אבני מילואים קעו

נמי הכל חייבין והכל טרודין לטהר עצמן וכליהן ולא מדכר חד לחברי' ומש"ה בחל להיות אחר השבת מטבילין הכל לפני השבת ואפשר לכוין בזה מאמר הגמ' דקאמר דכ"ע מיהת טבילת כלים בשבת לא מ"ט אמר רבה גזירה שמא יעבירנו ד' אמות בר"הר ר"ל דכל העולם אין להם להטביל כלים בשבת משום דכיון דכ"ע טרודין בה לא מדכר חד לחברי' ואתי להעביר ד"א בר"הר ולפ"ז בכלי שנטמא ביו"ט ליכא לאקשויי שמא יעבירנו כיון שכל הכלי' שנטמאו מעריו"ט אין מטבילין ביו"ט וכ"ע מטהרין עצמן וכליהן קודם יו"ט. ואם אירע טומאה לכלים ביו"ט דאינו אלא ליחיד שפיר מטבילין ביו"ט ולא גזרינן שמא יעבירנו ד"א דחברי' מדכר לי' כיון שאין הרבים טרודין היום בטבילת כלים ודמיא למילה ומש"ה פריך נגזור יו"ט אטו עריו"ט. ובעיו"ט אם יטבילו יהיו הכל טרודין ואיכא גזירה. ודו"ק

עוד הקשה בשטה שמה בהא דפריך גבי מדלין בדלי טמא והוא טהור ואם אית' נגזור דלמא אתי לאטבולי בעיני'. ואמאי לא פריך בדליי' גופה נגזור דלמא אתי להעביר ד"א ע"ש. ונראה לפענ"ד ליישב דהב"י בש"ע או"ח סימן שכ"ג פסק בכלים שראוי לדלות בהם מים רשאי לשאוב בהם מים והוא טהור. וכתב מגן אברהם בשם תשב"ץ בקלף דאין לו לברך על הטבילה דנראה כמתקן ע"ש. ולכאורה דין זה תמוה דהיכי שרינן ליה לכתחלה להטביל בלא ברכה הא תנן שומע ואינו מדבר לא יתרום וכן ערום משום דאין יכול לברך אלמא דלכתחלה אסור לעשות כל שאינו יכול לברך. וליכא למימר דשבת כיון דלאו זמן טבילה לאו בכלל וצונו על הטבילה הוא. דהא פשיטא דאסור לו להשתמש בלא טבילה אפי' בשבת. ועיקר ברכת וצונו על הטבילה היינו במה שאסור לנו להשתמש בלא טבילה וכמו ברכת השחיטה דהכונה שאסור לאכול בלא שחיטה. והנה בתשו' מיימוני להל' אישות סימן י"ח גבי ברכת חתנים דבעי עשרה ודעתו דאם לא אפשר בעשרה לא מעכב וע"ש שכתב ז"ל ובשום מקום לא מצינו ברכות מעכבות את המצות וכי ס"ד אם אין במדינה עשרה לא תנשא משו' דברכת חתנים בעשרה. ע"ש. וכן כתב מוהרא"י סי' ק"מ והב"י בא"הע סי' ס"ה כתב עלה דאין דבריו נראין דמה טענה היא זו דאין ה"נ כו'. ואין זה אלא כמכריח הדבר בעצמו ע"ש. וכיון דחזינן דמצו' פרו ורבו דהיא מצוה רבה כמ"ש תוס' ב"ב דף י"ו ע"ש ואפ"ה הברכות מעכבות אותה וכשאין עשרה במדינה לברך ברכ' חתנים היא נדחית. כ"ש טבילת כלים בשבת דכיון דאי אפשר לברך ודאי דאינו רשאי לטבול. ואפי' לדעת תשו' מיימוני ומהרא"י דהיכא דלא אפשר אין הברכו' מעכבות המצוה היינו דוקא בנשואין וכמ"ש הב"ח שם דאטו הברכות שהן מדרבנן יבטלו מצות פרו ורבו דמדאורייתא ע"ש. אבל הכא בטבילת כלים מודו דאינו רשאי לעשות מצות טבילה בלא ברכה ואסור להשתמש בכלים בלא טבילה

