אבני מילואים קסג

מתוך כו' אבל לגבוה אסור דהתורה אסרה כן וע"ש בשט' מקוב' דאפי' הואיל לא מהני לגבוה ולנכרי' ע"ש: וא"כ לחול שפיר שרי משום הואיל ואי בעי אכיל לי' כולי' תבשיל. אבל לנכרי אסור משום לכם ולא לנכרים ולא מהני לי' הואיל

לפ"ז שפיר קאמר הש"ס דרב הונא פליגא אדריב"ל מדברי ר"ה בבני חילא משום שזוכין ישראל אחר האפיה וע"כ ס"ל דנכרי' לא אימעטו מקרא דלכם אלא מסברא דהוי שלא לצורך וא"כ שרי להזמין את הנכרי כיון דטעים לי' ישראל לתבשיל לא גרע ממותיר למחר דהוי ג"כ שלא לצורך ומותר כה"ג. ואלו ריב"ל קאסר להרבות בשביל הנכרי אע"ג דלהותיר למחר מותר כה"ג אפי' בב' קדרות וכמ"ש ב"י. וע"כ משום דס"ל לכם ולא לנכרים ולא מהני לנכרי' הואיל אע"ג דשלא לצורך מהני הואיל וא"כ לדידי' גבי בני חילא אסור למיפא להו אף שיהי' לישראל אח"כ זכיי' בגוויה כיון דבשעת מלאכה של נכרי הוא והתורה אמרה לכם ולא לנכרי' וכמש"ל

ולענין דינא הנה לפמ"ש מוכח מדברי ר"י בתו' שבת דף כ"ה ומדברי תוס' פסחים דף ה' דכה"ג דשוחט בהמת נכרי ואח"כ זוכה בו הישראל ע"י מקח אסור וכמ"ש למעלה. מיהו כיון דהרמב"ם פסק כרב הונא בהך קמחא דבני חילא מוכח דס"ל דהיכא דישראל זוכה בו אח"כ נמי שרי. והכי נמי נראה דעת בה"ג דפסיק ג"כ כרב הונא וכמ"ש לעיל א"כ בשעת הדחק ולצורך שמחת י"ט יש לנו לסמוך על דעת בה"ג והרמב"ם. אבל במקום שאין מן ההכרח ואפשר הוא לשחוט בעי"ט נראין דברי השב יעקב דאסור לכתחלה ואע"ג דזוכה בו ישראל אח"כ: ודו"ק

סימן ד'

יום ה' כ"ד ניסן תקנד לק"ק פראג

שלום לכבוד אהו' וידידי הרב הגדול כו' מו' ישעי' נרו בעה"מ ספר בגדי ישע

ני"ק הגיעני ושם ראיתי כי ידיו רב לו ללחום במלחמתה של תורה לחם רב. ועל הקושיות התמיהות שהקשה מעכ"ת נלענ"ד להשיב. וזה החלי

א' מה שהקשה מכ"ת וז"ל. בא"ח סי' ט"ו במג"א סק"א ומשמע דאם ירצה לקשור בו חוט כו' וכן משמע במשנה ח' פי"א דנגעים כו' ובאמת דהר"ש והרע"ב מפרשים דברי הת"ק דאם קשרן הוי חיבור. קשה מנ"ל. ואי משום דאלת"ה ה"ל לת"ק לאשמעינן רבותא טפי היתה פסוקה וקשרה אינה מטמאה בנגעי' דאי תני הכי הוי הדיוק אבל פסוקת אחת אפי' לא קשרן הוי חיבור ועוד קשה יותר לפי פירושם פליגי בתרתי דלת"ק הוי קשירה חיבור ולר' יודא לא הוי חיבור ופליגי נמי בפסיקת אחת דלת"ק לא צריך קשירה ולר' יודא לא מהני ופליגי בתרתי ופלוגתא רחוקה ומאי דחיק להו לפרשי כפשוטו קשירה לכ"ע לא הוי חבור ופליגי רק בפסיקת אחת: כן קשה על הר"ש והרע"ב. ועל המג"א אין להקשות כי הוא סמך עליה' וכדאי הם לסמוך עליה' בכל התורה. אבל זה קשי' לי על המג"א למה מדמה להאי דינא דנגעים להקל ה"ל לדמות למאי דתנן פי"ט דכלים משנה א'. הנוגע מן הקשר ולפנים טמא מן הקשר ולחוץ טהור והוי להחמיר. או להאי דינא דתנן משנה ה' פ"י דמקואות החבל שהוא קשור בקופה אינו חיבור אא"כ תפר וראייתו מדאיצטריך למיכתב גבי תפילין וקשרתם. דלמא כתב שם ולמידין ממנו לשאר דוכתי וצ"ע עכ"ל

