אבני מילואים קעה

וכיון דלאחר זמנו אתה אוכל של אחרים ראוי נמי לפדותו לאח"ז כיון דתוך זמנו של גבוה היה מותר לאכלו לאחר זמנו וכמ"ש אבל להך לישנא דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי אלא מ"ד מעל ס"ל כר"י הגלילי דחמץ בפסח מותר בהנאה אבל לרבנן דס"ל חמץ בפסח אסור בהנאה אי אפשר לפדותו דא"כ יהי' שלו ושל ישראל ודאי אסור בהנאה. ומה שיהי' מותר לאחר הפסח לא מהני דהא ס"ל עכשיו דבר הגורם לממון לאו כמ"ד. נמצא דלא מוכח כלל דחמץ של עכו"ם אסור בהנאה תוך המועד. ואמנם כן הדין אמת ויציב דודאי אסור בהנאה ואין חילוק בין של ישראל לעכו"ם וכמו שהביא הריב"ש עוד ראיות וכמ"ש בשם הגאון ז"ל ע"ש. אבל ראיה זו שהביא איני מכיר וצ"ע

סימן י

שאלה. טבילת כלים ביו"ט ושבת אם מותר על ידי הערמה דהיינו בכלים שראוי לדלות בהם מים. גם אם מברך עליהם בשעת טבילה שעל ידי הערמה

תשובה. דבר זה נפתח בגדולים וכבר עמדו עליו הראשונים והאחרוני'. ואענה אף אנכי חלקי אשר זיכני הש"י לפענ"ד תמן תנינן חל להיות אחר השבת ב"ש אומרי' מטבילין את הכל מלפני השבת וב"ה אומרים כלים מלפני השבת ואדם בשבת. ביצה י"ז ושם בגמ'. דכ"ע טבילת כלים בשבת לא מ"ט אמר רבה גזירה שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר כו' תינח שבת יו"ט מא"ל. גזירה יו"ט אטו שבת כו'. איתבי' מדלין בדלי טמא והוא טהור. ואם איתא נגזור דלמא אתי למיטבל בעיני' שאני התם מתוך שלא הותרה לו אלא ע"י דליו זכור הוא איתבי' כלי שנטמא מעי"ט אין מטבילין אותו בי"ט. ביו"ט מטבילין אותו ביו"ט. ואם איתא נגזור דיו"ט אטו עי"ט. טומאה ביו"ט מלתא דלא שכיחא הוא ולא גזרו בה רבנן. איתבי' כלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין אותו ביו"ט בולד הטומא' מטבילין אותו ביו"ט. ואם איתא נגזור הא אטו הא. ולד הטומאה היכא משכחת לה גבי כהנים. כהנים זריזין הם כו'. רב יוסף אמר גזירה שמא סחיטה כו' רב ביבי אמר גזירה שמא ישהה. תניא כותיה דרב ביבי כו' רבא אמר מפני שנראה כמתקן כו'

וכתב הרא"ש ז"ל. והביא רב אלפס טעמא דרב יוסף משום סחיטה וטעמא דרב ביבי גזירה שמא ישהה ושביק טעמא דרבה דאמר גזירה שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר וטעמא דרבא משום דנראה כמתקן. ותמהני למה האריך לפרש משנה זו מאי שייך טבילת כלים האידנא ועוד לפי הטעמים שכתב מותר להטביל כלים חדשים ביו"ט הלכך נראה טעמי' דרבה עיקר דהלכתא כותי' לגבי רב יוסף וכן מצינו זה הטעם גבי שופר לולב ומגילה וכן רבא בתראה הוא. ומאילו השני הטעמים אסור להטביל כלים חדשים ביו"ט עכ"ל

והגאון בעל שאגת ארי' בספרו סי' נ"ו כתב על דברי הרא"ש שכתב דטעמא דרבה עיקר כו' וכן מצינו טעם זה גבי שופר מגילה ולולב וז"ל ואני תמה עליו וכי מאן פליג אהך גזירה דרבה דגזרינן שמא יעבירנו כו' וע"כ הני אמוראי דיהבי טעמא אחרינא לטבילת כלים בשבת מודו דאיכא למיגזר משום הך דרבה ולאסופי אטעמא דידי' קאתו. עוד אני אומר אע"ג דבלולב ושופר אית להו גזירה דרבה שאני התם שהם דברי' של מצוה וחובה עליו לעשות והילכך איכא למיגזר טפי שמא ילך אצל בקי כו' מתוך שהוא בהול לצאת י"ח כדאמר רפ"ד דר"ה הכל חייבין בתקיעת שופר כו' והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה וע"ש באורך שהעלה בפלפולו העצום דרבה הוא דס"ל דגזרינן שמא יעבירנו ד"א אפי' שלא במקום מצוה אבל אינך אמוראי ס"ל דוקא במקום מצוה הוא דבהול דגזרינן שמא יעבירנו אבל שלא במקום מצוה לא. ולפיכך יהבי טעם אחר לטבילת כלים וע"ש

