אבני מילואים קסז

סימן ה

במרדכי פרק קמא דביצה הקשה בהא דאמרי' במנחות פ' ר' ישמעאל רב פפא ורב הונא ברי' דר"י אכלי חדש באורתא דשיתסר נגהי שיבסר קסברי חדש בחוץ לארץ דרבנן ולספיקא לא חיישינן. והא חדש ה"ל דבר שיש לו מתירין וה"ל לאסור כמו בביצה. ותירץ דבספק קביעא דירחא הואיל ובקיאין אנו ע"כ אנו מקילין. והר"ר פרץ תירץ דלא מקרי בשום דוכתא דבר החוזר לאיסורו לשנה הבאה דשיל"מ. וכ"כ עוד פ' כל שעה בשם הר"ר חיים דחמץ שחוזר לאיסורו לשנה הבאה לא מקרי דשיל"מ עכ"ל

ובפרי חדש יו"ד סי' ק"ב הביא דברים אלו בשם המרדכי ובשם הרי"ט ע"ש ולפנינו אינו במרדכי רק בגליון בשם חידושי מהר"ם ובשם ה"ר פרץ. וכתב הפר"ח ז"ל דברי הרי"ט תמוהין בעיני כו' והלא נולד ומוקצה נמי חוזר לאיסורו לשבת הבא' אלא שזו הביצה תשתרי אחר י"ט לעולם משא"כ חמץ שזה התערובות אם יתקיים לשנה הבאה חוזר לאיסורו. וחדש נמי זו התבואה לעולם תשתרי. ותו יש לתמו' דאשתמיטתי' תלמוד ערוך במס' נדרי' פ' הנודר מן הירק דגרסי' התם כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל והקדש וחדש לא נתנו חכמי' בהם שיעור כו' ע"ש. ושם ס"ק ג' הוסיף לתמו' בזה וכתב ז"ל וזה תימה דאף איסור מוקצה ואיסור נולד חוזר לאיסורו לשנה הבאה כו' ומ"מ מסוגיא דס"פ משילין נמי מוכח דחמץ נמי מקרי דבר שיל"מ. שהרי העיסה עצמ' אם יניחנה לשנה הבאה חוזרת ונאסרת דומי' דחמץ ואעפ"כ קרי לה דשיל"מ עכ"ל

אמנם לענ"ד נראה דדברי המרדכי כנים ולק"מ. והוא דודאי ספק ביצה היינו ספק אם נולד קודם יו"ט או ביו"ט וכן ספק תערובות שפיר אמרינן עד שתאכלנה באיסור ע"י ביטול תאכלנה למחר בהיתר גמור דלמחר תשתרי ביצה זו עד עולם אבל בחדש באורתא דשיתסר נגהי שיבסר אין הספק על התבואה אם היא חדש או לא אלא הספק הוא ביומא. אם הוא שיתסר או שיבסר וזה הספק דשיתסר או שיבסר חוזר לשנ' הבא' ר"ל אותו ספיק' דיומא חוזר לספיקו לשנה הבאה וה"ל דומי' דחמץ שחוזר לאיסורו לשנה הבאה וכן ספיקא דיומא נמי חוזר. אבל גבי ביצה זה הספק שנסתפקנו עתה עלי' למחר תצא מספיקא ושוב לא יהי' זה הספק חוזר וזה ברור

ומ"ש הפר"ח בעיקר הדין שכתב הר"ר חיים גבי חמץ דלא הוי דשיל"מ כיון שחוזר לאיסורו. ודחי לי' הפר"ח מהא דס"פ משילין דעיסה עצמה אם יניחנה לשנה הבאה תחזור לאיסור' כו' וכונתו בהא דפריך התם וליבטל מים ומלח לגבי עיסה ומשני משום דה"ל דשיל"מ והתם עיסה עצמה חוזרת ונאסרת לשנה הבאה

