אבני מילואים קפח

כל חלקי המצוה שלא ישת' לא היום ולא מחר שום רביעית יין וכל כה"ג לאו כולל הוא ומש"ה גם לרבנן צריך קרא שיחול נזירות על כל השבועה ודו"ק: ב

) מיהו העיקר נראה דהכא בלא"ה צריך קרא לאסור יין מצוה כיין הרשות. והוא מבואר בספרי מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כו' שהיה בדין הואיל ואונן אסור בשתיית יין ונזיר אסור בשתיית יין אם למדת לאונן שלא עשה בו יין מצוה כרשות אף נזיר כן וק"ו ומה אונן כו' ר"י הגלילי אומר מיין ושכר יזיר למה נאמר כו' או אף ביין מצוה כו' אבא חנן אומר משום ר"א למה נאמר מיין ושכר יזיר שהיה בדין הואיל ואסור בטומאה ואסור ביין אם למדת בטומאה שלא עשה בו מת מצוה כרשות אף יין לא עשה בו יין מצוה כיין רשות ת"ל מיין ושכר יזיר ע"ש כו'. ומבואר מכל הני תנאי דאי לאו קרא ה"א דנזיר לא נאסר ביין מצוה כלל כמו שלא נאסר אונן ביין מצוה וכמו שלא נאסר במת מצוה. ואין מקום לקושית בעל כפות תמרים ובעל ש"א דתיפוק ליה משום כולל דכיון שהיה בדין לומר שאין כאן איסור כלל מהנך טעמי דתני בספרי. ובש"ס דילן מבואר שתפסו עיקר לטעמא דאבא חנן שאמר משום ר"א ע"ש בנזיר דף מ"ד דאמרינן ויין יותר מכללו ק"ו מטומאה ומה טומאה שסותרת הותרה מכללה יין שאינו סותר אינו דין שיותר מכללו אמר קרא מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות. ופירשו שם רש"י ותוס' ויין יותר מכללו כשנשבע לשתות ע"ש. הרי דצריך קרא לגופי' דאיסורא וז"ב

סימן טו

עוד בענין הנזכר. כתב הרשב"א בתשו' סימן תרט"ו ז"ל הא דנדרים חלין על דבר מצוה דוקא במצות עשה כו' אבל על מצות ל"ת דעלמא לא חל בין בביטולו בין בקיומו כיצד הרי שאמר אכילת נבילה עלי אין הנדר חל עליו וה"ה לאיסור הבא ע"י עצמו כגון שאמר שבועה שלא אוכל ככר זה וחזר ואמר ככר זה עלי אינו חייב אלא אחת היינו משום בל יחל דשבועה וכן אם אמר שבועה שלא אשתה יין וחזר ואמר הריני נזיר ושתה אינו חייב אלא אחת דהיינו בל יחל דשבועה אבל דנזירות לא ע"ש וכ"פ בש"ע יו"ד סימן רט"ו סעיף ה' ע"ש. וקשה לי טובא דהא בנזירות נאסר בשלשה מינין בתגלחת וטומאה ויין וה"ל כולל. וכה"ג דהוי כולל לקיים המצוה לכ"ע חייל א"כ אמאי לא חייב משום נזירות דהא זה ה"ל כנשבע שלא לאכול נבילות ושחוטות דחיילא שבועה. ולכאורה יש לומר דהכא לאו כולל הוא וכמ"ש תוס' ביבמות דף ל"ב ד"ה איסור כולל דכל שאינו משם אחד לא הוי איסור כולל ע"ש ה"נ תגלחת וטומאה לאוין בפ"ע הן ויין לאו בפ"ע הוא ולא הוי משם אחד. אלא דאכתי תקשי כיון דאם עבר וגילח או נטמא או שתה יין לוקה משום בל יחל כדאיתא בנזיר דף ל"ח וכ"פ הרמב"ם פ"א מנזירות פ"ש. וא"כ קשה אמאי לא לקי משום בל יחל דנזיר נמי כיון דבל יחל דנזיר כולל כל ג' מינין תגלחת טומאה ויין וה"ל כולם משם אחד אע"ג דהפעולות מחולקות מידי דהוי אעבודה ואכילה דבעל מום ששימש בטומאה דמיקרי משם אחד כיון שכללן הכתוב בלשון קריבה וכמ"ש התוס' שם ע"ש וצ"ע

