אבני מילואים קפד

בסוגיין ד"ה אלא כדרבא כתבו דלמלקות לא בעי' לאו והן ע"ש. ובש"ס פריך והא בעי לאו והן א"כ משמע דפשיטא לי' לש"ס דמתני' לקרבן איירי. דלפמ"ש תוס' במכות דף כ"ב ד"ה א"ל כגון דאמר שבוע' שלא אחרוש משמע דס"ל דגם למלקות בעי לאו והן ע"ש. א"כ מצינו למימר דמתני' לאו לקרבן מיירי. ולכך פריך והא מושבע ועומד מה"ס וא"כ לא מצי מתפיס נפשי' בשבועה אחר שבועה ואפי' תרי איסורין ליכא הכא וכמו שביארנו למעלה. ודו"ק

ובזה נלענ"ד לפרש מה דאמר ריש לקיש כי אמרי' איסור כולל באיסור הבא מאליו אבל באיסור הבא מעצמו לא אמרי' דלכאורה אינו מובן מאיזה טעם נחלק ביניהן. ולפי דברינו יובן שפיר. דבאיסור הבא מאליו אף דאין אחע"א מ"מ תרין איסורין רביעי עלי' אלא שאין עונשין על האיסור השני מש"ה אמרי' כולל כיון דאיתי' גם לאיסור השני אמרי' דע"י כולל עונשין אותו גם על השני. אבל גבי שבועה דאי לאו כולל אין האיסור השני חל כלל ואפי' תרין איסורין ליכא וע"י כולל אנו רוצין שיחול איסור השבועה זה לא אמרי' דדוקא היכא דהאיסור ממילא חייל עלי' כמו יוה"כ על נבילה דבלא כולל נמי איסורא רמי עלי' אלא שאין עונשין להכי מהני כולל לעונשין. אבל באיסור הבא מעצמו בלא כולל אין כאן שבועה כלל ס"ל לר"ל דלא אמרי' כולל לחדש האיסור שלא היה חל כלל. ודו"ק

ובענין נדרים אם חלין על האיסורין לקיים כבר כתבנו דעת הר"ן ז"ל וטעמו דס"ל דחיילי משום דנדרים איסור חפצא ואיסורין אינן אלא איסור גברא וכי אמר קונם מיתוסף עלי' איסור חפצא ע"ש. ודעת הרשב"א בתשו' דאע"ג דנדרים חלין לבטל את המצוה כמו קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל מ"מ בקיומם אינן חלין כגון קונם שלא אוכל נבילות וטריפות דאין אחע"א ע"ש ולענ"ד נרא' להביא ראיה ברורה לדע' הרשב"א מהא דאמרי' בכריתות גבי הא דאוכל אכילה א' וחייב עליה ד' חטאות ואשם א' ומפרש לה בש"ס מוקדשין חל על איסור חלב מגו דאתוסף בה איסור הנאה חל נמי על החלב וכתבו תוספ' בכמה מקומות דאיסור הנאה לא הוי א"מ אלא איסור כולל שחל על שאר הבשר אלא דקרי לי' איסור חמור משום דבכולל נמי בעי' איסור חמור וכמ"ש תוס' פ' גיד הנשה דף ק"ב ע"ש. ותיפוק לי' דמוקדשין הוי איסור חפצא דהא נדר הוי האומר כקרבן כאימרא ומוקדשין הוי נדר גמור ואיסור חפצא חייל על שאר איסורין. אע"כ מוכח מזה כדעת הרשב"א. וכן בכריתו' ס"פ ספק אכל מייתי לה מקרא דמוקדשין אחע"א דכתיב כל חלב לד' לרבות אימורי קדשים למעילה ע"ש ותיפוק לי' דאימורין ה"ל איסור חפצא וחייל על האיסורין ואע"ג דבשר קדשים קלים לאחר זריקה תו לא מקרי דבר הנדור היינו הבשר כיון שיש להם היתר לכהנים או לבעלים אבל אימורין דלגבוה סלקי לעולם ה"ל דבר הנדור כמבואר בנדרים פ"ב דכאימורין ה"ל נדר וא"כ ה"ל איסור חפצא ואמאי בעי' דלהוי איסור כולל או מוסיף. ודאי מוכח דאין הנדרים חלין על האיסורין וזו ראיה ברורה ודו"ק: ד

