אבני מילואים קע

ולפי פירושו אף הפת מותרת אפי' לא נתערבה ומתני' לא משמע כן דמשמע דר"א דוקא אנתערבה קאי. ופיר"י יוליך הנאת הפת ליה"מ כי הפת כולה אסורה כו' ונראה לי כפיר"י דלא הקילו חכמי' להתיר את הפת בלא תערובות ע"י הולכת העצים. אבל בהא נ"ל כפירש"י שאין צריך להוליך ליה"מ אלא הנאת עצים וכיון שנסתלק מכאן גוף האיסו' הות' הכל עכ"ל. וכיון דבתערוב' מותר ע"י הולכ' הנאת עצים דאיסור' לחודי' א"כ אי נימא דזוז"ג בשאר איסורין משום דבטיל א"כ תקשי אמאי לא פליג ר"א ארישא בתנור חדש דיועיל הולכת הנאת העצים ליה"מ ויהיה התנור מותר. אע"כ דזוז"ג לא חשיב כמו תערובות וא"כ בשאר איסורין נמי זוז"ג אסור וכמ"ש עד דדחי לה הש"ס דהתם משום חומרא דע"ז לא שרי הולכת הנאה בחדש וכמ"ש לעיל ודו"ק

והנה הר"ן כתב בר"פ כל הצלמים בהא דסבר ר' יוסי דאסור לנטוע לכתחלה פירי של ערלה אע"ג דזוז"ג מותר משום דה"ל מבטל איסור לכתחלה ע"ש. ולטעמי' אזיל דס"ל טעמא דזוז"ג דשרי משום ביטול הוא ולהכי בדיעבד הוא דמותר ולכתחל' אסור דאין מבטלין איסור לכתחלה

ואיכא למידק לפ"ז בהא דאמרי' בסוגיין למ"ד זוז"ג מותר חדש יוצן וכ"פ הפוסקי' כולם. והיאך אופין בו לכתחל' שיהיה זוז"ג הא אין מבטלין איסור לכתחל' בשלמא לתוס' והרא"ש ניחא דז"ל התוס' בסוגיין ד"ה בין חדש בין ישן יוצן ואע"ג דזוז"ג דוקא בדיעבד מותר כו' דהכא הוי כדיעבד דאי אמרת יותץ מפסיד התנור עכ"ל. ובאש"רי כתב ז"ל הלכך חדש יוצן ואע"ג דלכתחלה אסור לעשות זוז"ג כדמוכח פ' כל הצלמים דתנא ר"י אומר כו' ויש לומר התם דין הוא שלא יהנה לכתחלה מן האיסור עצמו אבל הכא התנור אינו האיסו' בעצמו. אלא שהתנור נגמר בעצי איסור ואי אמרינן יותץ התנור נפסד עכ"ל, וכל זה יתכן לפי מה דמשמע מדבריהם דזוז"ג לא משום ביטול אלא שאין בו ממש ומדינא אפי' לכתחלה ראוי להתיר אלא שהחמירו שלא לעשות לכתחלה זוז"ג כדי שלא יהנה מן האיסור עצמו. והיכא שהתנור יפסד חשיב כדיעבד ולא החמירו אבל לשיטת הר"ן דטעמ' דזוז"ג מותר משום ביטול הוא א"כ מדינא אסור לבטל איסור לכתחלה ואפי' היכא דאיכ' פסידא נמי אין מבטלין איסור לכתחלה שהרי קי"ל דאם נפל איסור לתוך נ"ט של היתר אסור להוסיף עליו ולבטלו וכמבואר בטוש"ע סי' צ"ט ע"ש. ואע"ג דמפסיד כל ההיתר ואפי' באיסור דרבנן דעת הרא"ש והטור דאין להוסיף בשיעור ולבטלו וכן פסק הרמ"א שם וע"ש בש"ך דאפי' איסור דבריהם שאין לו עיקר מן התורה אסור להוסיף עליו ולבטלו ע"ש

