אבני מילואים קסה

ובפרישה ביו"ד סי' צ"ח כתב להדיא בפיגול ונותר כיון שמצטרפין למלקות צריך ששים נגד כל האיסור ע"ש. והרי נבילה וטריפה נמי מצטרפין וה"ל כמו איסור תועבה לר' מאיר וכמ"ש

אמנם נושאי כלי הרמב"ם ז"ל לא גילו לנו מקור הדין הזה מהיכן יצא לו לרבינו ז"ל דנבילה וטריפה מצטרפין ובמגדול עוז כתב שם ז"ל. וכן בהמה טמאה עד תחלת נבילה היא במסכת מעילה פ' קדשי מזבח דף ט"ז ע"ש. ולא מצאתי שם במס' מעילה רמז מזה לענין נבילה וטריפה. אבל אחר החיפוש מצאתי ת"ל בספרי פ' ראה שם. לא תאכל כל נבילה אין לי אלא נבילה טריפה מנין תלמוד לומר נבילה כל נבילה ע"ש. והיינו דה"מ למיכתב לא תאכל נבילה וכתב כל נבילה לרבות הטריפה דה"ל תחלת נבילה ומש"ה מצטרפין נבילה וטריפה דאתין מלאו אחד

ובפרישה ביו"ד סי' צ"ח כתב על דברי הטור במ"ש כזית חלב וכזית דם כו' מבטלין זא"ז דנקט הטור חלב ודם שהם שני איסורין אבל הפיגול והנותר שמצטרפין אין מבטלין זא"ז ע"ש ואע"ג דבש"ס בזבחים דף ע"ח משמע בפיגול ונותר אי לאו דאיסורין אין מבטלין זא"ז הוי בטל חד בחברי' משום דהתם מיירי למלקות דבעי' לאו המיוחד בדוכתי' וכיון דלאו המיוחד בטיל תו לא לקי משום לאו דלא יאכל כי קודש כיון דהוא לאו שבכללות אבל לענין איסור ודאי דמצטרפי ונעשים שניהם איסור אחד ע"י הלאו דלא יאכל כי קודש

אלא דהפרישה נראה דסותר דברי עצמו מ"ש בסי' פ"ז בפרישה שם לדחות דברי היש מפרשים שכתבו נפקותא בין נבילה לטריפה לענין איסורין מבטלין זא"ז ודחה דבריהם דלא אמרי' איסורין מבטלין זא"ז אלא היכא דטעמן חלוקין אבל כל שהוא טעם אחד לא ע"ש. ומשמע דאם טעמן חלוקין אפי' באיסור אחד מבטלין זא"ז דאל"כ אכתי נ"מ בין נבילה לטריפה להיכא דחלוקין בטעמא וכגון בשר וכבד וכמ"ש בתב"ש. א"ו ס"ל להפרישה דאם טעמן חלוקין אפי' הוי איסור א' מבטלין זא"ז ואם טעמן אחד אפי' שני איסורין אין מבטלין זא"ז

הדרן למלתן במ"ש או"ה דאף ששניהן מלאו א' או מב' לאוין שמצטרפין כו' מכל מקום בטעם לא שייך צירוף וכבר הראינו לדעת דכל ששניהן מלאו אחד הוי כאיסור אחד ממש ואפ"ה ס"ל לאו"ה דכל שחלוקין בטעמן לא שייך צירוף ובטל הוא וקושי' עצומה היא מה שהרגיש בה בעל פמ"ג ממ"ש או"ה בעצמו גבי בב"ח דדוקא אם עדיין לא נאסרו הוא דמבטלין זא"ז הא אם נאסרו בתחלה כיון שהן מלאו אחד אע"ג דחלוקין בטעמן מצטרפין דנראין דברי או"ה סותרין זא"ז

אמנם לענ"ד נראה דיש לחלק. והוא דודאי מין במינו לח בלח אע"ג דליכא טעמא צריך ששים. וז"ל ת"ה הארוך דף ק"ז צריך ששים לפי שבפחות משיעור זה האיסור נטעם ונרגש בכל ואפי' מין במינו שאין טעם האיסור נרגש בו מ"מ כיון דבמין בשאינו מינו נרגש החמירו מדבריהם ואסרוהו עכ"ל. ומדברי האחרוני' כולם מבואר טעמ' דמין במינו בששי' משום גזירה דמין בשאינו מינו אך מדברי הרשב"א אלו מבואר דלאו מתורת גזירה אתו עלה אלא משום חומר' ומשום דפחות משיעור זה האיסור נרגש וכיון דיש בו שיעור הרגשה אע"ג דהכ' במינו אינו נרגש כיון דיש בו שיעור הרגש בשאינו מינו החמירו עליו ואסרוהו מדבריהם

