אבני מילואים קסח

דמיירי בתנור גרוף הא ס"ל לש"ך דהיכא דאפרו אסור חומו נמי אסור וחומו חמיר טפי כמ"ש תוס' פסחי' דף ע"ה ע"ש. וכיון דבהקדש אפרו אסור כ"ש חומו. אך התירוץ השני דמיירי בתנור חדש שהוסק היסק שני בעצי היתר דאין כאן שבח עצי' או שבח חום רק זוז"ג לחודי' עולה גם לשיטת הש"ך

אמנם מדברי הכסף משנה נראה דאפי' היכא דגחלתו ואפרו אסור מ"מ הפת שאפה בה מותרת משום זוז"ג דלא אמרי' שבח עצי' בפת אלא באבוקה כנגדו דאז ה"ל הנאה הנכרת אבל אין אבוקה כנגדו לא ה"ל הנאה הניכרת אלא כשאר גורם בעלמא ואמרי' בי' זוז"ג מותר. ע"ש פט"ז מה"ל מאכלו' אסורו' שכתב ז"ל ויש לדקדק בדברי רבינו שכתב תנור שהסיקו בקליפי ערלה כו' בין חדש בין ישן יוצן כו' ואם בישל בו קודם שיוצן בין פת בין תבשיל הרי זה אסור בהנאה כו' גרף את כל האש כו' ה"ז מותר ויש לתמוה למה לא חילק בין חדש לישן בהאי דגרף כל האש וכן בישלה ע"ג גחלים משמע דליתנהו אלא בישן שלא ציננו כיון דאין אבוקה כנגדו מותר בדיעבד. אבל בחדש שלא ציננו אעפ"י שאין אבוקה כנגדו משמע דאסור כיון דהוי כולה גורם דאסורא ואפשר לומר דרבינו סובר דכל שאין אבוקה כנגדו מותר בדיעבד אפי' בחדש שלא ציננו לד"ה מאחר שכלו עצי איסור והכי דייק לישנא שכתב גבי גרף כל האש שהרי עצי האיסור הלכו וגבי בישלה ע"ג גחלים כתב שכיון שנעשה גחלים הלך איסורן ויש הוכחה לדבריו מדבעי גמרא לאוקמי הא דתני חדש יותץ כרבי למימרא דסבר רבי זוז"ג אסור ואע"ג דתני אפלוגתא דרבי ורבנן בשל' ע"ג גחלי' ד"ה מות' אלמ' אע"ג דהוי ס"ל לרבי זוז"ג אסו' אפי' בדיעבד ה"מ כשעדיין עצי איסור קיימים אבל כשכלו עצי איסור ולא נשאר אלא גחלים אין כאן גורם של איסור ובדיעבד שרי עכ"ל. ביאור דבריו דבתחלה הוי סבר הכ"מ לומר דהא דבשלה ע"ג גחלים ד"ה מותר לאו משום דהלך איסורו לגמרי אלא משום זוז"ג דאע"ג דגחלתו אסורה כל שאין אבוקה כנגדו לא הוי הנאה הניכרת וה"ל זוז"ג כיון דאיכא נמי תנור דהיתרא ומש"ה קשי' לי' בתנור חדש דהוא איסורא ג"כ ואמאי מותר בתנור חדש כשבשלה ע"ג גחלים לזה העלה בכ"מ דהתירא דגחלים לאו משום זוז"ג אלא משום דהלך איסור. וכתב עוד שם בכ"מ וז"ל וא"ת בחדש שלא ציננו אע"פ שכלו עצי איסור מ"מ הא איכא תנור דאסורא וליכא שום גורם דהתירא ומי גרע מזוז"ג למ"ד דאסור ואפי' בדיעבד אסור מדאיכ' מאן דפליג עלי' דלכתחלה ליכא מאן דשרי כמו שנתבאר וי"ל כיון דתנור גופי' אינו איסור עצמו אלא שנגמר בעצי איסור ועצי איסור הלכו להם נמצא שאין כאן איסור כלל ועדיף מזוז"ג ולפ"ז צ"ל דהא דקתני אפה בו את הפת רבי אומר הפת אסורה כו' קאי אחדש וישן שלא ציננו ואבוקת עצי איסור כנגדה הא לאו הכי הפת מותרת אפי' בחדש שלא נתצו ולא ציננו ואפי' למ"ד זוז"ג אסור מודה בהא דשרי והיינו דקתני בשלה ע"ג גחלים ד"ה מותר כן נ"ל לדעת רבינו ואע"פ שאין נראה כן מדברי המפרשים עכ"ל