ולפענ"ד אינו ראיה כלל. דהתם תנן האשה ששאלה מים ומלח לעיסתה הרי הוא כרגלי שתיהן ולא בטיל לגבי עיסה דה"ל דשיל"מ. והתם המים והמלח לא יחזרו לאיסורן דהא אין האיסור של המים והמלח אלא משום שקנו שביתה אצל בעליהן ואח"כ הן כרגלי השואל וא"כ לשבת הבאה הרי הן לגמרי כרגלי בעלת העיסה. ואפי' תימא דמ"מ איסור תחומין יש עליהן כלומר שאם יהיה עירובו למזרח יאסרו למערב זה לא מקרי חוזר לאיסורו דדוקא גבי חמץ שנתערב אמרינן דבטל ולא הוי דשיל"מ לומר עד שתאכלנו באיסור אכול בהיתר כיון שזה התערובות לא יעמוד לעולם בהיתרו ולשנה הבאה יחזור לאיסור ושוב אתה צריך לבטלו וכיון שכן גם עתה יאכלנו ע"י ביטול. אבל גבי מים ומלח שנתערבו בעיסה. לא תתחלק עוד ולא יחזרו המים והמלח לגבי בעלים דשאלה זו לא הדרא בעיני' אלא מים ומלח אחרים יוחזר לבעלים. וא"כ כשיהיה איסור תחומין על העיסה מחמת רגלי הבעלים כל העיסה תיאסר ולא יהיה בו דין ביטול. וא"כ לענין ביטול מים ומלח לגבי עיסה שפיר אמרינן דה"ל דשיל"מ ועד שתאכלנה באיסור ע"י ביטול תאכלנה בהיתר למחר בלא ביטול ואם אח"כ תאסר עוד העיסה. הנה תאסר כולה ולא יהיה בה ביטול משא"כ בחמץ שנתערב ליכא למימר עד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול אכול בהיתר כיון דלא יעמוד לעולם בהיתרו ושוב יאסר לשנה הבאה ותצטרך לבטלו עוד ברוב. אבל מה שתאסר העיסה כול' זה לא מקרי חוזר לאיסורו כיון שלא יהי' בו עוד תורת ביטול

ואם היה להם עיסה בשותפות לזה שני חלקי' ולזה חלק שליש כתב בשטה מקובצת ס"פ משילין דלא מבטלי והוא כרג ל שתיהן ע"ש: ולפמ"ש אפשר לומר לשיטת הרר"ח דהכא בטיל ברובו כמו דס"ל בתערובות חמץ דלא מקרי דשיל"מ כיון דלשנה הבאה יחזור לאיסורו ה"ה הכא יחזור איסור התערובות לשבת הבאה למקומו. ול"ד למים ומלח לגבי עיסה דאינו חוזרין לאיסורן שהרי השאילה המים והמלח ותו לא הדרא בעינא ולשבת הבאה ה"ל כולה עיסה עם המים והמלח דחדא בעלי' ואינו חוזר לאיסור שיהיה צריך ביטול. משא"כ בשותפות דגם לשבת הבאה יהיה של שותפים וצריך ביטול ולא הוי דשיל"מ. אלא דצריך ששים לבטלו כדין שאר ביטול ודו"ק

סימן ו

שאלה לברר דיני זה וזה גורם בחמץ ובע"ז ובשאר איסורין בכלליו ובפרטיו

תשובה גרסי' פ' כל שעה דף כ"ו. ת"ר תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי כרם חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת רבי אומר הפת אסורה וחכמי' אומרי' הפת מותרת. בשלה ע"ג גחלים ד"ה הפת מותרת והא תניא בין חדש בין ישן יוצן. ל"ק הא רבי הא רבנן. אימור דשמעית לי' לרבי משום דיש שבח עצים בפת זה וזה גורם מי שמעית לי' אלא ל"ק הא ר' אליעזר הא רבנן. הי ר' אליעזר כו' אלא ר"א דעצי אשירה דתנן נטל הימנה עצים אסורי' בהנא' הסיק בהן את התנור חדש יותץ ישן יוצן אפה בהן את הפת אסורה בהנאה נתערבו באחרות ואחרות באחרות כולן אסורין בהנאה ר' אליעזר אומר יולך הנאה לים המלח אמרו לו אין פדיון לע"א. אימור דשמעית לי' לר"א בע"ז דחמירא בשאר איסורין מי שמעית לי' כו' אמר אביי את"ל זו"ז גורם אסור רבי היינו ר"א ואת"ל דזוז"ג מותר שרי איכא דאמרי אפי' למ"ד זו"זג מותר קדירה אסורה דהא קיבלה בישולא מקמי דניתן עצים דהתירא כו'. בעא מיני' רמי ב"ח מרב חסדא תנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו את הפת לרבנן דשרי בקמיית' מהו א"ל הפת אסורה ומה בין זו לערלה אמר רבא הכי השתא ערלה בטלה במאתים הקדש אפילו באלף לא בטיל אלא אמר רבא אי קשי' ה"ק והלא מעל המסיק וכל היכא דמעל המסי' נפקי להו לחולין. אמר ר"פ הכא בעצי שלמים עסקינן ואליבא דר' יהודא דאמר הקדש בשוגג מתחלל במזיד אינו מתחלל מ"ט לאו כיון דלא בר מעילה הוא לא נפיק לחולין ה"נ כו' ע"ש

ובטור יו"ד סי' קמ"ב כתב בשם הרמ"ה דאע"ג דקי"ל זוז"ג מותר אבל בע"ז תנור שהסיקו בעצי אשירה והוא תנור חדש יותץ ע"ש ומשום דע"ז חמירא ואסור זוז"ג. וכן בתנור ישן שהוסק בעצי אשירה אסורה הפת אפי' אין אבוקה כנגדו. וב"י הקשה מהא דמבואר פ' כל הצלמי' להדיא בההיא גינתא דאזדבלא בזבל ע"ז ופסק שמואל דמותר משום דקי"ל כר"י זוז"ג מותר ע"ש

ובש"ך יו"ד שם ס"ק יו"ד העלה דגם הרמ"ה מודה דזוז"ג שרי בע"ז כמו בשאר איסורין וכדאמרי' להדיא פ' כל הצלמי' אלא שדעת הרמ"ה לחלק עצי אשירה משאר איסורין באין אבוקה כנגדו דבשאר איסורין מותר משום דגחלתן ואפרן מותר אבל גבי ע"ז דאפי' גחלתן ואפרן אסור א"כ אפי' אין אבוקה כנגדו נמי אסור ולא שייך לומר זוז"ג כי היכי דבאבוקה כנגדו קי"ל הפת אסורה ולא הוי זוז"ג דהא איכא תנור דהיתרא אלא משום דקי"ל יש שבח עצים בפת וה"ל הנאה דמינכרא לא שייך בי' תו זוז"ג ה"נ היכא דגחלים ואפרן אסור אמרי' שבח גחלים בפת ואפי' גרוף וקטום כיון דבע"ז אפרו אסור ה"נ חומו אסור ואמרי' שבח גחלים ושבח חומו בפת. אבל בתנור חדש שהסיקו היסק ראשון בעצי אשירה. ואח"כ הסיקו בעצי היתר אפי' הרמ"ה מודה דהפת מותרת דה"ל שפיר זוז"ג דאין שבח תנור בפת. זהו תורף דברי הש"ך

ובפרי חדש שם הקשה דלפ"ז מאי תבעי לי' בש"ס בתנור שהסיקו בעצי הקדש לרבנן דשרי בקמייתא. הא לא שרי בקמייתא אלא משום דסברי אין שבח עצי' בפת דשלהבת אינה באה אלא מן המשהו הנשרף כמ"ש תוס' שם בסוגי' ובהקדש דאפרו אסור א"כ יש שבח גחלים בפת עכ"ל ע"ש

וכבר הקשה קושי' זו מהרש"ל שם בסוגיא. ותירץ דמיירי בתנור גרוף ואפה בחומו. א"נ דמיבעי' לי' בתנור חדש והוסק אח"כ בעצי היתר דה"ל זוז"ג וע"ש. ובזה מתיישבים גם דברי הש"ך. אלא דאי אפשר לומר כתירוץ הראשון דנהי