אבני מילואים קפה

מה"ת משום דחזיא לאצטרופי ובשבועה נמי אע"פ שאין בכלל דבריו אלא שיעור שלם. ה"מ לקרבן ולמלקות אבל איסורא מיהא איכא בכל שהו כיון דחזי לאצטרופי לשיעור שלם. ואע"ג דהתם ביומא מריבוי דכל חלב מייתינן ח"ש הא ודאי האי רבוי לא כתיב אלא גבי חלב ואפ"ה ילפינן מיניה לכל אסורין משום דפשיטא לן דלא אסרינן רחמנא אלא משום דחזי לאצטרופי ולמה לא יהיה דין שבועת כדין שאר איסורין עכ"ל. מבואר מזה דדין שבועה כדין שאר איסורין דעיקר איסורו בכזית וממילא רמי' תורה עלי' איסור בכ"ש משום דחזי לאצטרופי. וע"כ אין זה משום דעת הנשבע דאם איתא דמכח דעת הנשבע אתינן עלה כדעת הש"ך ומש"ל היכי מדמה ליה הר"ן שבועה לשאר איסורין למילף מאיסור חלב וה"ל להר"ן דכך היא דעתו של הנשבע. ולענ"ד אין דבר זה באפשרי שאם הי' דעת הנשבע שיאסר בכל שהו רק שלא יתחייב קרבן ומלקות אלא בכשיעור לא היה מועיל לו ליפטר. שהרי אם ישבע אדם שלא יאכל משהו ע"מ שלא יתחייב מלקות וקרבן ודאי דלא מהני דה"ל מתנה ע"מ שכתוב בתורה. וה"נ אם דעתו ליאסר במשהו הרי נשבע על משהו וכל שנשבע חייב מלקות וקרבן אע"ג דאתני עלי' שלא ילקה ושלא יהי' רק כמו שאר איסורי תורה. זה לא מהני דהוי מתנה עמש"ב. אע"כ כמ"ש דדעת הנשבע הוא רק על כשיעור. אלא דממילא רמי רחמנא עליה איסור בכ"ש משום דכל דמיחייב על כזית אסרה תורה במשהו משום דחזי לאצטרופי. ואם כן אפילו נשבע שלא יאכל כזית נמי אסור בכל שהו. וזה ברור

ובזה יתישב מאי דקשיא לן בהא דכתב הרמב"ם דאם נשבע שלא לאכול אסור בכל שהוא. מהא דאמרינן בשבועות דף כ"ז אמר רבא נשבע על בשר ואכלה אם נשתייר הימנה כזית נשאל עליה אכלה כולה אינו נשאל עליה ופריך ה"ד אי דאמר שלא אוכל מכזית קמא עבדי' לאיסורא כו' אי בעית אימא שלא אוכל מגו דמהני לי' שאלה אכזית בתרא אהני נמי אכזית קמא ע"ש. ומשמע דאם לא שייר ממנה כזית אינו נשאל עלי' ואמאי לא חייל שאלה אחצי כזית כיון דחצי שיעור אסור מה"ת ודאי מקרי חל הנדר עדיין שיהיה ראוי לשאלה אע"ג דליכא קרבן ומלקות. וראיה מהא דכתב הר"ן בחש"ו סימן נ"א בנודר לזמן דאין נשאלין על הנדר עד שיגיע הזמן ויחול הנדר ובין השמשות של יום הנדר העלה שם לדעת הרמב"ם בכל הספיקות מה"ת מותרים. א"כ בה"ש המוהיתר גמור מה"ת ומקרי לא חל הנדר עדיין ואין נשאלין עליו. אבל לדעת החולקים דס"ל דכל ספקות אסורים מה"ת ה"ל חל הנדר בין השמשות ונשאלין עליו ע"ש. ומבואר מזה דכל שיש איסור בדבר אע"ג דליכא מלקות וקרבן אפ"ה מקרי חל הנדר. דהא גבי איסור ספק