אבני מילואים קסב

בשבילו כו' בעו מיניה מרב הונא הני בני באגי דרמי עלייהו קמחא דבני חילא מהו למיפא בי"ט א"ל חזינין אי כד שקלינן ריפתא ויהבינן לינוקא לא קפדי אמרי' כל חדא וחדא חזיא לינוקא ושרי ואי לא אסור עכ"ל הרי דבה"ג לא היה גרסתו ופליגא אדריב"ל אלא מסייע ליה לריב"ל במה דתרווייהו ס"ל לכם ולא לנכרים ומש"ה פסק כרב הונא דלדידי' אין חולק על ר"ה. ובודאי שהרמב"ם סמך על גרסת בה"ג וגריס ג"כ מסייע ליה לריב"ל. ואם כי גרסת הרי"ף אינו כן מ"מ סמך עצמו הרמב"ם על הבה"ג ותמה אני על הרה"מ והנמשכים אחריו שהקשו על הרמב"ם והרי לפנינו בה"ג שגרסתו לימא מסייע לי' לריב"ל והמעיין בדברי הרמב"ם ומתבונן בלשונו יראה להדיא שכן הוא שכתב שם דאין מבשלין לנכרי וכתב עלה לפיכך אין מזמנין לנכרי כו' ולשון לפיכך הוא מוכיח שגרסתו כגרסת בה"ג דברייתא זו מסייעא לריב"ל וזה ברור

והנה לפמ"ש לעיל סי' ב' דכל שעושה המלאכ' בבהמת נכרי אסור אע"ג שיש לישראל צורך בה משום דאיסור מלאכ' לנכרי אינו משום דאין זה לצורך שהרי אפי' שלא לצורך אמרי' מתוך כו' והואיל. אלא דגז"ה הוא בלגבוה וכן לנכרים וכמ"ש לעיל בשם תוס' ושטה מקובצת וא"כ ליתי' לדר"ה כיון דבשעת אפי' אין לישראל חלק בו הרי זה עושה לנכרי. ומה"ט לית לן דרב הונא וכשיטת הרי"ף והרא"ש והטור ומשום דה"ל כמו נדונ"ד דאין קרבין ומשום דמשלחן גבוה קא זכי וכמ"ש לעיל והרמב"ם דפסק כרב הונא צ"ל דס"ל כשיטת הריב"א דבנדו"ד הוא עיקר זביחה לגבוה. וכבר כתבנו לעיל דדין זה תלוי' במחלוקת שבין ריב"א ור"י ע"ש

ובש"ס שם דפריך עליה דרב הונא והתניא מעשה בשמעון התימני שלא בא אמש לבהמ"ד בשחרית מצאו ר"י בן בבא א"ל מפני מה לא באת אמש לבהמ"ד א"ל בלשת באה לעירנו ושחטנו להם עגל והאכלנום ופטרנום לשלום א"ל תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם שהרי אמרה תורה לכם ולא לנכרים ואמאי הא חזי למיכל מיני'. אמר רב יוסף עגל טרפה הוי והא חזי' לכלבים. תנאי היא דתניא אך אשר יאכל לכל נפש שומע אני אפי' נפש בהמה ת"ל לכם ולא לכלבים. דברי ר"י הגלילי. רע"ק אומר אפי' נפש בהמה במשמע א"כ מה ת"ל לכם ולא לנכרים כו'. וכתב רש"י בהא דא"ל ר"י בן בבא לשמעון התימני שהרי אמרה תורה לכם ולא לנכרי' ולא גרסי' ולא לכלבים ע"ש והיינו מדפריך עלה והא חזיא לכלבים ואצטריך לשנויי תנאי היא. ואם היה הגרסא בדברי ריב"ב לכם ולא לכלבים לא הוי פריך מידי. אמנם בשטה מקובצת שם כתב דשפיר גרסינן לי' אלא דקס"ד דש"ס דאשיגרת לישנא הוא ע"ש. ולגרסת רש"י ז"ל קשה לפי המסקנא דאסקי' דתנאי הוא וס"ל לריב"ב כר"י הגלילי דדרשינן לכם ולא לכלבים. א"כ אמאי באמת לא השלים ריב"ב דבריו כדעתו לכם ולא לכלבים כי היכי דלא לימא דאכתי חזי לכלבים דממה שאמר לכם ולא לנכרים אינו מוכח דאסור גם לכלבים