אמנם בשיטה מקובצת מבואר בטעמא דרבה דאמר שמא יעבירנו ז"ל דכיון שהוא בהול לקיים המצוה דטביל' כלים ברגל מצוה היא איכא למיחש וע"ש. וכן מבואר בפי' המשניות להר"ע ברטנורא שכתב ז"ל חל להיות אחר השבת משום דחייבין ברגל לטהר אדם וכלים ע"ש. הרי דטהרת כלים ברגל חייב כמו אדם עצמו וע"ש. וכן נראה הדבר מוכרח מעצמו דגם רבה לא ס"ל דגזרינן שמא יעבירנו אלא היכא דבהול לדבר מצוה דאי כסברת השאגת ארי' דרבה ס"ל אפי' שלא לצורך מצוה גזרינן טלטול ברה"י שמא יעבירנו ד"א ברה"ר א"כ תקשי מ"ש טבילת כלים דגזר בכל מטלטלין ליגזר לאסור כל החפצים בטלטול משום גזירה דשמא יעבירנו כו' אלא ודאי דהך גזירה אליבא דכ"ע לא שייכא אלא היכא דהוא בהול לדבר מצוה שהוא חובה עליו

ועיין עוד שם בשטה שכתב בהא דפריך הש"ס נגזר השקה אטו הטבלה וז"ל וא"ת ובהשקה גופה לימא נגזור השקה שמא יעבירנו ד"א ברה"ר. ויש מפרשים דלא גזרינן גזירה אלא בדבר מצוה מתוך שהוא בהול עליה איכא למיחש והיינו בהטבלת כלים שצריך כל יום ויום לרגל ומצוה עליו לטהרן אבל במים טמאין אין מצוה בטהרתן אלא שישפשפם ויטול מים אחרים וכן בולד הטומאה לא גזרינן משום דלא חמירא לי' כל כך ואינו בהול עליה וזכור הוא: עכ"ל

והנה מ"ש בשטה דבולד הטומאה לא שייך למגזר שמא יעבירנו משום דלא חמירא ליה ואינו בהול משמע מדבריו דדוקא במצוה דאורייתא בהול הוא אבל בדרבנן אינו בהול וזכור הוא. וקשה לי דהא מגילה דרבנן הוא ואמר רבה במגילה דף כ"ט טעמא דאינו קורא בשבת משום שמא יעבירנו. וא"כ תו ליכא למימר טעמא דבולד הטומאה לא גזרינן שמא יעבירנו דאינו בהול כיון דאפילו בדרבנן בהול הוא לרבה

ובמגילה שם אמר רב יוסף טעמא דמגילה אינה נקראת בשבת משום שעיניה' של עניים נשואות למקרא מגילה ולכאורה תקשי הא גבי שופר ולולב ליכא טעמא אחרינא וע"כ אנו צריכין לטעמא דרבה וא"כ למה לי' לרב יוסף במגילה טעם אחר. וע"ש בתוס' שהרגישו בזה. ולפמ"ש אפשר לומר דרב יוסף ס"ל דבדרבנן אינו בהול וליכא למיחש שמא יעבירנו ודוקא בשופר ולולב דהוי מדאורייתא עכ"פ ביום ראשון מש"ה אסור גם ביו"ט שני. משא"כ מגילה דליכא דאורייתא כלל. לכך קאמר רב יוסף טעמא אחרינא למקרא מגילה. אבל רבה ע"כ ס"ל דאפילו בדרבנן נמי בהול הוא ולכך גם במקרא מגילה שייך האי טעמא. ולפ"ז הדרא קושית הש"מ לדוכתה אמאי לא פריך הש"ס בולד הטומאה נגזור שמא יעבירנו ד"א ברה"ר. ולפנינו יתיישב בעז"הי וע"ש עוד בשטה שהקשה בהא דפריך נטמא ביו"ט מטבילין אותו ביו"ט ואם איתא נגזור יו"ט אטו עריו"ט. תיפוק לי' ביו"ט גופי' נגזור שמא יעבירנו ע"ש. ונראה לענ"ד לפמ"ש הר"ן פ' לולב וערבה הא דמילה דוחה שבת ולא דחינן מצותו משום גזירה דרבה שמא יעביר הסכין ד' אמות בר"הר או התינוק וכתב שם משום דשופר לולב ומגילה הכל חייבין בה והכל טרודין ולא מדכר חד לחברי'. אבל מילה דאצל יחיד הוא מדכר לי' חברי'. והזאה נמי נהי דאין הכל טרודין בהזאה טרודין מיהת בערב פסח במצות פסח ע"ש. וא"כ הא דאמר רבה טעמא דטבילת כלים משום שמא יעבירנו היינו משום דבטבילת כלים