכחת לה שתי מלקיות שיעבור על השבועה שלא אוכלנה שהוא הכולל היום ליומא אחרא שאם אכלה היום כולה תו ליכא מלקות ליומא אחרא דהא כבר אכלה כולה. ובכולל בעינן שיוכל לבוא לידי שתי מלקיות על הרשות ועל המצוה. והכא אם יעבור על הרשות היינו ליומא אחרא ע"כ לא עבר על המצוה ר"ל היום שנשבע בו כבר שלא יאכל. ואם עבר על המצוה ר"ל היום אכלה תו לא יעבור על רשות ר"ל ליומא אחרא שאם אכלה כולה היום א"א לו שיאכלנה כולה עוד ביום אחר. ובזה מדוקדק לשון הרמב"ם שכתב שבועה שלא אוכל היום ואח"כ אמר שבוע' שלא אוכלנה סתם ולא נקט שבועה שלא אוכל היום ואח"כ אמר שבועה שלא אוכל סתם דאין השני' חלה. ולפמ"ש ניחא דבכה"ג מודה הרמב"ם דהוי כולל היום ויומא אחרא דאפשר לו לבא לידי שתי מלקיות דהא מיחייב על כל כזית ואפשר לו לאכול כזית היום וכזית מחר. משא"כ שלא אוכלנה דבעי' שיאכלה כולה ואי אפשר לו להתחייב גם היום גם מחר ודו"ק

אחר כתבי זאת מצאתי להרב בעל שעה"מ פי"ז מא"ב שעמד על דברי כ"מ אלו וכתב עלה ז"ל. ודבריו ז"ל סתומים האמנם בתשו' רדב"ז שנדפסו מחדש בהל' הנז' מבואר חלוק זה שכתב וז"ל וטעמו של רבינו דלא אמרי' איסור מוסיף אלא היכא שהאיסור נוסף על חמותו ונעשה אשת איש בזמן שעדיין האיסור הראשון על החתיכה דמגו דאיתוסיף עלי' איסור א"א לגבי כ"ע איתוסיף נמי לגבי חתנה באותו זמן אבל הכא בזמן המגו דהיינו שאר הימים אין כאן איסור ראשון דמותר הי' לאכול בשאר הימים הלכך לא אמרי' בי' מגו להאוכלה ביום עצמו אלו דברים נאים למי שאמרן. ויש להביא ראי' לחילוק זה מהא דאמרי' פ"ג דשבועות דף כ"ה מתיב רב המנונא לא אכלתי היום ולא הנחתי תפילין היום חייב. בשלמא לא אכלתי איתי' בלא אוכל אלא לא הנחתי מי איתי' בלא אניח. הא איתי' שפיר בלא אניח תפילין לא בחול ולא בשבת וי"ט דמגו דחייל אשבת וי"ט חייל נמי אחול כו' אלא ודאי משמע דכל כה"ג לא חשיב כולל ומוסיף כיון דבזמן המגו ליתי' לאיסורא קמא כלל עכ"ל. ולכאורה הוא נגד ש"ס ערוך במס' מכות דף כ"ב גבי יש חורש תלם אחד דפריך התם ולחשוב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש בחול וביו"ט מגו דחייל עלי' בחול חייל נמי ביו"ט ע"ש. ומבואר דכל כה"ג הוי כולל אע"ג דבזמן הכולל ליתי' לאיסורא קמא כלל, וצ"ע אמנם לפמ"ש ניחא שפיר דהיכא דאפשר לבא לידי שתי מלקיות הוי כולל. וגבי שבועה שלא אחרוש בחול וביו"ט משכחת לה שפיר שיחרוש בחול גם ביו"ט ויבא לידי ב' מלקיות ולכך הוי כולל. משא"כ שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכלנה שאם יאכלה היום כולה ליכא ליומא אוחרא וכמ"ש והוא הנכון. ומאי דקשיא לי' לבעל שעה"מ מהא דמי איתי' בלא אניח הא משכחת לה ע"י כולל בין בחול בין בשבת. כבר הקשו כן התוס' והרמב"ן והר"ן עיין שם שתירצו יפה. ועוד הקשו הרמב"ן והר"ן דמשכחת לה בלא אניח שום דבר על ראשי ואז לא שייך לתרוצי כתירוצו של שער המלך. ובמה שתירצו שם הרמב"ן והר"ן מיושב הכל. ועמ"ש לעיל סי' י"ד. ויש בזה ליישב בהא דאמרו שם בש"ס טעמא דאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אוכלנה אבל אמר שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל מיחייב תרתי כדרבא כו'. וקשה לפמ"ש הטור באומר שלא אוכלנה נהי דמלקות לא מיחייב עד שיאכלנה כולה אבל איסור איכא אפי' על חצי שיעור ולפי דעת הרבה פוסקים אין שבועה חלה על דבר האסור מדברי תורה ועמ"ש לעיל סי' י"ד בזה וא"כ היכי חייל שלא אוכל כיון דבשלא אוכלנה נמי אסור בחצי שיעור. ולפמ"ש ניחא דה"ק טעמא דאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אוכלנה דכה"ג לעולם לא חיילא שבועה שניה ואפילו אמר בראשונה היום ושניה