אבני מילואים קעח

ד"ה והאי טבול יום כיון דודאי לא מיטמא חולין ז"ל ותימא דהכא משמע דאין שני פוסל בחולין הטבולין לחלה כו' ומשמע דכ"ש דאין שני פוסל בחולין שנעשו ע"ט תרומ' כו' דקילי מחולין הטבולין לחלה. ובפ"ב דחולין דל"ג אמרי' דשלישי נוהג בחולין שנעשו ע"ט תרומ' כו' וי"ל דטבול יום קיל טפי דאין צריך רק הערב שמש עכ"ל. ומבואר דאף על גב דשני עושה שלישי בחולין שנעשו על טהרת תרומה וכתרומה מ"מ אין צריך הערב שמש וכיון דנעשה טבול יום אינו פוסל אותו ומשום דקילי טפי מחולין הטבולין לחלה וכמ"ש תוס' וכיון דאינו פוסל החולין הטבולין לחלה וע"כ משום דאין צריך הערב שמש לחולין הטבולין לחל' כ"ש לחולין שנעשו על טהר' תרומה דלא בעי הערב שמש. וא"כ שפיר משני בירושלמי ברוצה להשתמש בו חולין בטהרה היינו על טהרת תרומה דשני עושה בו שלישי ולאחר שנטבל וה"ל טבול יום תו אינו פוסל חולין שנעשו על טהרת תרומה. וכ"פ הרמב"ם פ"ח מהל' טומאת אוכלין ז"ל וכן האשה שהיא ט"י לשה את העיסה וקוצה חלתה כו' וכך היא עושה אם היא לשה בעריב' שהוא טבולת יום עכ"ל. וכיון דלא פסול טבולת יום לחולין הטבולין לחלה כ"ש לחולין שנעשו על טהרת תרומה וכמ"ש תוס' ודו"ק וכיון שזכינו לסדר הגירסא הישנה ולהבינה דמותיב מאן דאמר באב הטומאה למ"ד בולד הטומאה. א"כ גם בפ"ב דתרומות כך יהיה הגירסא ויהיו דברי הירושלמי עולין יפה לשיטת הרמב"ם והר' אלחנן. והא דאמרי' בסוגיין ולד הטומאה היכי משכחת לה בכהנים כהנים זריזין הן אע"ג דמיירי בחולין שנעשו על טהרת תרומה הא נמי בכהנים הוא דשייכא דצריכין לטהרת תרומה ומרגילין עצמן בטהרתה וכהנים זריזין הן. וה"ה כל המשתמר לאכול חולין בטהרת תרומה בכלל זריזין הן

ובתוס' ר"פ חומר בקודש כתבו עוד שם ז"ל אלא לדידך דמוקמת לה באב הטומאה צריך ליה הערב שמש ולא חזי לאשתמושי ביה רק בחול א"כ ה"ל מטביל בשבת לחול ומוקי לה ברוצה להשתמש לצורך חולין דטבול יום שרי בחולין בלא הערב שמש והשת' לדבריו מוקי ההי' מתניתין דביצ' דאין מטבילין כלים שנטמאו באב הטומאה בכהן מיירי לאכול בתרומה א"נ באוכל חולין על טהרת תרומה עכ"ל ע"ש. ולפמ"ש באוכל חולין על טהרת תרומה לא בעי הערב שמש וכדמוכח מדברי תוס' נדה דטבול יום אינו פוסל חולין הטבולין לחלה וכ"ש חולין שנעשו על טהרת תרומה דקיל טפי מטבולין לחלה וא"כ שפיר מהני טבילת כלי לבו ביום. וז"ב

סימן יא

עוד בענין הנזכר. ז"ל התוס' ר"פ חומר בקודש והכי משמע בירושלמי דתרומות פ"ב גמרא המטביל כלי בשבת וכי מתקן מנא לכתחלה תני נפל כליו לתוך הבור מערים עליו ומטבילו כלומר בי"ט ובשבת תרי אמוראי חד אמר באב הטומאה וחד אמר בולד הטומאה מתיב מ"ד בולד הטומאה למ"ד באב הטומאה אפילו בחול הא טעון הערב שמש כו' א"כ ה"ל מטביל משבת לחול. ומוקי לה ברוצה להשתמש לצורך חולין דטבול יום שרי בחולין בלא הערב שמש והשתא לדבריו מוקי מתני' דביצה דאין מטבילין כלים שנטמאו באב הטומאה בכהן מיירי לאכול בתרומה א"נ באוכל חולין על טהרת תרומה ולא שרי בטומאה דרבנן רק ע"י הערמה גם שמעתא דביצה ע"י הערמה מיירי ובאב הטומאה אפילו ע"י הערמה לא וכי שרי התם מדלין בדלי טמא והוא טהור מאליו הך הערמה עדיפא ליה שפיר מאילו החזירו ריקן עכ"ל ע"ש

