אבני מילואים קעב

חשיב דשיל"מ דלא מהני פדיון לדבר שאינו בעין וע"כ ביבש ביבש איירי וא"כ הרי אמרו דבשאינן מינן צריך ששים ומוכח דאפי' ביבש מחמרינן חומרא זו שמא יבשלנו

ובמה שביארנו דזוז"ג דמותר מתורת ביטול נגעי בי' והיכא דלית' לתורת ביטול גם זוז"ג אסור וכמו שהארכנו בזה לעיל סי' ו' ע"ש. יתיישבו בזה דברי הרמ"א שכתב ביו"ד סי' קמ"ב גבי ע"ז ודוקא כשאבוקה כנגדו ע"ש. ובא"ח סי' תמ"ה גבי פת שנאפה בחמץ דאסור סתם הרמ"א ולא התנה שיהי' דוקא אבוקה כנגדו ע"ש. ולכאורה תקשי כיון דע"ז וחמץ שיים שאפרן וגחלתן אסיר וא"כ מ"ש דבחמץ אסור אפי' אין אבוקה כנגדו ובע"ז בעי' דוקא אבוקה כנגדו

ולפמ"ש לעיל סי' ו' בשם הכ"מ דאפי' היכא דאפרו וגחלתו אסור כל שאין אבוקה כנגדו אין השבח ניכר כ"כ ה"ל זוז"ג ומותר אפי' בע"ז כדמוכח בגינתא דאזדבל בזבל של ע"ז ומשום דע"ז נמי יש לו ביטול והא דיין ביין במשהו אינו אלא בהתירא גו איסורא וכדרב דימי פ' השוכר וכמ"ש הר"ן שם בטעמ' דר"ד דכל שהאיסור במקומו חשיב הוא ואין כח היתר הבא עליו לבטלו וזו היא חומרא דע"ז משא"כ שאר איסורין דאפי' התירא גו איסורא רבה עליו ומבטלו ועיין מ"ש לעיל סי' א'. וכיון דזוז"ג לא מהני אלא כששני הגורמים באי' בבת אחת וכמ"ש הרמב"ם פט"ז מה"ל מאכלות אסורות ז"ל קדירה שבישל אותה בקליפי ערל' או בכלאי כרם ובעצי היתר הרי התבשיל אסור אע"ג דזוז"ג שבשעה שנתבשלה מחמת עצי איסור עדיין לא באו עצי היתר ונמצא מקצת הבישול בעצי היתר ומקצתו בעצי איסור עכ"ל הרי דזוז"ג אינו מותר אלא כשהגורמים באים בב"א וכה"ג בע"ז נמי יש לו ביטול כמבואר בסי' א' ע"ש. אבל חמץ דלעולם במשהו אפי' איסורא לגו היתירא א"כ ה"ל כמו הקדש דהפת אסורה אפי' אין אבוקה כנגדו ומשום דאע"ג דכשאין אבוקה כנגדו לא חשיב איסור ניכר וה"ל זוז"ג וכמ"ש בכ"מ מ"מ בחמץ זוז"ג נמי אסור משום דשריותא דזוז"ג משום ביטול וחמץ לעולם אין לו ביטול

ובכסף משנה פט"ז ממ"א כתב על דברי הרמב"ם דאפי' לא נתבשל כמאכל בן דרוסאי דכבר נהנה מן האיסור ע"ש ולכאורה תקשי הא דאמרי' שאור של תרומה שנפל לעיסה של חולין ואין בו כדי להחמיץ ואח"כ נפל לתוכה שאור של חולין דשרי לרבנן משום זוז"ג והתם נמי בשעה שהיה השאור של תרומה לא היה שאור של חולין. ולק"מ דאיסור הנאה שאני ולזה דקדק הכ"מ וכתב דכבר נהנה מן האיסור משא"כ תרומ' דלא הוי איסור הנאה אלא דאכתי תקשי מפ"ב דערלה גבי שאור של כלאי כרם דמשמע התם דאפי' נפל תחלה שאור של כלאי כרם ואח"כ נפל ההיתר מותר משום זוז"ג והתם איסור הנאה הוא ואפשר דדוקא גבי בישול אע"ג דאכתי לא נתבשל כמאכל ב"ד מ"מ נעשה וניכר מקצת הבישול וה"ל נמי נהנה אבל בשאור שאין בו כדי להחמיץ אינו ניכר אפי' מקצת חימוץ אלא דאח"כ כשנפל לתוכו שאור דהיתירא מתעורר השאור הראשון להחמיץ ביחד עם ההיתר וה"ל באו בבת אחת