ומש"ה בב"ח כל שמתחלה נאסר כיון דאיכא צירוף בטעם דהוא איסור בב"ח וכיון שהאיסור ע"י צירוף טעמן מש"ה צריך ששי' נגד אלו השני טעמי' דה"ל כחדא איסור' ואע"פ שאינו נרגש תוך הקדירה לא טעם בשר ולא טעם גבינה אין הדבר תלוי אלא בשיעור הרגש וכל פחות מששי' שיעור הרגש' הוא ואע"ג דאינו נרגש בשום מקום ואפי' בשאינו מינו לא יורגש דהא במינו נמי השתא אינו נרגש. ואינו משום גזירה אטו שאינו מינו וכמ"ש בשם הרשב"א אלא כיון שהוא שיעור הרגשה אסרוהו מדבריהם והכי נמי בפחות מששים ה"ל שיעור הרגשה ואסור מדרבנן. אלא דבאיסור אחד כגון בשר וכבד של טריפה שחלוקין בטעמן אע"פ שנתבשלו תחלה ב' זיתים הבשר והכבד יחד מ"מ כשנפלו אח"כ תוך נ"ט זיתי היתר נתבטלו דהא אין הבשר נאסר מחמת הכבד ולא הכבד נאסר מחמת הבשר אלא הבשר נאסר מצד עצמו שהוא טריפה וכן הכבד טריפה מצד עצמו ומש"ה כל טעם וטעם בפ"ע בטל ולא בעי ששים רק נגד כל אחד ואחד דלא שייך צירוף בטעם אלא בב"ח שהתורה אסרה צירוף טעמן וע"י צירוף זה נעשה איסור א' ומש"ה צריך ששים נגד שניהם שהוא איסור אחד ואע"ג דאינו נרגש כיון שיש בו שיעור הרגשה כל שהוא בפחות מששים אסור. ומש"ה כתב באו"ה דכל ששניהן מלאו אחד מ"מ בטעם לא שייך צירוף שאין האיסור מצד צירוף הטעמים אלא כל חדא וחדא איסור בפ"ע ולכך סגי בששים נגד כ"א בפ"ע. אבל בב"ח דצירוף טעמן הוא האיסור צריך ששים נגד צירוף הטעמי' ואע"ג דתוך הקדירה אינו נרגש. כל שהו' פחות מששים ה"ל שיעור הרגשה ואסור מדרבנן. זהו הנראה לענ"ד. ודו"ק

ומ"ש מעכ"ת וז"ל באה"ע סי' ק"ל כתב הב"ש ס"ק כ"ט שלא לחתום סופר לעד כו' עולה מזה מי שנתן שני גיטין. אחד ע"י אומר אמרו וא' ע"י חתם סופר ועד ממ"נ אחד מהם כשר. ודבריו דברי תימה איך יש להכשיר ממ"נ דלמ' אומר אמרו פסול משום דמילי לא מימסרי לשליח וא"ת א"כ חתם סופר ועד כשר היינו אם הבעל ציוה כך אבל כאן הבעל אמר אמרו לסופר ויכתוב ולפ' ופ' ויחתומו ואם אין עושין כן הגט בטל לגמרי לכל הדעות שהרי הבעל לא ציוה כך והם שינו צווי הבעל גם מ"ש אח"כ מיהו בש"ס מבואר כו' לפי"ז בכה"ג לא שייך ממ"נ הנ"ל פי' דלמ' מילי ממסרי לשליח וא"כ חתם סופר ועד פסיל משום כסופ' דסופר ואומר אמרו פסול משום שלא ישכור עדים. אלא אם גירש ע"י חתם סופר ואחד ע"י אומר ואתם חתומו. קשה קושיתי הנ"ל היאך יכשר ע"י חתם סופר הרי אמר ואתם חתומו וזה פסול דלמ' מילי לא מימסרי לשליח ואינו יכול לצוות לסופר לכתוב על פיהן עד שישמע הסופר מפי הבעל. וא"ת א"כ חתם סופר כשר היינו אם הבעל ציוה כך. אבל כאן הבעל לא אמר הכי שהרי אמר אתם חתומו וזו קושי' גדולה ונפלאה על הב"ש. מכ"ש מה שסיים והיכי דאמר לשלשה שיכתבו ויחתמו מת א' מהם י"ל במקום עיגון שלא יחתמו כלל ויתנו בפני ע"מ. התינח אם ציוה הבעל ליתן בפני ע"מ לחוד. אבל אחר שציוה שיחתומו צריך דוק' אותן העדים לחתום ואם שינו שליחתם הגט בטל ומבוטל והדברים קשים מאד להבין וצע"ג

