אבני מילואים קפא

למעלה. ואם יברך כשטובל ע"י הערמה צ"ע כיון דלחד מ"ד לא מהני הערמה אלא בולד הטומאה דהוא אינו אלא לתרומה ותרומה בעי כונה לטבילה וכיון דכונתו לטבילה צריך לברך ואם אינו יכול לברך אינו רשאי לטבול כמו ערום דלא יתרום וכמבואר הכל למעלה היטב ודו"ק

סימן יב

שאלה. האומר קונם בשר עלי ואח"כ חלה חולי שיש בו סכנה והוצרך ע"פ רופאים לאכול שקצים ורמשים אם צריך היתר לנדרו כיון דיכול לאכול בהיתר ע"י התרת חכם ועכ"פ לא יעבור על נדרו. או אינו צריך התרה

תשובה גרסינן בשבועות דף כ"ד בהא דתנן שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאין ראוין לאכילה ושתה משקין שאין ראוין לשתיה פטור. שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב ור' שמעון פוטר. ובגמ'. הא גופא קשיא אמרת כו' מ"ש רישא דפטור ומ"ש סיפא דחייב. הא ל"ק רישא בסתם סיפא במפרש. מפרש גופא נמי תקשי אמאי הא מושבע ועומד מהר סיני הוא. רב ושמואל ור' יוחנן דאמרי בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים. וריש לקיש אמר אי אתה מוצא אלא אי במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן אי בסתם ואליב' דר"ע דאמר אדם אוסר עצמו בכל שהוא. בשלמא ר' יוחנן לא אמר כר"ל דמוקי למתני' כד"ה. אלא ריש לקיש מאי טעמא לא אמר כר"י אמר לך כי אמרינן איסור כולל באיסור הבא מאליו באיסור הבא על ידי עצמו לא אמרינן. ואיכא למידק מהא דתנן שלהי נדרים נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודי'. ובתוס' שם וז"ל ואין לתמוה היאך חל נדרה על תשמיש יהודים אחרים בעודה א"א והא אין איסור חל על איסור. י"ל דהוי איסור כולל מגו דחייל אתשמיש בעל שהוא היתר חל נמי על האחרים עכ"ל וע"ש. א) וא"כ לריש לקיש קשיא מתני' דהתם דהיאך חל נדרה על תשמיש יהודים אחרי' והא אין איסור חע"א. וכולל דבעל לא מהני לר"ל כיון דהוי איסור הבא על ידי עצמו. ולכאורה יש ליישב לפמ"ש תוס' בסוגיין ד"ה באיסור הבא על ידי עצמו וז"ל וא"ת והא נמי איתא בהדיא במשנה דיש אוכל אכילה א' וחייב עליה ד' חטאות וקא חשיב מוקדשין אף ע"ג דאיסור הבא מעצמו הוא וכן האוכל גיד הנשה של עולה בפ' גיד הנשה. וי"ל דהכא באיסור הבא מעצמו על עצמו קאמר דלא אמרינן אבל מוקדשין שאסורין על כל העולם אמרינן עכ"ל. וא"כ בנטולה אני מן היהודים שהוא איסור על כל העולם שפיר אמרינן כולל אע"ג דהוא איסור הבא מעצמו וכמו במוקדשין. אלא דאכתי תקשי לפמ"ש ב"י ביו"ד סימן רל"ד בהא דכתב הטור שם גבי נטולה אני מן היהודים שאמרה קונם תשמישי על כל העולם יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא אסורה על כל העולם. וכתב עליו ב"י דאיפכא הו"ל למימר שאמרה תשמיש כל העולם עלי דאי באמרה תשמישי על העולם אין הבעל צריך להפר כלל כדאמרי' בנדרים דף פ"א באומרת קונם תשמישי עליך משעבדא לי' לבעל ע"ש ולכך כתב בש"ע שם אסרה עלי' תשמיש כל האדם שבעולם יפר חלקו ע"ש. וכיון שכן ה"ל איסור הבא מעצמו על עצמו וא"כ אין איסור חל על איסור אפי' בכולל לריש לקיש וכמ"ש

והנה בדרישה ובב"ח ובש"ך שם כתבו ליישב דברי הטור שכתב שאמרה הנאת תשמישי על כל העולם דאף ע"ג דבאומרת הנאת תשמישי עליך א"צ להפר ומשום דמשעבדא לבעל היינו היכא דאסר' על הבעל לחודי' הוא דא"צ להפר אבל באומר' קונם תשמישי על כל העולם מגו דחייל על כל העולם חייל נמי אבעל וע"ש. והנה לפי דברי הטור וכפי מה שפירשו הדרישה וב"ח וש"ך דבריו לכאורה שייך הכא כולל דהא אסרה תשמישה על כל העולם הוי כמו מוקדשין. אך קשה כיון דבאמת על הבעל לחודי' לא חייל הנדר משום דמשעבדא לי'. והוצרכו האחרונים לפרש דחייל משום כולל מגו דחייל אכ"ע ובאמת אכ"ע לא חייל דאין אחע"א וצ"ל דהוי כולל כמ"ש תוס' מגו דחייל אבעל. וא"כ אין כאן כולל כלל. והרי זה דומה למי שנשבע שלא לאכול מצה בליל פסח ונבילות דעל מצה לחודי' הוי נשבע לבטל את המצוה ועל נבילות הוי מושבע ועומד ולא שייך כולל אלא היכא דחייל על דבר אחד עכ"פ. וא"כ ה"נ ה"ל אוחז החבל בתרין ראשין דגבי בעל לא חייל אלא ע"י כולל דכ"ע וגבי כ"ע לא חייל אלא על ידי כולל דבעל. לכן נראה לענ"ד דהטור לשטתי' אזיל דס"ל דנדרי' חלין על האיסורין וכמ"ש בטיו"ד סימן רט"ו דאם אומר קונם שלא אוכל נבילות וטריפות חייב משום בל יחל וכן דעת רש"י והרא"ש והר"ן בנדרים פ"ב דף י"ח ע"ש. ועיין ב"ח שם. ולפ"ז אין מקום לקושית התוס' סוף נדרים דהיאך חייל נדרה אתשמיש אחרים בעודה א"א דהא אין אחע"א דהא נדרי' חלין על האיסורין ואם כן חייל נדרה על יהודים אחרים בלא כולל דבעל וא"כ שפיר חייל על הבעל ע"י כולל דאחרים. והתוס' סוף נדרים שהקשו דאין אחע"א והיכא חייל נדרה אתשמיש כל היהודים. לשטתייהו אזלי דסברי דאין הנדרים חלין על האיסורי' כמ"ש פ"ב דשבועות דף כ' ד"ה דכי לא נדר ע"ש שכתבו דנדרים חלין על דבר מצוה לבטל ולא לקיים ואם נשבע שלא לאכול נבילות וטריפות או שלא אוכל ביו"ה אינו חל דאין אחע"א ע"ש. ומשום הכי שפיר קשיא להו דהיכי חייל אתשמיש יהודים אחרים כיון דאין נדרי' חלין על האיסורין. ודעת הש"ע ביו"ד סי' רט"ו כדעת התוספו' דאין הנדרין חלין על האיסורין לקיים. וזה גם דעת הרשב"א בתשו' סי' תרט"ז ע"ש. ומש"ה ס"ל לב"י דאם אמרה קונם תשמישי על כל העולם דאין הנדר חל דלגבי בעלה הא משעבדא לי' ואי משום דחייל אכ"ע וכמ"ש בפרישה הא גם אכ"ע לא חייל דאין איסור חע"א. אלא ע"י כולל דבעל וא"כ צריך שיהא הנדר חל על הבעל שלא ע"י כולל דאחרים וכמ"ש. ומש"ה כתב ב"י דאם אמרה קונם תשמישי על כל העולם לא חייל. והא דנטולה אני מן היהודים מיירי בקונם תשמיש כל העולם עלי דהשתא בעל אסור בלא כולל. ושל כל העולם חייל ע"י כולל

והנה בט"ז ביו"ד סימן רל"ד ס"ק נ"ט כתב שם ז"ל וכתבו פרישה ומו"ח ז"ל דשפיר חל הנדר אף על פי שהיא משועבדת לו מטעם שהוא כולל ואני אומר דלא דקו רבנן בהא מלתא דלזה לא מהני מה שהוא כולל וראיה מפורשת מפ' בתרא דנדרים דף פ"ט במה דמהני נדר בדבר שלב"ל אלא אמר רב הונא בריה דר"י באומרת יקדשו ידי לעושיהן דידים איתנהו בעולם. ופריך ומי מקדשי והא משעבדי ידיה לבעל ומשני באומרת לכי מגרשה. הרי לפניך דמה שאמרה יקדשו ידי כו' הוא לשון כולל שלא יהנה שום אדם שבעולם ממע"י ואפ"ה פרכינן עלה דהרי הם משועבדים לבעל ע"כ וע"ש ובנק"הכ כתב ליישב לפמ"ש ב"י דהיינו באומרת יקדשו ידי לעושיהן על פיך דליכא כולל דאחרי' ע"ש. ולענ"ד נראה דידים שאני כיון דמשעבדי לבעל ואלמוהו רבנן לשעבודא דבעל וה"ל כידים דידי' דלא מצי אסרה על אחרי' כי היכי דלא מצי אסרה על הבעל דהו"ל כידי' דבעל כיון דמשעבדי לי' וא"כ ליכא כולל. וזה שייך בדבר שבממון. אבל בתשמיש לא שייך האי טעמא ודוקא לבעל לא מצי אסרה דמשעבדא לי' אבל לאחרים מצי אסרה דדוקא גבי ידים אמרינן דה"ל כידים דבעל. ודו"ק. ב) ומיהו בעיקר הדין נראין דברי הט"ז והוא