והנה מה שהביאו גרסת הירושלמי וכי מתקן מנא לכתחלה תני נפלו כליו לתוך הבור מערים עליו ומטבילו. לא מצינו הך גירסא בירושלמי שלפנינו אלא הכי איתא על המשנה דמטביל כלים בשבת גמ'. נפל כליו לתוך הבור מערים עליו ומטבילו. גם מ"ש תוס' מערים עליו ומטבילו כלומר בי"ט ובשבת תרי אמוראי כו' אינו מוזכר שם בירושלמי לא שבת ולא י"ט. ונראה דאותן תיבות כלומר בי"ט ובשבת הן ביאור מדברי התוס' וכונתם דמה שמערים עליו ומטבילו מיירי בי"ט. ובשבת ר"ל במסכת שבת פליגי תרי אמוראי שם בפ"ב וכן בפ"ב דביצה ובפ"ב דתרומות ונקטו תוס' למס' שבת וה"ה לאינך דאי' שם הני תרי אמוראי. ומ"ש תוס' והשתא לדבריו מוקי מתני' דביצה דאין מטבילין כלים שנטמאו באב הטומאה בכהן מיירי לאכול בתרומה לא ירדנו לעומק כונתם דכלים שנטמאו באב הטומאה אפילו לצורך חולין ודאי אסור אליבא דכ"ע ומ"ד כלים שנטמאו באב הטומא' היינו ע"י הערמה אבל בלא הערמה משנה שלימה שנינו פ"ב דשבת דאין מטבילין את הכלים בשבת. ובסוגיין משנה שלימה דאין מטבילין בי"ט ואפילו לצורך היום. ואפשר דתוס' אזלי בשיטת היש מפרשים שהביא רש"י בסוגיין דכלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין אותו בי"ט מיירי שנטמא בי"ט ואין מטבילין משום דהוי שלא לצורך לכך קשיא להו הא לחולין לא בעי הערב שמש וא"כ ה"ל לצורך. להכי מפרשי דמיירי בכהן ולאכול בתרומה. אלא דלפ"ז קשה מנ"ל לתוס' דלמאן דשרי בטומאה גם שמעתא דביצה ע"י הערמה מיירי ובאב הטומאה אפילו ע"י הערמה לא וכמ"ש שם ע"ש. דכיון דאזלי בשיטת היש מפרשים במיירי שנטמא בי"ט א"כ שמעתא דביצה מתוקמא שפיר שלא ע"י הערמה דכיון שנטמא בי"ט בולד הטומאה מטבילין אותו בי"ט לתרומה בלא הערמה דהוי צורך היום וכשנטמא באב הטומאה דבעי הערב שמש לתרומה ה"ל שלא לצורך היום לכך אין מטבילין. וביאור דברי תוס' אלו צל"ע כעת