אע"ג דמה"ת אסור מ"מ לא מיחייב במלקות וקרבן ואפ"ה מקרי חל הנדר וא"כ ה"ה אם נשאר חצי זית כיון דאסור מה"ת עדיין מקרי חל הנדר ואמאי נקט רבא דאשתייר מיניה כזית. דהא בכ"ש סגי וכמ"ש. אכן לפמ"ש דהא דאסור בכ"ש אינו מצד הנודר שהרי הוא לא נדר אלא על שעור שלם. אלא דממילא רמיא רחמנא עליה איסור משהו משום דחזי לאצטרופי לכך אינו בשאלה עד שיהא נשאר ממנו כזית דהוא איסור נדרו ואז ממילא הותר גם במשהו כיון דליכא איסורא בכשיעור אבל אם נשאר פחות מכזית אינו יכול להשאל שהרי אין כאן איסור מצד נדרו להתירו. אלא איסור הבא ממילא על ח"ש וליתי' בשאלה. ודו"ק

עוד אפשר לומר כיון דחצי שיעור אינו אסור אלא משום דחזי לאצטרופי עם עוד ח"ש אחר לכזית שלם. א"כ זה שנשבע שלא יאכל ככר זה ואכלו ולא נשאר ממנו רק חצי זית תו לית ליה צירוף לאותו חצי שיעור. אלא דלבי מהסס בזה דא"כ ביוה"כ סוף היום היכא דליכא שעות אלא לפחות מכשיעור יהי' מותר מן התורה כיון דלא חזי תו לאצטרופי. אלא מחוורתא כדכתיבנא משום דח"ש אינו בתורת נדר אלא איסור הבא ממילא וכמ"ש. ובטור לא הביא שבועה שתחול על נבילות וטריפות אלא ע"י כולל עם דברים המותרים. וכתב הב"י הא דלא הביא הטור שבועה שאוכל פחות מכשיעור דהשבועה חלה משום דהטור אזיל בשיטת תוס' ופליג הרמב"ם וס"ל דאין שבועה חלה על ח"ש. ותוס' ס"ל דהא לא משכחת בח"ש וכיון דליתי' בלאו והן לאו שבועה היא וע"ש. ובמשנה למלך פ"ד כתב עלה וז"ל כד נים ושכיב אמר להא מלתא שלא נאמר כלל זה אלא לקרבן דוקא וכמבואר בדברי רש"י פ"ג משבועות דף כ"ד וכן מבואר מדברי הרז"ה פ"ג דשבועות גבי נשבע לקיים המצוה. אך קשה לי ממ"ש תוס' פ"ג דמכות דף כ"ב ד"ה א"ל בגין דאמר שלא אחרוש וצ"ע. ומבואר הוא בדף כ"ה דאף למ"ד דבעי' דאיתי' בלהבא הוא דוקא לקרבן כדאיתא שם לא אכלתי לקרבן לא הנחתי למלקות וא"כ לדידן נמי שיהיה לאו והן דוקא לקרבן אבל למלקות לעולם איכא וא"כ חזרה הקושיא למקומה דאמאי לא הביא הטור דין זה דשבועה שלא אוכל כל שהוא מנבילות וטריפות. וא"כ ליכא למשמע מדברי הטור דפליג על רבינו. עכ"ל וע"ש. והנה מ"ש במש"ל להוכיח דבמלקות לא בעינן לאו והן מדאמרינן לא הנחתי למלקות לא אכלתי לקרבן והיינו דאמרינן בסוגיא דשבועות דף כ"ה דסובר שמואל מלתא דאיתא בלהבא מיחייב לשעבר מידי דליתי' בלהבא לא. ופריך מהא דתניא לא אכלתי היום ולא הנחתי תפילין היום בשלמא לא אכלתי כו' אלא לא הנחתי מי איתי' בלא אניח ומשני לא אכלתי לקרבן ולא הנחתי למלקות ע"ש. מוכח מזה דמאן דבעי להבא