אבני מילואים קסט

וז"ל מדאמרינן שאם הבריך והרכיב מותר כתב רש"י ז"ל משום זוז"ג מותר כו' ועוד הקשו עליו דילדה שסבכה בזקנה משום ביטול נגעו בה כדמפרש פ' משוח מלחמה דף מ"ג דאפי' רבנן מודו בה כו' וכן זו שהקשו דילדה שסבכה בזקנה דשרי לאו מדין זוז"ג הוא אלא מתורת ביטול אינה קושי' דדא ודא אחת הוא דזוז"ג מותר מאי טעם לפי שנתבטל האיסור בהיתר דכי היכי דאי איתי' לאיסור' בעיני' בטל חד בתרי כל היכי דהאי לחודיה והאי לחודי' קאי א"כ כשנתערב וליכ' טעמ' ה"נ היתר הבא מכח גרמת איסור כל היכא שאיסור והיתר גרמו לו הרי הוא כאלו נתבטל האיסור. ומש"ה א"ר אבהו דילדה שסבכה בזקנה בטלה דס"ל זוז"ג מותר וכדאיפסקא הלכתא עכ"ל. וע"ש עוד בר"ן מ"ש בהא דאמרו בסוטה דילדה שסבכה בילדה העשוי' לסייג ולקורות דאסור משום דמצי מימלך עלה כי היכי דאמרינן שחוטה אינה בטילה בנבילה דאפשר לנבילה שתעשה שחוטה דלכי מסרחה פרחה טומאה מינה כו' וה"ה ילדה הנטוע' לסייג ע"ש

וכיון דזוז"ג מתורת ביטול אתינן עלה והיינו אע"ג דבכל דוכתי ביטול ברוב הוא אבל גבי זוז"ג כיון דאינו אלא גורם בעלמא חד בחד בטל כיון דאיכא עוד גורם אחר והיכא דלא שייך ביטול כגון בילדה העשוי' לסייג ה"ה זוז"ג אסור וכמ"ש הר"ן. וא"כ בחמץ בפסח דאפי' באלף לא בטיל ממילא גם זוז"ג אסור. ואע"ג דערלה וכלאי כרם ביטולו במאתים ואפ"ה זוז"ג מותר. שאני גורם דסגי בביטולו חד בחד ואע"ג דבכל איסורין עכ"פ בעינן חד בתרי גורם קיל ליה דליסגי בחד בחד. וה"ה בערלה וכ"כ אע"ג דחמיר ביטולו להצריך מאתים. כיון דעכ"פ איתי' בתורת ביטול מקילי' גבי גורם דלסגי חד בחד. אבל היכא דליתי' לתורת ביטול כלל ודאי דגם זוז"ג נמי אסור כיון דהתירו אינו אלא מתורת ביטול והכא ביטול לא מהני וכמ"ש הר"ן לענין ילדה שסבכה בילדה

וכן מוכח לענ"ד גם מדברי הרמב"ם וכ"מ דזוז"ג מדין ביטול אתינין עלי' שכתב פ"ה מנדרים ז"ל האוסר פירותיו על חבירו בין בנדר בין בשבועה הרי גידוליהן וחילופיהן ספק והראב"ד כתב עלה ז"ל מיהו קשי' להו כל היכא דאמרי' אסור בגידוליהן ואפי' בדבר שזרעו כלה ואמאי הא קי"ל זוז"ג מותר ואם נטע אגוז של ערלה מותר בפירותיהן ע"כ. ובכ"מ כתב ליישב דנדרי' ושבועות ה"ל דבר שי"ל מתירין ואפי' באלף לא בטל ע"ש. הרי מבואר כדברי הר"ן דזוז"ג מדין ביטול נגעו בה וכל היכא דליכ' דין ביטול זוז"ג נמי אסור

והנה כבר ביארנו דלשיטת הש"ך צריך לומר כתירוץ שני של מהרש"ל דהא דאיבעי' להו בהסיק בעצי הקדש מיירי בתנור חדש והיסק שני ופשיט ליה לאיסורא דאי כתירוץ ראשון של מהרש"ל דמיירי בגרוף וקטום ק' כיון דהקדש אפרו אסור ה"ה חומו אסור ואמרי' שבח גחלים וחומו בפת ע"ש. וע"כ צ"ל כתירוץ שני