ונראה ליישב לפמ"ש הרשב"א בתה"א אם נבלע איסור מועט בתוך כלי כשר אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר מותר להשתמש בו לכתחלה כיון שהאיסו' מועט ואי אפשר לבא בו לידי נתינת טעם כו' אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש בו לעתים כקערה וכיוצא בזה אסו' להשתמ' בו בשפע משום דאין מבטלין איסור לכתחלה ע"ש. ועיין עוד בתה"א דף ק"ט בענין נ"ט לפגם שכתב פגם זה שאמרו לא שפוגם לגמרי עד שאינו נאכל מחמת פגמו אלא אפי' פוגם קצת שהרי קדירה שאינה בת יומה אינה פוגמת אלא מעט וע"ש

והרא"ה בב"ה הקשה עליו כיון דהבלע עצמו כמות שהוא עד שלא נפלט איסו' תורה הוא שהרי הבלע עצמו לא נפגם מאכילת גר וכיון שכן ראוי הי' שלא לבשל בו עכשיו ולבטלו מחמת תערובתו דבר תורה את"ל אין מבטלין איסור לכתחלה דאוריית'. והשיב עליו הרשב"א במשמרת הבית דהיינו דוקא לבטל איסור בעינ' כו' אבל בלע מותר כיון שפוגם תערובתו ואי אתה יכול לאכלו לעולם בלא פגמו ובתערובתו עכ"ל וע"ש

ולפ"ז ה"נ בתנור חדש כיון שדרכו להשתמש בו בעצים ולעולם אי אפשר שיבא איסור התנור בפת אלא ע"י זוז"ג וזהו ביטולו שרי לבטל כה"ג אפי' לכתחלה משא"כ פרי של ערלה דהפרי הוא בעינ' והוא איסור בפ"ע מש"ה אין מבטלין אותו לכתחלה אבל תנור שדרכו להשתמש בו לאפי' והוא על ידי עצי הסקה א"כ לעולם אי אפשר להנות בו אלא ע"י תערובות דזוז"ג לכך מותר לכתחלה לאפות בו ע"י זוז"ג

ובסוגיין שם אמרי' הלכך הני קערות וכוסות אסורין כו' איכא דאמרי אפי' למ"ד זוז"ג מותר קדיר' אסור' דהא מקבלא בישולא מקמי דיהבי עצים דהתירא. ובש"ך סי' קמ"ב כתב וז"ל וקדיר' נמי אע"פ שאי אפשר לבשל בה בלא עצים מ"מ הדרך ליתן בה מים ובשר ואח"כ שופתה על האש וא"כ משתמש בה בלא גורם היתר ולפ"ז היכא דברור לו שלא להשתמש בה עד אחר ששפתה לעצי היתר התבשיל מותר אלא דלכתחלה אסור בכל ענין עכ"ל

ולכאורה תקשי כיון דמשכחת לה בקדירה נמי היתר דהיינו שלא ישתמש בה עד אחר שפיתה והבער' עצי היתר וכמ"ש. וא"כ אמאי סתמו לאסור הקדירה בכל ענין. ואע"ג דכתב הש"ך דלכתחלה אסור בכל ענין הא גופי' טעמא בעי מ"ט לכתחלה אסור בכל ענין. ואין לומר משום גזירה דלמא אתי להשתמש קודם שפיתה כגון זו צריך לפרושי שלא מצינו בש"ס גזירה זו

אמנם לפי מ"ש ניחא דכיון דטעמא דזוז"ג דשרי משום ביטול הוא. ואין מבטלין איסור לכתחלה אפילו במקום פסידא. והא דתנור חדש יוצן היינו משום דא"א להשתמש בו אלא ע"י עצים דהתיר' דהוי זוז"ג והוא ביטולו דהוי כמו כלי שדרכו להשתמש בו בשפע דמותר להרשב"א לכתחלה להשתמש בו אבל קדירה כיון שדרכה להשתמש בלא זוז"ג והיינו מקמי דיהיב עצים דהתיר' מש"ה אסור להשתמש בו לכתחלה אפילו ע"י זוז"ג כמו כלי שאין דרכו להשתמש בו בשפע דאסור לכתחלה להשתמש בו אפי' בשפע