היינו דוקא לקרבן ה"ה מאן דבעי לאו והן נמי דוקא לקרבן דהא הוי ס"ד דש"ס לאוקמי פלוגתא דרב ושמואל בדר' יהודא בן בתירא ורבנן דפליגי בלאו והן ע"ש. ונראה ליישב דמהכא ליכא למידק דהנה הר"ן הק' שם דהא משכחת לה בלא אניח שום דבר על ראשי דחייל ע"י כולל כו' דלעיל אמרינן דשאוכל סתמא מקרי הן לגבי מפרש שלא אוכל נבילות ושחוטות ובודאי טפי אית לן למיבעי שיהי' הן דומה ללאו דכתיבי בהדי הדדי דהיינו להרע או להיטיב מלהבא ולשעבר דלא אתי אלא הרבוייא דקראי. והרמב"ן ז"ל תירץ דאע"ג דאיסור שבועות חייל ע"י כולל אעפ"כ אם עבר ועשה אינו חייב קרבן דכי כתיבי קראי בדבר הרשות כתיבי הלכך לענין קרבן ליתי' בלא אניח אבל מ"מ אסור הוא להניח עכ"ל. ולפ"ז ניחא לא הנחתי למלקות דהיינו לענין מלקות איתי' בלהבא ר"ל שלא אניח שום דבר על ראשי דחייל ע"י כולל דדוקא לענין קרבן לא מהני כולל וכמ"ש הרמב"ן דקראי דכתיבי גבי קרבן בדבר הרשות כתיבי. ולעולם דגם למלקות בעי' לשעבר ולהבא וה"ה לאו והן. ודו"ק

ובתוס' שבועות דף כ"ד ד"ה אלא הן היכי משכחת לה דאפילו ע"י כולל נמי לא אמרינן דתחול השבועה לבטל המצוה. וקשה לריצב"א דתני בירושלמי שבועה שלא אוכל מצה ואכל מצה בלילי פסח חייב אלמא דבאיסור כולל חיילא שבועה לבטל מצוה ותירץ דהכא דוקא לא חיישא משום שהזכיר נבילה כו' אבל התם דלא מדכר פסח חיילא שבועה. ור"י מפרש דודאי שב ואל תעשה כדאיירי הכא לא חיישא דקאמר שבועה שאוכל ולא אכל. אבל התם בנשבע שלא לאכול ואכל דהוי בקום ועשה ודאי חייל עכ"ל וע"ש. ובעה"מ דחה דברי הירושלמי הנ"ל מהלכה דס"ל דש"ס דילן פליג עליה מדפריך אלא הן היכי משכחת לה ע"כ ס"ל דלא מהני כולל לבטל מצוה ע"ש. והרמב"ן בספר המלחמות מתרץ נמי כדברי ר"י בתוס' דבקום ועשה הוא דאינו חל ע"ש. ולכאורה קשה כיון דהרמב"ן ס"ל דלקרבן לא מהני כולל ומשום דקראי אינו אלא בדבר הרשות וכו'. א"כ מצינא לפרושי הא דפריך הן היכי משכחת לה היינו לקרבן דבזה לא מהני כולל. אלא דא"כ לאו גופי' נמי לא משכחת לה דהא לא מהני כולל לענין קרבן אליבא דהרמב"ן. אע"כ למלקות איירי ומש"ה קשיא ליה להרמב"ן מהירושלמי עד שהוכרח לתרץ כדברי ר"י ולחלק בין שב ואל תעשה ובין קום ועשה. וא"כ זכינו לדין דהרמב"ן ס"ל דגם לענין מלקות בעינן לאו והן וכדעת התוס' במכות כ"ב ד"ה א"ל כגון דאמר שלא אחרוש ע"ש. כיון דלדידי' כולה סוגי' למלקות מיירי. א) אלא דמדברי תוספות שבועות כ"ד ד"ה אלא כדרבא מבואר שם דס"ל דלמלקות לא בעי לאו והן ע"ש בדבריהם שכתבו וליכא למימר דלמלקות