ומוהרש"א בחידושיו כתב להקשות דתפשוט להיפך דבהקדש זוז"ג מותר מהא דקי"ל בע"ז בההיא גינתא דאזדבל בזבל של ע"ז דשרי משום זוז"ג וחומרא דהקדש דבמשהו איתי' נמי בע"ז דאיהו ג"כ במשהו וע"ש

אמנם לפי מ"ש לעיל סי' א' דהא דע"ז לא בטיל היינו דוקא אי נפיל התירא לגו איסורא וכסברא דרב דימי פ' השוכר ע"ש וכמ"ש הר"ן שם דכל שהאיסור במקומו חשיב ואין ההיתר מבטל אותו. וזהו חומרא דבע"ז דגבי שאר איסורין אפי' התירא לגו איסורא בטיל איסורא וע"ז כה"ג לא בטיל. אבל היכא דשניהם באין כאחד אפי' בע"ז בטיל. ומש"ה זוז"ג מותר בע"ז כיון דבזוז"ג האיסור וההיתר באין כאחד ולא שייך בי' חומר' דהתירא לגו איסורא ובכה"ג שוה ע"ז לשאר איסורין וע"ש בסי' א' היטב ותראה שדברינו נכונים בישוב דברי מוהרש"א בכל ענין

אלא דאכתי תקשי לדעת הר"ן פ' השוכר שם דכתב דלא קי"ל כרב דימי וס"ל דבע"ז אפי' אסור' לגו התיר' במשהו לא בטיל. ועמ"ש לעיל סי' א'. וא"כ קשה בהאי גנתא דאזדבל בזבל של ע"ז אמאי קי"ל זוז"ג מותר כיון דלהר"ן מדין ביטול נגעו בה ולדידי' ע"ז במשהו אפי' איסורא לגו היתיר' וא"כ ליתי' בתורת ביטול כלל

איברא לדעת ר"ת פ' השוכר דלא אמרו יין ביין במשהו אלא ביין שנתנסך לע"ז דהוא מדאורייתא אבל בסתם יינם דאינו אלא מדרבנן יש לו ביטול ע"ש ניחא דבגורם אינו אלא מדרבנן וכמ"ש הר"ן פ' כל הצלמים גבי בגד שארגו בכרכר של ע"ז דמהני הולכת הנאה לים המלח אע"ג דר"א מודה דאין פדיון לע"ז אלא משום דגורם אינו אלא מדרבנן מהני הולכה ליה"מ ע"ש ובאיסור דרבנן שייך ביטול גם בע"ז לדעת ר"ת. ואמנם נראה דאפי' לדעת הר"ן דס"ל שם פ' השוכר דאפי' סתם יינן נמי במשהו היינו מטעמא דאי' בירושלמי דכתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרם ע"ש וא"כ היינו דוקא אביזרי' דע"ז דאסו' אפי' מאומה אבל היכא דליכא ע"ז בעין אלא גורם בעלמא אין זה מאומה מן החרם ובטל כמו שאר איסורין

נמצא לפמ"ש דוקא בחמץ דהוא משום חומרא דלא בדיל מיני' א"כ גורם דידי' נמי לא בטיל. אבל בע"ז נראין דברי הש"ך ביו"ד שם דזוז"ג מותר משום דבע"ז נמי גורם בטיל ומטעמי' שכתבנו וכ"ש לפ"מ דקי"ל כרב דימי דבע"ז גופי' דוקא היתירא לגו איסור' הוא דלא בטיל וכמו שפסק בש"ע יו"ד סי' קל"ד א"כ בזוז"ג דשניהן באין כא' ודאי יש לו ביטול וכמ"ש ודו"ק

ובסוגיין שם אלא ר' אליעזר דעצי אשירה דתנן נטל הימנה עצים אסורין בהנאה הסיק בהן התנור חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת אסורה בהנאה נתערבה באחרות כולן אסורין בהנא' ר"א אומר יוליך הנאה לים המלח א"ל אין פדיון לע"ז אימור דשמעית לי' לר"א בע"ז דחמיר איסור' בשאר איסורין מי שמעית לי' כו'. והוא תמי' דהא רבנן דר"א מחמרי טפי וסברי חדש יותץ ולא מהני אפי' הולכת הנאה ליה"מ. ורש"י ז"ל כתב דה"ה דהוי מצי לאוקמי כת"ק דר"א אלא משום דלא ידעינן מנו ע"ש והוא דחוק