והנה מ"ש מעכ"ת מנ"ל דפליגי בקשר אי הוי חבור נימא דכ"ע ס"ל דקשר לא הוי חבור ופליגא בפסוקת אחת ונראה כדברי מעכ"ת מתוך לשון הרמב"ם שכתב פי"ג מטומאת צרעת ז"ל השתי והערב כו' וכמה יהי' בפקעת של טווי ותטמא בנגעים כדי לארוג ממנו ג' על ג' שתי וערב בין שהי' כולו שתי או כולו ערב. היתה הפקעת מחוברת מחוטין פסוקין אינה מטמאה בנגעים עכ"ל. ואי נימא כדברי הר"ש והרע"ב דפליגי בקשר חיבור. א"כ איך לא הביא להלכה גוף הדין של קשר חיבור אלא משמע דס"ל לרמב"ם דלא פליגי בקשר חיבור אלא דת"ק נקט למלתי' פקעת מקובצת מחוטין פסוקי' וממילא נשמע דאחת לית לן בה. ור' יהודא הוסיף אפי' פסוקת אחת. אלא דהמג"א נמשך אחר פי' הר"ש הרע"ב ויש לו על מי לסמוך וכמ"ש כ"ת. ומאי דקשי' לי' למר אמאי לא מדמה להחמיר. הנה בחבורי כלים לטומאה וטהר' אין למדין זה מזה. דאילו בחבל שקשור בקופה אמרי' דאינו חיבור ובחבל שקשור בחרם אמרינן דהוי חיבור וכמ"ש הרמב"ם פ"כ מהל' כלים ז"ל החוט שהשילו למחט אפי' קשור משני צדדי' אינו חיבור כו'. חבל שקשור בחרס אפי' מאה אמה כולם חיבור אחד. קשר בו חבל אחד מן הקשר ולפנים חיבור מן הקשר ולחוץ אינו חיבור. החבל שקשור בקופה אינו חיבור אא"כ תפר עכ"ל. והוא מתוספתא. ומבואר דלפעמים ראו חז"ל לעשות חיבור ע"י קשר ולפעמים אינו חיבור ובמקום שהוא צורך הכלי הוי חיבור בקשר חיבור לכלי. ובמקום שאינו צורך הכלי לא הוי חיבור לכלי ע"י הקשר ואין זה ענין לקשר חוט של ציצית דודאי צריך החוט לציצית והקשר מחברו: א'

) ומ"ש כ"ת דלמא כתב בתפילין ולמדין משם לשאר דוכתי. ודאי דתפילין שאני דבעי קשירה תמה. ולפי פירש"י במנחות דף ל"ה קשירה תמה היינו שיהי' קשירה נאה ואם יש קשר אחר ברצועה מלבד הקשר שקושרין בראש לא הוי קשירה יפה ע"ש וא"כ בשאר דוכתי דלא בעי' יפה ונאה אין למדין ממנו. וגם ללשון אחר שפירש"י שם הקשירה תמה רצועה שלמה ולא קשורה נמי לא שייך למילף מיני' לשאר דוכתי דהא במנחות שם בעי לה מהו למתפרי' ועיילי לתפירה לגו ופירש"י שלא יראה ותהא כשלמה. ובחיבורי כלים פשיטא דמהני תפירה וכדתנן במס' מקואות בחבל שקשור בקופה אינו חיבור אא"כ תפר וכ"כ הרמב"ם הבאתיו לעיל ואין חילוק בין נראה התפר מבחוץ או לא ואפי' נראה התפירה מבפנים דעת רש"י להחמיר גבי תפילין אלא ודאי דאין למדין מתפילין לשאר דוכתי דהכא מצותו בכך

ומה שהקשה כ"ת עוד. וז"ל ביו"ד סי' צ"ח בש"כ ס"ק י"ז או שאינו ב"י כו' כגון אם ניער כזית בשר ואח"כ ביומו כזית חלב א"צ ששים אלא כנגד השני זיתים עכ"ל. אבל צלע"ג למה יהיה צריך ששים נגד הב' זיתים ליסגו בס' נגד זית א' דטעם בשר אינו דומה לטעם חלב וא"כ הגם אם נאמר נעשה נבילה והיתר נהפך לאיסור לא יהיה יותר גרוע מחלב ודם שהם איסורי דאורייתא וחייבי כריתות ואפ"ה האחד מבטל טעם האיסור של חבירו. ושאלתי קושי' זו לכמה גדולי ישראל ולא מצאתי טעם נכון לחלק ביניהם אלא בדוחק גדול ואינו מתקבל לשומעיי עכ"ל

הנה בזה הסכימו כל הפוסקים דחלב ודם מבטלין זא"ז ע"י בישול ובכה"ג ביו"ד סי' צ"ח כתב בשם בני שמואל ליישב מה שהקשו על הטור דפסק בחלב ודם שמבטלין זא"ז וסגי בנ"ט היתר והרי הרמב"ם פסק דאיסורין אין מבטלין זא"ז. וכת'