הנה ביאור דברי הב"ש הוא פשוט לפ"מ שאמרו בש"ס פ' התקבל דף ס"ו ומי מודה ר' יוסי באומר אמרו והתנן כתב סופר ועד כשר וא"ר ירמי' חתם סופר שנינו וא"ר חסדא מתני' מני ר' יוסי דאמר מילי לא מימסרי לשליח ואס"ד מודה ר"י באומר אמרו נפק מיני' חורבא זמנין דאמר להו לשנים אמרו לפ' ויכתוב ולפ' ופ' ויחתמו ומשום כסופא דסופר חיישי ומחתמי חד מהנך סהדי וסופר בהדייהו ובעל לא אמר הכי כיון דאמר מר כשר ולא תעשה כן בישראל לא שכיח'. וליחוש דלמ' אמר להו אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו ואזלי הנך משום כסופ' דסופר ומחתמי לי' לסופר בהדי חד מנהון ובעל לא אמר הכי. אמרי הא נמי כשר ולא תעשה. הניחא למ"ד כשר ולא תעשה אלא למ"ד כשר ותעשה מאי איכ' למימר אלא ר"י תרתי קאמר כו'. ע"ש

מבואר מזה דאי אמרי' מילי לא ממסרי לשליח ותו ליכ' חשש דמחתמי לסופר בלתי ידיעת הבעל א"כ חתם סופר ועד כשר. ולזה כתב ב"ש דמי שנותן ב' גיטין א' ע"י אומר אמרו וא' ע"י חתם סופר ועד. וכונתו שיצוה לב' אנשי' שיכתוב א' מהם גט ושניהם יחתומו. גם יאמרו לסופר אחר שיכתוב גט ולפ' ופ' שיחתמו הגט השני. ורשאי ליתן ב' גיטין אלו לכתחלה משום דאחד מהן ודאי כשר. והוסיף עוד לחדש במי שאמר לשלש' שיעשו כרצונ' או שיכתבו הגט בעצמם ויחתמוהו בעצמם או שיאמרו לאחרי' לכתוב ולחתום. ומת אחד מאלו השלשה דיש תקנה לכתוב גט אחד ע"י חתם סופר וע"א שאילו השנים הקיימי' יכתוב א' מהם ושניהם יחתומו ועוד יאמרו לאחרים שיכתבו ויחתמו גט שני והשת' ממ"נ אחד מהם כשר דאי חתם סופר ועד פסול א"כ אומר אמרו כשר. וכיון דעל שניהם נתן להם רשות כשר לכתחלה. ואח"כ כתב הב"ש דלפ"מ דאמרו עוד בש"ס דאפי' אי ס"ל מילי ממסרי לשליח כשר ולא תעשה כן בישראל ר"ל לכתחלה פסול שיאמרו לפ' ופ' ויחתומו משום שמא תשכור עדים. אבל אם אמר אמרו לסופר שיכתוב ואתם חתומו כשר לכתחלה דתו ליכ' למיחש שמא תשכור עדים דהא אין העדים חותמין עד שישמעו מפי הבעל ע"ש בש"ס. ולפ"ז ליכ' הכא היתיר' לכתחלה בממ"נ דאיכ' למימר דתרווייהו פסולי. דהגט שהוא ע"י אומר אמרו פסול משום חשש' דשמ' תשכור עדים והגט השני שע"י חתם סופר ועד פסול ג"כ משו' חשש' דאומר אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו דכשר ותעשה וכסוגית הש"ס הנ"ל ומסיים ב"ש דלפ"ז צריך שיתן גט אחד