אמנם לפמ"ש בשם הר"ן דטעמ' דזוז"ג מותר משום ביטול הוא יתיישב שפיר דמדברי ת"ק לא מוכח דזוז"ג אסור גבי ערלה ושאר איסורין דשייך בהו ביטול דלעולם איכא למימר דשרי זוז"ג משום ביטול והתם בע"ז איסורו במשהו ולא ס"ל כרב דימי דבעי דוקא היתירא לגו איסורא אלא בכל גווני לא בטיל ומש"ה התם זוז"ג אסור ולאו משו' חומרא דע"ז אלא דדינא הכין הוא כיון דע"ז אין לו ביטול אבל בשאר איסורין דיש להן ביטול זוז"ג מות' אבל מדברי ר"א שפיר מוכח דאפי' היכא דשייך ביטול נמי זוז"ג אסור דבפ' כל הצלמים דף מ"ט כתבו התוס' ד"ה יוליך הנאה ליה"מ ז"ל פי' הקונ' דמי עצים דאיסורא ולכך תהא הפת מותר' וקשה דא"כ אפי' בלא נתערב' נמי יש להתיר בהולכת הנאת העצים לכך נראה לפר' הנאת הפת וניחא דלא פליג ר"א ארישא חדש יותץ להתיר להוליך הנאת העצים שהסיק בהן לים המלח עכ"ל. והשתא אי נימא דזוז"ג בשאר איסורין מותר משום דבטל אלא בע"ז בלחוד אסור משום דאין לו ביטול וא"כ עכ"פ לא גרע משאר תערובות ואכתי תקשי אמאי לא פליג ר"א ארישא חדש יותץ דיוליך הנאת עצי איסור ליה"מ ולשתריי התנור דהא ע"י תערובו' מתיר ר"א הולכת הנאה ליה"מ. וכיון דזוז"ג בעלמ' מותר משום דבטל ובע"ז משום דאיסורו במשהו לא בטיל א"כ גם תנור חדש לא נפיק מידי תערובות. אלא ע"כ מדלא פליג ר"א ברישא וס"ל בחדש דלא מהני הולכת הנאה ליה"מ מוכח דס"ל דזוז"ג לא מקרי תערובות. וכיון שכן בשאר איסורין נמי זוז"ג אסור כיון דלא חשיב ליה תערובות. וא"כ מדברי ר"א בלחוד הוא דמוכח בזוז"ג בעלמא אסור ולא מת"ק דלדידי' אפשר לומר דזוז"ג בעלמא מותר משום דבטל ובע"ז לא בטיל ודחי לה הש"ס דשאני ע"ז דחמירא ר"ל אע"ג דזוז"ג גורם מותר משום דבטיל אפ"ה בחדש יותץ מחמיר ר"א דלא יועיל הולכת הנאה ליה"מ משום חומרא דע"ז ואינו מקיל אלא בפת שנתערבה באחרות כיון שכבר נתערבה משא"כ בתנור חדש עדיין לא נתערב אלא לאחר שיאפה בו יתערב ע"י זוז"ג בהא לא מיקל ר"א לכתחלה להתיר ע"י הולכת הנאה ליה"מ דאע"ג דלענין זוז"ג למאן דשרי חשיב כדיעבד שלא להפסיד התנור כמ"ש התוס' בסוגיין הכא דאיכא תרתי חדא דהוי מבטל איסור לכתחלה. ועוד דע"ז במשהו ויועיל לו הולכת הנאה ליה"מ כולי האי לא מיקל ר"א ודו"ק

מיהו לשיטת רש"י ז"ל דבפת גופי' מהני הולכת הנאה ליה"מ וה"ה בתנור חדש מהני ובאמת פליג ר"א נמי ארישא דחדש יותץ א"כ ליתא לדברינו ומש"ה כתב רש"י דה"ה דמצי לאוקמי כת"ק וכנ"ל

אלא דגם לשיטת התוס' דכתבו דלא פליג ר"א ארישא נסתרו דברינו שהרי לדעת התוס' צריך שיוליך הנאת כל הפת ליה"מ וא"כ לא מצי ר"א למיפלג ארישא דאי נימא בתנור חדש תקנת' שיוליך הנאתו ליה"מ א"כ צריך להוליך כל דמי התנור ליה"מ ומה ירויח בזה והיינו חדש יותץ

אמנם דברינו עולין יפה לשיטת הרא"ש שם פ' כל הצלמי' שכתב ז"ל פירש"י יוליך הנאת העצים שאפה בהן את הפת