ולכן נראה לענ"ד דהך דינא דכלים שראוין לדלות בהם מים הוא מדברי הרשב"א בספרו עבודת הקודש. ויליף לה מהא דמדלין בדלי טמא ע"ש. והך דמדלין בדלי טמא והוא טהור נראה דהכונה היא רק לדלות מים וממילא הוא טהור בעלייתו מן המים משום דטבילה אין צריך כונה אלא דס"ד כיון שהכלי נטהר ע"י זה לא יורידנו לתוך המים קמ"ל דמדלין בדלי טמא כדרכו והוא טהור ממילא. אבל הוא אינו מכוין כלל למצות טבילה רק לדלות בהם מים וה"ה שאר כלים הראוים לשאוב בהם מים רשאי לשאוב בהן מים כדרכן ואע"פ שנטהר ממילא. ומש"ה א"צ לברך כיון דעיקר כונתו לשאוב מים ואינו מכוין לטבילה אלא דממילא מיטהר דטבילה א"צ כונה ואין הברכה מעכב אבל לשום מצות טבילה אסור לכוין דאסור לטבול בשבת, רק כוונתו לשאיבת מים בעלמא וממילא טהור הכלי דלחולין לא בעי כונה בטבילה. וכיון דלא איכוין לטבילה גם הברכה אינה מעכבת. משא"כ בתורם ערום דמכוין למצות תרומה צריך לברך לפני' וכשאינו יכול לברך אינו רשאי לעשות המצוה בלא ברכה. אבל הכא בדלי טמא בלאו הכי אין לו לכוין לטבילה דאסור לטבול בשבת וע"כ אינו מכוין אלא לשאיבה בעלמא אין כאן ברכה ומ"מ ממילא טהור הכלי דא"צ כונה לטבילה לחולין. וזה נכון ודו"ק והשתא שפיר ניחא דמקשה ואם אי' דלמא אתי לאטבולי בעיני' ולא מקש' דלמא אתי להעבירו כמ"ש טה"ק בש"מ משום דכיון דאין רשאי לכוין לשום טבילה אלא לשאיבה בעלמא א"כ תו ליכא למגזר שמא יעבירנו דדוקא היכא דבהול לדבר מצוה גזרינן הך גזירה משא"כ דלא מכוין למצוה אינו בהול וליכא גזירה ולכך פריך דלמא אתי לטבולי בעיני' ר"ל שיתכוין לטבילת מצוה ואז איכא גזירה. ודו"ק

איברא בעיקרא דדינא שכתב מג"א שאין לו לברך על טבילת כלים משום דכל שמברך נראה כמתקן כלי. קשה לי טובא בהא דקי"ל אשה נדה טובלת בשבת. ואמרינן בש"ס בטעמא דאדם נראה כמיקר ולא כמתקן גברא וא"כ היאך תברך אשה נדה הטובלת בשבת כיון דבש"ס אמרינן דאדם נמי הוי מתקן אלא משום דנראה כמיקר שרי ואם תברך הרי נראה כמתקן. ואפי' למ"ד טבילה בזמנה מצוה אסור לטבול בשבת כשהוא מתקן וכמ"ש תוס' שבת דף קי"א ד"ה לא ס"ד ז"ל וס"ל משום דטבילה בזמנה מצוה לא הוי שרינן איסור תיקוני מנא ע"ש וא"כ אפילו בטבילה בזמנה צ"ל דנראה כמיקר וא"כ היאך מברכת על הטביל' דכשמברכת נראה כמתקן כמ"ש מג"א. וצ"ע. א') ולקמן יתיישב בעזה"י. הדרן למילתן במאי דקשי לן כיון דאפי' בדרבנן נמי ס"ל לרבה דבהול וגזור שמא יעבירנו א"כ מאי פריך בולד הטומאה נגזור אטו אב הטומאה ולא פריך בולד הטומאה גופי' נגזור שמא יעבירנה. ונראה ליישב לפמ"ש תוס' פ' חומר בקודש דף כ"א ד"ה האונן ומחוסר כפורי' דכל שהוא מדרבנן מותר מיד בלא הערב שמש ז"ל ומהאי דפרישית תירץ הר' שמואל מראוס הא דתניא פ"ב דביצה דכלים שנטמאו בולד הטומאה מטבילין אותן ביו"ט ואמאי הא בעי הערב שמש ותי' כיון דולד הטומאה דרבנן לא בעי הערב שמש. ועיין עוד שם בתוספו' בסוף הדבור וז"ל ובהאי דביצה דאמרינן כלי שנטמא בולד הטומאה מטבילין אותו ביו"ט ואקשינן הא בעי הערב שמש. ותירץ הר"ר אלחנן דביו"ט שחל להיות ע"ש עסקינן דיו"ט מכין לשבת הלכך מטבילין אפילו ליומא אחרינא. עכ"ל

והרמב"ם כתב פ"י מהלכות אבות הטומאה ז"ל אחד טבול יום מטומאה חמורה כגון שטבל מזיבות מטומאת מת וצרעת ואחד טבול יום מטומאת שרץ וכיוצא בו כל הטעון הערב שמש בין אדם בין כלים בין מדברי תורה בין מדברי סופרים הרי הוא כשני לטומאה עד שיעריב שמשו עכ"ל. ומשמע דאפילו בדברי סופרים צריך הערב שמש וע"ש בכ"מ וא"כ צ"ל הא דולד הטומאה מטבילין אותו היינו כשחל י"ט בע"ש די"ט מכין לשבת וכדברי הר' אלחנן. ולפ"ז ניחא דלא קשיא בולד הטומאה גופי' נגזור שמא יעבירנו כיון דבי"ט גופי' ליכא גזירה דשמא יעבירנו דהא בי"ט מותר להוציא מרה"י לרה"ר ולא אסרו טבילה בי"ט אלא אטו שבת וכדאמרינן בסוגיין ואע"ג דבהוצאה גופה לא גזרו י"ט אטו שבת היינו משום דמידע ידיע דהוצאה בי"ט מותר ובשבת אסור משא"כ טבילה כיון שאין ההוצאה ניכרת בה אלא משום גזירה הוא דאיכא אי שרינן בי"ט אתי למשרי בשבת נמי ובשבת איכא גזירה דהוצאה. וכן מבואר בשטה מקובצת ע"ש. וכיון דולד הטומאה אינו אלא לתרומה ותרומה בעי הערב שמש א"כ תו ליכא למיגזר אטו שבת כי היכי דלא גזרינן אטו יו"ט שחל באמצע השבת דג"כ אין מטבילין לדעת ה"ר אלחנן כיון שאין בו צורך יו"ט. וכיון שהוא שלא לצורך לא מטביל לי' בלא"ה ולא גזרינן. ה"ה משום שבת נמי לא גזרינן כיון דאין בו צורך היום דהא בעי הערב שמש ואפילו שבת עיו"ט אין שבת מכין ליו"ט ואפילו הדחת כלים כל שאינו לצורך שבת אסור. ובלא"ה לא מטביל ליה ומש"ה דוקא באב הטומאה דלחולין צריך טבילה ולא בעי הערב שמש והוי צורך היום גזרינן יו"ט אטו שבת ושמא יעבירנו. אבל ולד הטומאה דאין בו צורך היום ולא משכחת טבילתו אלא ביו"ט שחל בע"ש ויו"ט מכין לשבת. אבל שבת אפי' בעיו"ט אין בו צורך כלל דאין שבת מכין ליו"ט ואסור לטבול בלא"ה א"כ לא משכחת טבילת ולד הטומאה בשבת ותו ליכא למיגזר יו"ט אטו שבת ומש"ה לא פריך אלא נגזור ולד הטומאה אטו אב הטומאה. ודו"ק היטב

ובתוס' בסוגיין ד"ה ושוין שמשיקין המים בכלי אבן לטהרן אבל לא בכלי עץ. לפי שהוא מקבל טומאה מן המשקין ונמצא שהוא מטביל כלי. וא"ת ואמאי אין מטבילין אותו הא איכא תרתי לטיבותא חדא דנטמא ביו"ט ועוד דלא נטמא כי אם בולד הטומאה וכ"ע מודו דמטבילין לכל הפירושים דלעיל ולמאן דמוקי