ובדרך פלפול אמרתי בזה לפמ"ש פני יהושע בחידושיו בהא דאמר ר"י הגלילי לכם ולא לכלבים וא"כ מנין לדידי' דאסור לנכרים וכתב דאפשר דתרווייהו נפיק מלכם דלכם מיעוטא משמע דוקא לכם ולא לנכרים ולא לכלבים. ויותר נראה דלנכרים לא צריך קרא למעט כיון דאין מזונותן עליך הוי שלא לצורך כלל וגרע יותר מיו"ט לחול וע"ש

ולדבריו תקשי טפי דכיון דבאמת ס"ל לר"י ב"ב כריה"ג דדריש לכם ולא לכלבים ולדידיה לא ילפינן לנכרי' מלכם אלא מסברא בעלמא כיון שאין מזונותן עליך וא"כ היכי קאמר ריב"ב לכם ולא לנכרים כיון דבאמת לא דריש לי' הכי

ונראה לפמ"ש בנדון דר"י דכל בשעת מלאכה הוא של נכרי אף שיש לישראל צורך בו שיזכה בו אח"כ כיון דמשלחן נכרי הוא זוכה הרי זה מלאכת נכרי ואסור משום גזה"כ אף שיש לישראל בו. וכל זה שייך אי דרשינן לכם ולא לנכרים וגזה"כ הוא דלנכרי אסור אף שיש בו צורך דהא בלא"ה מותר משום מתוך או משום הואיל אע"כ כך אסרה התורה. וכמש"ל ולכך עובר עליו אף שיזכה בו ישראל אח"כ. אבל אי נימא לכם ולא לכלבים ונכרים לאו מקרא אמעיטו אלא מסברא דכיון שאין מזונותן עליך לאו לצורך הוא כלל. א"כ כל שהוא לצורך ישראל שיזכה בו אח"כ מותר. כיון דאין האיסור לנכרי אלא משום שלא לצורך ועכשיו דאית ביה צורך ישראל שרי. וא"כ רב הונא דשרי למיפא לבני חיל אע"ג דעכשיו הוא של נכרי ובתר הכי מיני' דנכרי קא זכי ע"כ ס"ל לכם ולא לכלבים. אבל נכרים לאו מדרשא דלכם ממעטינן להו אלא מסברא דאין מזונותן עליך וה"ל שלא לצורך וכל שיש בו צורך לישראל אח"כ מותר. ופריך ליה מבריית' דא"ל ריב"ב שהרי אמרה תורה לכם ולא לנכרים ואמאי הא חזי למיכל מיני' ויהי' צורך ישראל אח"כ. אלא ע"כ כיון דהתורה אמרה לכם ולא לנכרים גזה"כ הוא לאסור מלאכת הנכרי אף כשיהי' בו צורך ישראל אח"כ. ומשני בעגל טרפה. ופריך ליה תו והא חזי לכלבים של ישראל. ה'

) ויתישב בזה קושית מהרש"א שהקשה מאי פריך והא חזי לכלבים דהא לעיל מיני' מייתי הש"ס ברייתא דעיסת הרועים דמבואר דלכלבים אסור ע"ש. ולפמ"ש י"ל דהכי פריך כיון דקאמר ריב"ב לכם ולא לנכרים ע"כ ס"ל דלכלבים שרי דלא אימעטו. דאל"כ אלא דקרא דלכם ממעט כלבים. א"כ נכרים לאו מקרא אמעטו אלא מסברא משום דהוי שלא לצורך כלל וכנ"ל א"כ אמאי קאמר ריב"ב קרא לכם ולא לנכרים. א"ו דריב"ב לא ממעט כלבים כלל. ואמרי' עלה תנאי הוא