ודבריו תמוהין לענ"ד במ"ש דאפי' תנור חדש שלא ציננו ואפי' למ"ד זוז"ג אסור מודה בהא דשרי והוא פלאי שהרי בתנור חדש שציננו והסיקו בעצי היתר הפת אסורה למ"ד וזו"ג אסור א"כ בתנור חדש שהוסק בעצי איסור ואפה בחומו היכי שרי ומי גרע עצי היתר מחום עצי איסור. וכיון דהתנור בעצמו הוא איסור א"כ אפי' נימא דחומו של עצי איסור היתירא הוא אכתי ה"ל זוז"ג ואסור למ"ד זוז"ג אסור וגם לגוף הסברא לא ידענא מי הכריחו לכ"מ לזה דהא הרמב"ם פוסק זוז"ג מותר וכיון דגחלים מותרין וכן חומו של תנור מפני שהלך איסורן שפיר ה"ל זוז"ג תנור דאיסורא וגחלים או חום דהיתירא אבל למ"ד זוז"ג אסור ודאי בזה נמי אסור. ולדברי הכ"מ לא ירדנו וצ"ע כעת

אמנם למדנו מדברי הכ"מ דבתחלה רצה לומר דהא דגחלים מותר לאו משום דהלך איסורן אלא משום דה"ל זוז"ג כיון דאינו הנאה הניכרת ודוקא למאן דס"ל זוז"ג מותר הוא דאמרי' בגחלים ד"ה מותר. וא"כ אפי' בגחלים דע"ז דאסירי מ"מ לא נפקי מכלל זוז"ג דכל שאין אבוקה כנגדו ה"ל הנאה שאינה ניכרת ולמ"ד זוז"ג מותר ה"נ שרי

איברא מדברי התוס' נראה מבואר דהיכי דגחלים ואפרן אסור ה"ל הנאה הניכרת ואפי' אין אבוקה כנגדו ע"ש בפסחי' דף ע"ה בהא דבעי רב חיננא בר"א מרב אדא ב"א תנור שהסיקו בקליפי ערלה וגרפו ואפה בו את הפת מהו לדברי האוסר אם הפת מותרת וכתבו שם בתוס' ז"ל ותימה לריב"א מאי קמבעי' לי' הא תני סיפא בישלה ע"ג גחלים ד"ה מותר ואפי' למאן דמוקי התם בגחלים עוממות לא גרע חומם מחום התנור שגרפו ותירץ ר"י שאני גחלי' שאין חומם בא מחמת השלהבת אלא מחמת עצמן ועפרא בעלמא הן אבל חום התנור שגרפו מחמת חום שלהבת אבוקה בא שהוא איסור גמור הלכך קמבעי' ליה ותימה לר"י כיון דהפת אסור כשאבוקה כנגדו וחום האבוקה אסור א"כ כשגרפו ואפה בו את הפת נמי יהא אסור הפת ופי' ר"י דאפילו כשאבוקה כנגדו לא אסור אלא מדרבנן ולא משמע כן בשמעתין וגם לא הוי שייך לאפלוגי אי יש שבח עצים בפת או לא עכ"ל ע"ש מבואר מדבריהם דהיכא דגחלתן ואפרן אסור לא הוי זוז"ג דאי נימא כיון דלא הוי הנאה הניכרת מותר א"כ מאי קשי' להו כשגרפו התנור נמי יהא הפת אסור דהא אפי' במקום שגחלתן ואפרן אסור ה"ל זוז"ג. אלא ודאי מוכח דהיכ' דגחלתו ואפרו אסור ס"ל לתוס' דלא הוי זוז"ג וזה נראה שהיה ראיית הש"ך ביו"ד שם מדברי התוס' פסחי' דף ע"ה דהיכא דאפרו אסור חומו נמי אסור וכן הפת אסורה ע"ש. אלא דלכאורה לאו ראי' היא כלל דתוס' לא כתבו זה אלא בקושייתם. אבל בתירוצם העלו דאפי' דאבוקה כנגדו לא אסור אלא מדרבנן וא"כ מוכח עכ"פ לפי תירוצ' דבחומו אע"ג דאסור הוא מ"מ הפת מותרת. ולפ"ז ה"ה בע"ז אף דאפרן אסור מ"מ הפת מותר דהא הכא אמרי' דחומו אסור ואפ"ה הפת מותרת ומשום דאפי' אבוקה כנגדו אינו אסור אלא מדרבנן ומש"ה מקילין בחומו אפי' מדרבנן