ובמרדכי פ' כל הצלמים משמע דאפי' היכא דאין הגורמי' בבת אחת נמי ה"ל זוז"ג ע"ש גבי פרה שנתפטמ' כל ימיה בכרשיני ע"ז דאסור ואם לא נתפטמה כל ימי' באיסור הנאה ה"ל זוז"ג ומותר והובא באחרוני' ביו"ד סי' ס' ע"ש ולדעת הרמב"ם נראה דכה"ג לא הוי זוז"ג כיון שלא באו בבת אחת וצ"ע כעת

ובמגן אברהם סי' תמ"ה ז"ל אסורין בהנאה לפי שיש שבח עצים בפת ודוקא כשאבוקה כנגדו כו' מ"מ זוז"ג הרי דתנור הוא ג"כ גורם שנאפה ושרי. אבל אם בישל תבשיל אפי' ע"ג אפר או גחלים אסור ועיין ביו"ד סי' קמ"ב עכ"ל

והנה מה דמחמיר מג"א בקדירה יותר מבתנור לא ידענא מנא לי' חומרא זו ואדרבה משמע להיפך מדברי הר"ן פ' כל הצלמים ע"ש שכתב על דברי תוס' שהביא ראיה דלא שייך שבח עצים בפת אלא באיסור הנאה מהא דמבשל בשבת בשוגג יאכל ואמאי הא שבח עצים בפת. וע"ז כתב הר"ן דלא ראיה היא דשבח עצים בפת שמענו אבל שבח עצים בתבשיל לא שמענו ע"ש הרי דמיקל יותר בתבשיל מבתנור ואפי' תוס' דלא מפלגי מ"מ להחמיר יותר מבתנור ודאי לא שמעתי

ובכסף משנה פט"ז ממ"א בהא דכתב הרמב"ם קדירה שבישל אותה בעצי ערלה ובעצי היתר הרי התבשיל אסור ואע"ג דזוז"ג שבשעה שנתבשלה מחמת עצי איסור עדיין לא באו עצי היתר והקשה בכ"מ ז"ל ויש לתמוה דהא אפי' אי מדלית מהכא עצי היתר ה"ל למישרי משום דהוי זוז"ג קדירה דהתירא ועצים דאיסורא דומיא דתנור חדש שציננו עכ"ל ואפשר דמהך קושיא הוליד המג"א דבתבשיל לא אמרי' זוז"ג מותר. ואינו מוכיח דכבר כתב בט"ז יו"ד סי' קמ"ב על קושית הכ"מ דהרמב"ם מיירי באבוקה כנגדו דכה"ג אסור ע"ש ועוד דהא משמע להדיא בש"ס דגם בקדירה שייך זוז"ג מותר דאמרו שם קדירה אסורה אפי' למ"ד זוז"ג שרי דמקמי דניתן עצים דהתירא יהיב לה בקדירה ומשמע דאל"ה גם בקדרה זוז"ג מותר וא"כ ה"ה בעצים דאיסור' וקדירה דהתירא וצ"ע

ובתוספ' ע"ז דף מ"ח בהא דס"ד דש"ס למימר דרבנן סברי זוז"ג מותר כתבו שם בד"ה ורבנן סברי זוז"ג מותר ז"ל פי' רבינו שמואל ומ"ה אסרו רבנן ירקות בימות החמה דלא דמי דהכא עם זבל הנמיי' דמהני לגדל ולהחליף זבל הקרקע נמי מהני לגדל ולהחליף אבל גורם דצל חיישי' שכולו אסור שאותה הנאה שהצל עושה להגן מן החמה אין הקרקע עושה וליכא נמי צל אחר דהיתר גורם עמו להציל מן החמה נמצאת כל הנאת צל של איסור כו' עכ"ל

והר"ן שם כתב דאע"ג דלפי ס"ד דש"ס הוי סבירא לן דהיכא דאין הגורמים שוים לא אמרי' זוז"ג מותר אפ"ה לפי המסקנא דמסיק דר"י מתיר אפי' בימות החמה מוכח דזוז"ג מותר אפי' כשאין שני הגורמים שוין. אבל הרמב"ן חוכך להחמיר דאפשר ר"י דקאמר לרבנן לדידכו היינו רבנן דאמרו לו אף הוא נעשה זבל וא"כ לר"י נמי אסור לזרוע ירקות בימות החמה ע"ש ובתוס' מבואר שם בפשיטות דגם במסקנא קאי הך סברא דהיכא דאין שני הגורמים שוין מענין אחד לא אמרי' זוז"ג מותר ע"ש

ולכאורה יש לדקדק לפ"ז בתנור חדש ועצי היתר דהוי זוז"ג ומותר אמאי הא אין הגורמים שוים דהעצים גורמים חום והתנור מחזיק הלחם המונח בתוכו. אלא דכבר כתבו תוס' בפסחי' דף ע"ה בשם הירושלמי דגם התנור גורם שלא יתפזר חום האש ע"ש בד"ה תנור שגרפו. וא"כ ה"ל שני הגורמים שוין מענין אחד והוא החום

ולפ"ז יש מקום לדברי מג"א להחמיר בעצי איסור וקדירה של היתר משום דלא הוי שני גורמים שוין דקדירה אינה גורמת לחום ואין הגורמים מענין אחד

וגם דברי הרמב"ם יש ליישב בזה במ"ש דקדירה שבישל מקצתו בעצי איסור כו' והקשה בכ"מ דאפי' מדלית עצי היתר אכתי ה"ל זוז"ג קדירה דהתירא ועצי איסור ע"ש. ולפמ"ש ניחא דקדירה ועצים לא הוו גורמין שוים

ונראה דהרמב"ם שכתב בקדירה שבישל מקצתו בעצי איסור ואח"כ בישל בעצי התר דאסור התבשיל כו' הוא מפרש כן מה דאמרו בש"ס בסוגיין קדירה אסורה דמקמי דיהיב עצים דהתירא קבלה בישולא והיינו דמיירי בקדירה דהתירא שבישל מקצתו בעצי אסור ואח"כ בעצי היתר דאע"ג דה"ל זוז"ג והגורמין שוין ששניהן עצים אלא משו' דמקמי דניתן עצים דהיתרא בשיל לה בעצי איסור והקדירה עצמה של היתר אינה מצטרפת עם עצי איסור להיות זוז"ג מפני שאין הגורמים שוין שזה גורם חום וזה הנחת התבשיל. משא"כ בתנור כה"ג מותר דהתנור של היתר מצטרף עם עצי איסור לעשות זוז"ג דגם התנור גורם שלא יתפזר החום וכמ"ש וה"ל גורמין שוין

אלא דלכאורה נראה דס"ל להרמב"ם דאפי' אין הגורמים שוין זוז"ג מותר מדכתב פ"ח מה"ל ע"ז דזורעין ירקות בימות החמה ע"ש. ומשום דקרקע דהיתרא נמי גורם והתם אין הגורמין שוין כמ"ש תוס'. מיהו לפמ"ש בשלטי הגבורים שם פ' כל הצלמי' דהיכא דאין הגורמין שוים אזלינן בתר עיקר הגורם ע"ש. א"כ י"ל דלמסקנא דמותר לזרוע ירקות בימות החמה משום דעיקר הגורם הוא הקרקע ואזלינן בתרי' ולא בתר הצל דאינו עיקר הגורם

ולפ"ז אפשר דגם תוס' מודו דאף דאין הגורמין שוים מ"מ מותר לזרוע ירקות בימות החמה משום דאזלינן בתר עיקר הגורם. ואפשר דמה"ט כתבו הפוסקי' בפשיטות דזורעין ירקות בימות החמה כמבואר בטוש"ע יו"ד סי' קמ"ב ולכאורה תקשי היאך לא הביאו דעת תוס' דכה"ג אסור משום שאין הגורמי' שוים. אלא משום דבכה"ג מודו דאזלי' בתר עיקר הגורם והקרקע הוא העיקר נגד הצל. אבל בקדירה ועצים דאיסור' אין הקדירה עיקר נגד עצי האיסור וכיון שאין הגורמים שוים אסור

ומדברי תוס' נראה דגם בחמץ זוז"ג מותר ע"ש פ' כל שעה דף כ"ח דהא דאמרו חכמי' מפרר או זורה לרוח וכתבו