ולכאורה אין הלשון מדוקדק דבכל דוכתא דאמר תנאי הוא כונת הש"ס לתרוצי איזה אמורא ממה שהקשו עליו מבריית' או ממתני'. והכא מפרש דריב"ב ס"ל כריה"ג. ולא דייק לישנא דתנאי הוא: אמנם לפמ"ש הא דקאמר הש"ס תנאי הוא קאי לתרוצי לדרב הונא דהוי פריך עליה מדריב"ב והוי משני ליה בעגל טרפה ולא סליק תירוצא דהא איקשי עלי' והא חזי לכלבים. לזה מסיק דהא דשרי לכלבים תנאי הוא ותליא בפלוגת' דריה"ג ור"ע. ורב הונא ס"ל כריה"ג דדרשי' לכם ולא לכלבים ואיסור לנכרים אין אלא מסברא דאין מזונותן עליך וה"ל שלא לצורך כלל ולכך כשיש בו צורך ישראל שיזכה בו אח"כ מותר. ומש"ה גבי בני חילא נמי מותר כיון שיזכה בו ישראל אח"כ. וריב"ב ס"ל כר"ע דדריש לכם ולא לנכרים ומש"ה אע"ג דיש בו ישראל שיזכה בו אח"כ אסור שכך הוא גזה"כ לאסור בשל נכרי אף שיהיה בו צורך. ולכך אמר ריב"ב שהרי אמרה תורה לכם ולא נכרים וגזה"כ הוא ולא מהני מה שיהיה בו אח"כ צורך ישראל דלאו משום סברא דשלא לצורך אסרי' לנכרי' אלא מגזה"כ וכנ"ל. ורב הונא ס"ל כריה"ג דדרשי' לכם ולא לכלבים ולא אימעוט נכרים מקרא אלא מסבר' דשלא לצורך אתסרו וכיון שיש בו צורך לישראל שיזכה בו אח"כ מותר

ובהא דאמרו בש"ס ופליגא אדריב"ל פירש"י הא דרב הונא לעיל. ולשיטת התוס' הוא תמו' דקמחא דבני חילא לא הוי אפשר למפלגי' בלישה שהיו מקפידין עד אחר האפיי' משא"כ בזימון לנכרים דהוי אפשר למפלגי' פשיטא דאסור להרבו' בשבילו וכן מחלק באמת הרה"מ הבאתיו לעיל ע"ש ועיין מ"ש מהרש"א בזה

ובשיטה מקובצת כ' ז"ל ופליגא דריב"ל פי' הא דרב הונא דלעיל אע"ג דלא שרי רב הונא לכתחלה אלא משום דוחקא מ"מ ס"ל לריב"ל דלא שרי משום דוחקא אלא מיו"ט לחול דלית ביה אלא איסורא דרבנן אבל לצורך עכו"ם אפילו איכא הואיל איסורא דאורייתא איכא ותדע דהואיל דריב"ל עדיף מהואיל דר"ה דאלו אכיל ישראל כוליה ליכא מאן דקפיד ובהא אפי' רב חסדא מודה משא"כ בהואיל דר"ה וכיון שכן כ"ש דלא שרי ריב"ל בהואיל דבני חילא דהוא הואיל גרוע דס"ל לריב"ל דאפי' בהואיל גמור לא שרי איסור דאורייתא משום הואיל עכ"ל וע"ש: ואכתי תקשי דלמא הא דשרי ר"ה משום דאי אפשר למפלגי' וצריך הוא לאפות כולו בשביל חלק הישראל. אבל זימון לעכו' אפשר למפלגי' ומש"ה אסו' להרבות בשבילו כמ"ש הרה"מ

ובפרי חדש סי' תק"ג הקשה על הב"י במה דמשמע מדבריו דאפי' בשתי קדרות אם אוכל מעט מכל אחת שרי אפי' בהערמה להותיר למחר כיון דהוא קודם אכילה מהא דריב"ל דאמר אין מזמנין לנכרי ביו"ט שמא ירבה בשבילו בקדירה אחרת ואם כדברי הרב ירבה וירבה דהא התם מיירי קודם אכילה והבעה"ב יטעום מכל תבשיל ותבשיל מעט ותסגי בהכי ע"ש ולפמ"ש תוס' וש"מ פ"ק דביצה דף י"ב דאע"ג דגבי שלא לצורך אמרי' מתוך