והנה לענ"ד בזה לפמ"ש מהרי"ט ח"א סימן נ"ג יו"ד לבאר ענין איסורי נזיר מה הן. דיש מי שסובר דנזירות איסור חפצא כמו נדר דהוי כאוסר פיו ליין ושערו לתגלחת וגופו לטומאה ויש מי שסובר דנזירות הוי איסור גברא כמו שבועה דאקרקפתא דגברא מנח ומהר"יט שם האריך בראיות והעלה לא כדברי זה ולא כדברי זה. דנזירות לאו איסור גברא כשבועה ולאו איסור חפצא כנדרים אלא איסור תורה דרמי רחמנא על הנזיר בהנך שלשה דברים האסורים בנזיר והוא ענין תואר נזיר שהוא קדוש ואסרה תורה על תואר נזיר הנך ג' מינין וכמו שאסרה תורה כמה איסורין על קדושת כהן ע"ש. ולפ"ז יין דאסור בנזיר אין זה איסור הבא ע"י עצמו אלא איסור שאסרה תורה על תואר קדושתו וכשהוא עובר על ג' איסורים אלו שאסרה עליו התורה הוא לוקה עליהם וגם לוקה על בל יחל ואמנם איסור בל יחל אינו בשביל מעשה התגלחת והטומאה או שתיית היין שהרי לא קיבל עליו בנדר איסורים אלו. אלא כיין שהתורה גזרה על תואר נזיר להשמר מכל אלה. והוא כבר קיבל ע"ע להיות נזיר. וכשעובר על אחת מהנה הוא עובר על תורת הנזיר ומחלל דבריו שנדר בנזיר. והנה הנשבע שלא לשתות יין ואח"כ נדר בנזיר. לא חייל עלי' לאו דלא ישתה משרת ענבי' דאין אחע"א וכולל דתגלחת וטומאה לא מהני כמש"ל דלאו משם אחד הן. ולא הוי קשיא לן אלא אלאו דבל יחל דליחול עלי' דהוי כולל תגלחת וטומאה משם א'. ולפמ"ש גם בל יחל ליכא שהרי ביאתו דלאו דבל יחל שיש כאן אינו אלא מפני שהתורה גזרה על קדושת נזיר להאסר בשלשת מינין כל אחד בלאו דידיה הוא עבר על תורת הנזיר שקיבל עליו ומחלל דברו. נמצא הכא דלא חייל עלי' לאו דכל משרת ענבים לא ישתה ממילא ליכא בל יחל. דכל גופו של בל יחל אינו אלא שעבר על לאוי דנזיר. והיכא דליכא לאו דגופי' תו ליכא בל יחל שהרי לא אסר עצמו ביין וכנ"ל ודו"ק היטב

וע"פ הדברים האלה נראה לישב מ"ש בס' שאגת ארי' סימן ס' בהא דאמרינן במס' מכות דף כ"ב דתנן יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמנה לאוין החורש בשור ובחמור והן מוקדשין כלאים בכרם ושביעית וי"ט כהן ונזיר בבית הטומאה. ופריך ולחשוב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול בין בי"ט מגו דחייל שבועה בחול חייל נמי בי"ט ומסיק אלא האי תנא כולל לית ליה והקשה הגאון הנזכר ז"ל ואיכא למידק דא"כ לית ליה כולל כהן ונזיר אבית הטומאה אמאי חייב שתים לא ליתי איסור נזיר וליחול אאיסור כהן דקדים שקדושת כהן מרחם ונזיר ע"י קבלתו חייל עליה ואי משום איסור כולל דנזיר כולל תגלחת ויין הא האי תנא איסור כולל לית ליה ובשלמא שביעית וי"ט לא קשיא ליה אמאי חייב שתים די"ל דהאי י"ט מיירי בי"ט של ר"ה כו' ע"ש שהאריך בזה. ונראה לפמ"ש הריטב"א בחידושיו שם בהא דמסיק האי תנא איסור כולל לית לי' היינו דלית ליה איסור כולל הבא ע"י עצמו והיינו נמי דעת ריש לקיש פ"ב דשבועות כי אמרינן איסור כולל באיסור הבא מאליו כו' ע"ש. לפ"ז בשביעית וי"ט ודאי ניחא דה"ל איסור הבא מאליו ואמרינן כולל. ונזיר וכהן נמי כיון דאיסורי נזיר לאו מצד עצמו הן אלא שהתורה אסרה על קדושת נזיר הני ג' מינין תו לא הוי איסור הבא ע"י עצמו אלא כמו שאר איסורי תור' דהוי איסור הבא מאליו ואע"ג דע"י עצמו בא לו לפי שקיבל ע"ע תורת נזיר מ"מ במה שאמר הריני נזיר לא קיבל ע"ע שום איסור אלא תואר נזיר והתורה הטילה עליו קדושה יתירה לכך ה"ל איסור הבא מאליו ושפיר אמרינן כולל. אבל שבועה שלא אחרוש ודאי הוי איסור הבא ע"י עצמו ובזה לית ליה להאי תנא כולל ודו"ק

ומ"ש בשאגת ארי' דכולל דנזיר הוי תגלחת ויין. כבר כתבנו דזה לא מקרי כולל כיון דאינו משם אחד וכמ"ש תוס' יבמות דף ל"ב. אלא דכולל דנזיר הוי בטומאה גופי' משום דכהן מותר ליטמא לקרובים ונזיר אסור להיטמא לקרובים מש"ה חייל נמי אקרובים וכה"ג הוי כולל דה"ל משם אחד א) ובזה ניחא נמי מאי דקשיא לן בהא דיש חורש תלם אחד וחייב עליה משום שמונה לאוין וחשיב נזיר וכהן בבית אטומאה. ולילקי נמי משום בל יחל דנזיר דהא כתב הרמב"ם פ"א מהלכות נזירות דנזיר העובר על אחד מן האיסורין המיוחדין בו עובר משום בל יחל כמו בשאר נדרים וא"כ איכא תשעה לאוין. ולפמ"ש ניחא כיון דהאי תנא איסור כולל באיסור הבא ע"י עצמו לית ליה ולאו