ואפשר דהא דכתבו התוס' דאפי' אבוקה כנגדו אינו אלא מדרבנן היינו משום דשלהבת אינו בא אלא ממשהו הנשרף וכמ"ש תוס' בסוגיין בטעמא דרבנן ואפשר דגם רבי מודה להו דאין השלהבת בא אלא ממשהו הנשרף אלא מ"מ סבירא ליה דמדרבנן אסור ומש"ה בגרפו אע"ג דחומו אסור משום שבא משלהבת האבוקה שהוא איסור מ"מ כיון דשלהבת גופי' אינו אלא מדרבנן משום הכי פשיט לי' בגרוף דהפת מותרת ומשום דחומו אפי' מדרבנן מותר. אבל בע"ז דגחלתו ואפרו אסור מדינא וא"כ אפי' השלהבת הבא ממשהו הנשרף לא גרע מגחלתו ואסור מדינא ולפ"ז בגרוף נמי כיון דחומו בא משלהבת ואפי' בא מגחלת נמי אסור שהרי אפרן אסור מדינא. ומש"ה בע"ז הפת אסורה משום דיש שבח גחלים וחומו בפת. זה הנראה לענ"ד ליישב דברי הש"ך במה שמביא ראי' מדברי תוס' לאסור ודו"ק

ובמגן אברהם סי' תמ"ה סק"ה כתב ז"ל אסורים בהנאה לפי שיש שבח עצים בפת. ר"ן ומ"מ. ודוקא כשאבוקה כנגדו הרמ"ך כ"מ. ואע"ג דחמץ גחלתו ואפרו אסור מ"מ הוי זוז"ג דתנור הוא גורם ג"כ שיאפה ושרי כו'. ועיין ביו"ד סי' קמ"ב מיהו נ"ל עיקר כדעת הט"ז והש"ך שם דדעת הרמב"ם והפוסקים דבע"ז אפי' בישל ע"ג גחלים או בחומו של תנור נמי אסור ולא מטעמייהו אלא מדאמרי' בפסחים דף כ"ו דאף דרבנן שרו באבוקה כנגדו דוקא בערלה דבטילה במאתים הלכך משכלה ונבער לא חמיר איסורא אבל בהקדש דאפי' באלף לא בטיל אסור וא"כ ה"ה בגחלים עוממות דאסור וזהו דעת הטור שלא חילק כאן בפת בין תנור חדש לישן משום דכתב ביו"ד בשם הרמ"ה דכיון דע"ז לא בטיל אפי' בזוז"ג אסור וה"ה בחמץ דהנאה כל שהו מיהא הוי. וא"כ אפי' היו מונחים עצים אחרי' ג"כ על האש והניח החמץ עליהם דהוי זוז"ג אסור. וכן מוכרח דהא א"א להדליק חמץ לבדו אם לא על ידי עצים ואפ"ה כתב שהפת אסור כו' עכ"ל

והנה מ"ש המג"א שנ"ל עיקר כדעת הט"ז והש"ך. דבריו אינם עולים אלא כדעת הט"ז שהעל' בטעמא דהרמ"ה שהביא הטור משום דס"ל בע"ז דחמירא זוו"ג אסור וה"ה בתנור חדש והיסק שני. אבל דעת הש"ך שם ביו"ד אינו כן אלא דגם בע"ז זוז"ג מותר. וטעמא דהרמ"ה הוא משום דע"ז אפרו אסור ומש"ה אמרינן שבח גחלים בפת משא"כ בערלה וכלאי כרם דאפרן מותר ולכך בעי' דוקא אבוקה כנגדו דהוי שבח עצים אבל בע"ז א"צ אבוקה דגם שבח גחלים אוסר. וא"כ בתנור חדש והיסק שני מותר דזוז"ג אפי' בע"ז מותר. ולפ"ז דברי המג"א אינן עולים אלא כדעת הט"ז ולא כש"ך

ואמנם אחר העיון נראה בחמץ עיקר כדעת המג"א דזוז"ג אסור ובע"ז נראה עיקר כדעת הש"ך דזוז"ג מותר

והוא לפי מ"ש הר"ן פ' כל הצלמים בהא דתניא רבי יוסי אומר נוטעין יחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פירי כו' מודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר.