אבני מילואים קסו

ע"י חתם סופר ועד וגט שני ע"י אומר אמרו לסופר שיכתוב ואתם חתומו דהשת' ממ"נ אחד מהם כשר דאי אמרת דאפי' אמרו לסופר ואתם חתומו לא תעשה א"כ תו ליכ' שום חשש ופשיט' דחתם סופר ועד כשר לכתחלה

ולפ"ז נראה דה"ה באומר לשלשה כתבו וחתמו או אם תרצו אמרו לאחרים שיכתובו ושיחתמו ומת א' מהם שיכולין לעשות שני גיטין. האחד יכתוב אחד מהם ויחתמו שניהם דה"ל חתם סופר ועד. והשני יצו' לאחר לכתוב ויחתמו ג"כ אלו השנים הקיימים דהשתא חד מנהון כשר ממ"נ דכיון שנתן להם רשות לומר לאחרים כתבו וחתמו יכולין לעשות שליח על הכתיבה ויהיו הם בעצמן עדי חתימה דאין סברא לומר שהקפיד הבעל בנתינת הרשות לומר לאחרים שיהיו אחרים דוקא עדי החתימה ג"כ שהרי נתן להם רשות שיכתבו ויחתמו בעצמם ג"כ. א"כ ממילא יכולין ג"כ לעשות שליח על הכתיבה לחוד ויחתמו בעצמן על הגט. וכל זה פשוט בביאור דברי הב"ש וכונתו

אמנם צריך להבין בהא דפריך הש"ס אלא למ"ד כשר ותעשה מאי איכא למימר. פי' ניחוש שמא יאמר לבי תרי אמרו לסופר שיכתוב ואתם חתומו ומשום כסופא דסופר מחתמי ליה בהדי חד מנהון. דק' דכיון דאמרו לפלו' שיחתום כשר ולא תעשה א"כ ודאי לא יחתום הסופר בלא שמיעת הבעל. ובחי' פני יושיע ראיתי שהרגיש בזה וכתב דהסופר משום כסופא לא ידקדק בזה ע"ש. אבל מדברי התוס' שם ד"ה מתני' מני רבי יוסי מבואר דהיכא דכשר ולא תעשה הסופר לא יחתום בלא שמיעת הבעל ע"ש. ובפ"י רוצה למחוק שם בתוס' והוא דוחק גדול ע"ש

ולכן נראה דלמ"ד ואתם חתומו כשר ותעשה דלא חיישינן שמא תשכור עדים על הכתיבה כיון דלא מהני לה הכתיבה בלא החתימה. א"כ מה"ט גם על החתימה כשר ותעשה כשלא אמר ויתנו הם אלא תנו אתם כיון דחתימה בלא נתינה לא מהני לה. ולא חיישינן שמא תשכור עדים שיאמרו לאחרים בשם הבעל לכתוב ולחתום והם בעצמם יתנוהו לה דהא מעשה לא עבדי ואם יאמרו לאחרים ליתן ג"כ לא ישמעו דהא כשר ולא תעשה כן. וכן מבואר להדיא בחידושי הרמב"ן שם דהא דאמרי' ואתם חתומו כשר ותעשה היינו ואתם תנו. והא דאמרינן אמרו לסופר שיכתוב ולפ' ופלו' שיחתמו דכשר ולא תעשה לכ"ע היינו כשיש בכלל חתימה נתינה כגון אמרו לפלו' שיכתוב ולפלו' ופלוני שיחתמו ויתנו. אבל אם אמר אמרו לפו"פ שיחתמו ואתם תנו כשר ותעשה דבזה תו לא שייך שמא תשכור עדים לכך כיון דליכא עדי נתינה

וניחא בזה ליישב מאי דקשי' לי' בחידושי פני יושיע שם בתוס' ד"ה כתב ידן הוא או כתב הגט הוא שפירשו דכיון דס"ל לשמואל אומר אמרו כשר וחתם סופר ועד פסול וכשאומר הבעל לשנים כתבו ותנו בודאי כוונתו שיצרפו עמהם עוד אחד וכאילו פירש כן וקמבעי' ליה במאי ניחא לבעל טפי אי בצירוף הכותב או בצירוף חתימת עד א' שיהי' ע"י אומר אמרו ע"ש בתוס'. וקשי' לי' לפ"י דפשיטא דודאי רוצה הבעל שיהיו הם החותמים ועל הכתיבה יצרפו אחד מן השוק דהוי כשר ותעשה משא"כ אם יצטרף אחד מן השוק על החתימה יהיה כשר ולא תעשה וע"ש. ולפמ"ש גם לענין החתימה הוי כשר ותעשה כמו בכתיבה כיון שאמר ואתם תנו וכמ"ש. ולפי שנראה מדברי הב"ש שלא היה לפניו חידושי הרמב"ן ז"ל כתבתי זה: ג'

) ומה שהקשה מכ"ת בהא דכתב הב"ש באומר לשלשה כתבו וחתמו ומת אחד מהם במקום עגון שלא לחתום ויתנו בפני ע"מ דהא הוי שינוי מצווי הבעל כיון שציוה לחתום. בזה נראין דברי כ"ת וכן משמע בתוס' שם בסוגי' ד"ה הא כתב הגט כשר דאע"ג דמצאו באשפה כשר לר"מ מ"מ באומר כתבו צריכין בעצמן לחתום ולכתוב למ"ד מילי לא מימסרי לשליח ע"ש. ואפשר להגיה בדברי הב"ש באומר לשלשה כתבו ותנו. דבזה ודאי סגי בע"מ בלחוד: ד'

) ומה שהקשה עוד מכ"ת בח"מ סי' קמ"ה בסמ"ע סק"ב העיד האחד שאכל אג"ה כו' ולא באתרא דלא מוברי כיון דאין אחד מעיד על חזקת ג' שנים רצופים וקשה לי טובא להבין דבריו מאחר דמיירי שלא הכחישו זא"ז כו' ולמה יגרע מאם יש ששה עדים על ששה שנים כל אחד מעיד על שנה אחת דמהני משום דכל אחד מסהיד אמאי דחזי א"כ אם מעיד על אג"ה לחשוב כאלו בא על כל שנה בפ"ע מאחר שלא היה כאן שנות בד"ו ולא היה כאן אלא שנות אג"ה ולמה לא מהני האי חזקה וצ"ע. עכ"ל

אמנם ודאי ע"פ שנים עדים יקום דבר אמר רחמנא אלא דעדים ע"י צירוף נמי מהני בד"מ. ומש"ה היכא דאיכא ששה עדים על ששה שנים כל א' על שנה אחת הרי אנו עושים צירוף מעד המעיד על שנה א' ומעד המעיד על שנה ד' וכן מעד המעיד על שנה ב' ומעד על ה'. וכן מעד המעיד על שנה ג' ומעד על ו' ומצטרפי' לחזקת ג' שנים רצופים משא"כ בעד המעיד על אג"ה ואחד על בד"ו אין כאן שני עדים על חזקת ג' שנים רצופים ואין כאן אלא עד אחד אם אנו אומרים שאחד מהם שקר א"כ לדברי העד הנשאר אינם רצופים ומצירוף אין אנו עושי' כי אם מחצית כמו בההיא דח"מ סי' ל' בתבעו ע"פ ה' עדים אחד מעיד על ק' וא' מעיד על ר' וא' על ש' כו' דמשלם ת"ש ע"ש וה"ה כאן וזה פשוט ה'):