אמנם יש לעיין בדברי הפוסקים שכתבו בפשיטות לענין כלים חדשים שאין מטבילין אותם בי"ט משום דהוי מתקן וכמ"ש הרה"מ פ"ד מהלכות י"ט ולא דמי לולד הטומאה דחזי לחולין ולטמא ע"ש ומשמע דאי לאו האי טעמא הוי שרי בכלים חדשים לטבלן בי"ט וכן ברמב"ם פ"ד מהלכות י"ט פסק בהדיא דולד הטומאה מטבילין אותו בי"ט הא כיון דבירושלמי פליגי אמוראי בהא דתנן מערים עליו וטובלו וס"ל לחד מ"ד דדוקא בולד הטומאה מיירי א"כ גם בולד הטומאה אסור שלא ע"י הערמה. והיכי פסק הרמב"ם בפשיטות בולד הטומאה מטבילין שלא ע"י הערמה כיון דמידי ספיקא לא נפקא. ואפשר כיון דטבילת כלים אינו אסור אלא מדרבנן. ובשל סופרים הלך אחר המיקל. אלא דהיא גופה תקשי מנ"ל דלמ"ד באב הטומאה ס"ל בולד הטומאה לא בעי הערמה ובתרתי פליגי באב הטומאה ע"י הערמה ובולד הטומאה שלא ע"י הערמה נימא דכ"ע ס"ל דולד הטומאה נמי בעי הערמה ולא פליגי אלא באה"ט מר ס"ל באה"ט לא מהני הערמה ומר ס"ל דמהני ג"כ איברא נראה דממילא מוכח דלמ"ד באה"ט מהני הערמה ס"ל בוה"ט לא בעי הרמה מדקתני נטמא באה"ט אין מטבילין אותו בי"ט בוה"ט מטבילין אותו בי"ט. וכיון דס"ל דבאה"ט נמי מטבילין ע"י הערמה ע"כ הך ברייתא מיירי שלא ע"י הערמה מדקתני באה"ט אין מטבילין ועלה קתני נטמא בוה"ט מטבילין אלמא בוה"ט לא בעי הערמה. וכיון שכן בשל סופרים הלך אחר המיקל לשיטת היש מפרשים דהך ברייתא דנטמא בולד הטומאה מטבילין אותו בי"ט מיירי שנטמא בי"ט ומש"ה מטבילין בוה"ט דהוי לצורך היום משא"כ באב הטומאה דבעי הערב שמש כיון דמיירי לתרומה וא"כ ה"ל שלא לצורך היום ולכך אין מטבילין. א"כ אכתי איכא למימר דלכ"ע בעי הערמה אפילו בולד הטומאה שנטמא מעי"ט והתם דמטבילין ולה"ט בלא הערמה היינו משום דנטמא בי"ט ואפ"ה אה"ט אין מטבילין משום דהוי שלא לצורך וכן במ"ש דבשל סופרי' הלך אחר המיקל יש לפקפק כיון דבדבר שיל"מ לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא והכא הוי דשיל"מ למחר. ואע"ג דבעי מעשה טבילה. והיכא דבעי מעשה לא הוי דשיל"מ כמ"ש מהרש"ל ביש"ש פ' כל הבשר סימן פ"ו בשם הפוסקים גבי כלי שנאסר בבליעת איסור שנתערב באחרים בטיל ברוב ולא חשיב דשיל"מ כיון שצריך הוצאות להגעילו וכתב הוא עליהם דא"צ לאותו טעם של פיזור ממון דבלא"ה נמי כיון שאין ההיתר בא ממילא ומכח זמן לא חשיב דשיל"מ ע"ש הנה בש"ך יו"ד סימן ק"ב חולק עליו וס"ל דאפילו מידי דאין ההיתר בא ממילא מכח זמן אי לאו דצריך פיזור ממון ה"ל דשיל"מ. מ כמו נדרים דהוי דשיל"מ משום דאיתא בשאלה ע"ש ועוד נראה דאפילו מוהרש"ל מודה הכא דדוקא היכא דעכשיו אין צריך מעשה וההיתר שיבא אחר זמן אינו אלא ע"י מעשה לא חשיב דשיל"מ כי התם דעכשיו אנו רוצין לבטלו ברוב בלא הגעלה ולאחר זמן מה יבא ההיתר ע"י הגעלה. משא"כ הכא דגם עכשיו צריך אותה מעשה הטבילה וכיון שיש לו היתר באותו מעשה למחר ודאי חשיב לכ"ע דשיל"מ. ואפשר דלא אמרינן דשיל"מ ספיקו להחמיר אפילו בדרבנן אלא בדבר התלוי בגוף המעשה אבל ספיקא דדינא משום פלוגתא דרבוותא אפילו בדשיל"מ הלך אחר המיקל בדרבנן. איברא לענ"ד נראה דודאי דהך ברייתא דקתני נטמא בולד הטומאה מטבילין אותו בי"ט מיירי שלא בהערמה דהא לא תני בה הערמה כלל ומ"ש תוס' דמיירי בהערמה פשטא דברייתא לא משמע הכי. והא