) אלא דאכתי צריך התבוננות להבין טעם הדבר אמאי אין הנדרים חלין בנודר שלא לאכול נבילות ובנודר שלא לאכול מצה הנדר חל ומשום דאין החפץ מושבע עליו כמבואר ברשב"א ובר"ן וא"כ ה"נ באיסורין אין החפץ מושבע עליו ויחול הנדר על החפץ של איסור כמו שחל על החפץ של מצוה. ואחר העיון נראה דגם הרשב"א מודה דעיקר הנדר חייל על חפץ של איסור אלא דס"ל דאם אכלו אינו עובר בבל יחל דלאו דבל יחל אינו אלא איסור גברא ואינו חל על הנבילה כמו דלא חייל לאו דיו"הכ אע"ג דודאי איסור יו"הכ ממילא חייל גם על הנביל' ותרין איסורין רביעו עלי' כדפרישית לעיל. אלא שאין עונשין על של יו"הכ משום דקדים לי' איסור נביל' ה"נ בנדרים אע"ג דנדר חייל עליה דחפצא מ"מ אין עונשין על בל יחל כיון דקדים לי' א"נ. אלא דהר"ן סובר דנדרים חלין על האיסורין ועונשין על בל יחל דידהו משום דס"ל דנדר הוי איסור מוסיף כמ"ש שם פ"ב דנדרים מגו דאתוסף איסור חפצא מש"ה חייל נמי בל יחל. אבל הרשב"א ס"ל דזה לא הוי איסור מוסיף דלא אתוסף שום איסור אגברא והרמב"ם פ"ד מהל' שגגות כתב דכל היכא דאמרי' כולל צריך שיהיה אותו פ' נמצא בעולם אבל אם אינו בעולם אינו כולל ע"ש. א"כ ה"ה מוסיף צריך שיהיה נפקותא לאדם בעולם אבל זה שנתוסף איסור חפצא ולא אתוסף אגברא מידי לא הוי איסור מוסיף וכיון שכן ס"ל להרשב"א דאע"ג דהקונם חייל על הנבילות כיון דהוא איסור חפצא מ"מ אם אכלו אינו לוקה משום בל יחל דלא חייל לאו דבל יחל על איסור נבילה דקדים כיון דליכא לא מוסיף ולא כולל וכן נראה מבואר מדברי תוס' פ"ב דשבועות דף כ' ד"ה דכי לא נדר ע"ש שכתבו דנדרים חלין לבטל את המצוה ולא לקיים ואם נשבע שלא יאכל נבילות וטריפות או קונם שלא אוכל ביו"הכ דאין אחע"א. מבואר מדבריהם דאתו עלה מכח אין אחע"א. ולא אתו עלה מכח מושבע ועומד דבאמ' חל איסור חפצא דלגבי' לא הוי מושבע ועומד אלא לענין בל יחל אמרו אין אחע"א. וזכינו לדעת התוס' והרשב"א דנדרים חלוקים משבועו' לענין לקיים את המצוה. דבשבועות כה"ג בנשבע שלא יאכל נביל' אין כאן שבועה כלל כיון דמושבע ועומד הוא ולא רביע עליה איסורא כלל וכמו שבארנו למעלה. משא"כ בנדרים דאיסורא רכיב עלי' כיון שהוא איסור חפצא המתחדש ומתוסף עתה. אלא שאין לוקין על בל יחל דידיה דהוי איסור גברא ואינו חל על איסור נבילה דאין כאן מוסיף ולא כולל ודמיא נדרי' לשאר איסורין דתרין איסורין רביעי עליה אלא שאין עונשין על השני וכמבואר למעל' ויתיישב בזה קושית תוס' הובאה פה בראש הסי' שהקשו לר"ל דס"ל באיסור הבא מעצמו לא אמרי' כולל מהא דיש אוכל אכילה אחת כו'. ותוס' תירצו דהתם אוסר על כל העולם וכנ"ל. ואינו מובן דמ"ש אוסר על עצמו או על כל העולם. והרשב"א בחידושיו תי' דלר"ל הך דמוקדשין מיירי בבכור דאתיין בהדדי ע"ש וקשה טובא דהא בחולין פ' גיד הנשה דף ק"א תני האוכל גיד הנשה של עולה חייב שתים עיין שם והתם ודאי משום כולל הוא דלא מצינן לאוקמי בבכור דהא עולה קתני וצריך עיון ולפי מ"ש לעיל דהא דאמר ר"ל כי אמרי' כולל באיסור הבא מאליו אבל באיסור הבא מעצמו לא אמרי' היינו משום דבאיסור הבא מאליו גם האיסור השני רביע עלי' וכדאמרי' ביבמות דמתלי תלי וקאי ונ"מ לקוברו בין ר"ג אלא דאין עונשין על האיסו' הב' ולכך מהני כולל לעונשו אבל באיסור הבא מעצמו דלא חייל האיסור השני כלל דהא מושבע ועומד הוא וע"י כולל אתה רוצה לחדש עליו איסור שבועה זה לא אמרי' וכמ"ש לעיל. וזה שייך בשבועה. אבל במוקדשין דהוא איסור חפצא ודאי חייל איסור מוקדשין על החלב וכמ"ש דחלב לא הוי אלא איסור גברא והקדש הוי איסור חפצא אלא דאין עונשין על איסור מעילה דאין אחע"א וכיון שכן דתרין איסורין רביעי עלי' אלא שאין עונשין א"כ דומה ממש לשאר איסורין דאמרי' כולל לענין עונשין ומש"ה במוקדשין נמי עונשין ע"י כולל. ודו"ק

עוד אפשר ליישב קושית תו' מן מוקדשין לפ"מ דאי' בתמורה דף י"א האומר רגלה של זו עולה כולה עולה משום דפשטה קדושה בכולה. ואי' שם דאם הקדיש דבר שהנשמה תלויה בו ד"ה פשטה קדושה בכולה. וכיון דעל הבשר חייל ההקדש ממילא פשטה קדושה בכולה גם על החלב ואפי' לא הקדישו ואי משום דאין אחע"א ולא מצי פשטה קדושה בחלב מידי דהוי אשור של ב' שותפין והקדיש אחד מהן חלקו דלא פשטה קדושה בכולה דחלק חבירו מעכב ה"נ כיון דאין אחע"א גבי חלב לא חיילא קדושה ז"א דכיון דמאי דפשטה קדושה בכולה הוי ממילא ובאיסור הבא מאליו אמרי' כולל. וא"כ מגו דחייל אבשר חייל נמי אחלב ממילא דפשטה קדושה בכולה ואין ההקדש שעל החלב ואיסור הבא מעצמו אלא איסור הבא מאליו. ולפמ"ש לעיל דשבועה לא חיילא על