עוד נראה מדברי הש"ך דאם נתן בקדירה תחלה מים והבשר אפי' בדיעבד אסור ואם לאחר ששפתה נתן בה עכ"פ לכתחלה אסור. ואינו נראה לענ"ד לאסור בדיעבד כלל דמה בכך שנתן בקדירה דאיסור' בזה לא נשתנה ולא נתפעל גוף התבשיל דדוקא סכין של ע"ז ששחט בה הוא דאסור בדיעבד לדעת הרמב"ם ושאר הפוסקי' משום דכל תיקון הבהמה נעשה ונגמר באיסור זה אבל מה שנותן קודם הבישול בעודו קר לתוך הקדירה אין כאן שום פעולה שיהא המאכל נאסר ע"י זה. ואפשר דלפמ"ש הש"ך סי' יו"ד וסי' קמ"ב דאפי' חתך בו בשר בסכין של ע"ז צריך הולכת הנאה ליה"מ וה"ה כאן בקדירה וצ"ע

מיהו אכתי תקשי לדעת הר"ן דס"ל זוז"ג מותר משום ביטול. ובפ' כל הצלמים הביא הר"ן שם דעת הרשב"א להתיר בכלי שנבלע בו איסור ודרכו להשתמש בו בשפע כמ"ש בשמו לעיל וחולק עליו וס"ל דבכל ענין אין מבטלין איסור לכתחלה וא"כ הדרא קושי' לדוכתה בתנור חדש אמאי יוש הא אפי' איכא פסידא אין מבטלין איסור לכתחלה ואפי' דרכו להשתמש בשפע נמי אסור לדעת הר"ן. ואפשר דתנור חדש שנאס' אינו אלא מדרבנן וכמ"ש לעיל גבי בגד שנארג ע"י כרכר של איסור הנאה וכמ"ש הר"ן פ' כל הצלמים ובאיסור דרבנן וגם כבר מקלי קלי איסורא ואינו בעין שרי לבטל לכתחל' וכמ"ש הר"ן פ"ק דביצה דף ד' וכ"כ שם הרא"ש וכיון דבתנור דאיסור' ליתי' לאיסורא בעיני' אלא שנגמר באיסור מש"ה מותר לבטל לכתחלה ע"י זוז"ג

אך קשה לפ"ז בתנור דהסיקו בעצי הקדש דאמרי' בסוגיין דפת אסורה אפי' לרבנן משום דהקדש אפי' באלף לא בטל וטעמ' דהקדש לא בטל משום דבר שיש לו מתירין הוא כיון שיש לו פדיון. והיכא דמקלי קלי איסורא אפי' דבר שיש לו מתירין בטל כדאמרי' פ"ק דביצה דף ד' גבי עצים שנשרו הדקל ע"ש וא"כ ע"כ צ"ל דתנור שהוסק בעצי איסור חשיב לי' איסור בעין וא"כ הדרא קושי' לדוכת' דהיכי מותר לאפות לכתחלה ע"י זוז"ג כיון דלדעת הר"ן אפי' בדרבנן אסו' להוסיף ולבטל ואע"ג דאיכ' פסיד' וגם אע"ג שדרכו להשתמש תמיד בשפע וכמ"ש לעיל וצ"ע אמנם לדעת הרשב"א דמתיר בכלי שדרכו להשתמש בשפע ודאי ניחא וכמ"ש ודו"ק

סימן ז'

עוד בענין הנזכר

כתבו התוס' ד"ה הקדש אפי' באלף לא בטיל ז"ל תימה מה חומר הוא זה הא הקדש דבר שיש לו מתירין הוא ע"י חילול ומטעם זה אין דינו להיות בטל אפי' באיסור קל ואפי' מדרבנן כדאמרי' בריש ביצ' עכ"ל: ולפמ"ש בסי' שלפני זה דזוז"ג דמותר משום ביטול הוא. א"כ שפיר עולה הטעם דהקדש לא בטיל משום דבר שיל"מ ולכך זוז"ג נמי אסור ולא בטל וכמ"ש לעיל בשם הכ"מ פ"ה מנדרי' דגבי נדרים זוז"ג אסור ג"כ מהאי טעמא דנדרים הוי דשיל"מ ע"ש. אלא דכבר