אבני מילואים קס

אורחי' חזי ליה. ומאי קושיא דלמא מיירי בדבש של נכרים אלא ודאי אפי' של נכרים אם יזדמנו לו אורחים אח"כ ויקנה מהנכרי לא עשה איסור למפרע וחזי לי' לקנותו אח"כ ומוכח דלא כשב יעקב. ואין לומר דעיקר כונת תוס' איך לוק' כיון שאין האיסור אלא בשביל הנכרים ה"ל לאו הבא מכלל עשה לכם ולא לנכרים וכמ"ה תוס' דף י"ב ד"ה השוחט לענין נדונ"ד כו' והרי דוקא לב"ה כתבו תוס' כן דאית להו מתוך אבל לב"ש הרי אמרו שם בהדיא דגם שוחט עולת נדבה לוקה ומאן שמעת ליה הרודה חלת דבש לוקה ר' אליעזר ור' אליעזר היינו ב"ש וע"ש

ואינו ראיה לענ"ד דמ"ש דאפי' של נכרים אם יזדמנו לו אורחים אח"כ ויקנה מנכרי לא עשה איסור למפרע וחזי לי' לקנותו לא שמענו הואיל כזה דבהדיא כתבו תוספות בפסחים דף מ"ו ד"ה הואיל ואי בעי מתשיל עליה וז"ל הואיל ואי בעי פריק נמי לא אמרינן דא"כ היה קונה אותו דאטו נחשב חמץ של נכרי כשלו הואיל ואי בעי קני לי' עכ"ל. הרי לפנינו דבנכרי לא שייך הואיל ואי בעי קני ליה. ומ"ש דלא הוי עשה אלא לב"ה אבל לב"ש דלית להו מתוך הוא בלאו ור' אליעזר מתלמידי בית שמאי הוא. אינו קושי' לפמ"ש תוס' פ"ק דף י"ב דלב"ה אינו לוקה בשוחט עולת נדבה דאתי מלכם ולאו הבא מכלל עשה עשה וז"ל וא"ת כיון דאהדרי' אהדרי' לאיסורא קמא דהא אמרי' גבי גוזז פסולי המוקדשין דלוקה אע"ג דלא ידעינן איסור גיזה רק מדכתיב תזבח ולא גיזה כו' וי"ל שאני גיזה שלא הותרה בפסולי המוקדשין כלל בהדיא וא"כ הואיל ואשתכח בהו סמך לאיסורא מוקמינן לי' באיסורא קמא. אבל גבי י"ט דאוכל נפש הותר דכתיב אשר יאכל וה"ה בנדו"נד מתוך שהותרה וא"כ אשכחן דהותרה בהדיא לא אמרי' דאהדרי' לאיסורא קמא אלא למאי דאהדרי' אהדרי' ולמאי דלא אהדרי' לא אהדרי' וקאי דוקא בעשה עכ"ל. ומש"ה גבי לגבוה דוקא לב"ה דס"ל מתוך ואפי' אין כאן אוכל נפש כלל כבר הותר מכח מתוך אלא משום לכם לא לגבוה הוא שנאסר לכך אינו אלא עשה אבל לב"ש דלית להו מתוך לוקה משום לא תעשה כל מלאכה. אבל לגבי נכרי' אשכחן נמי היתירא בהדיא דכתיב אשר יאכל לכל נפש ואפי' נפש נכרי בכלל וכדכתיב נפש אדם אלא משום דכתיב לכם ולא לנכרי' וא"כ למאי דאהדרי' אהדרי' ואינו אלא בעשה אפי' לב"ש: (ג'

) ועוד דב"ש נהי דלית להו מתוך. אבל בהואיל לא פליגי. ומבשל לצורך נכרי נמי אינו לוקה ומשום הואיל דאי מקלעי' לי' אורחי' וכ"כ הרמב"ם פ"א מה"ל יו"ט דמבשל לצורך עכו"ם אינו לוקה משום הואיל ואי מקלעי לי' אורחי' וא"כ אם נאמר כדעת נ"ב דבשל עכו"ם נמי שייך הואיל ואי בעי קני ליה וכנ"ל ג"כ לק"מ דשפיר מקשי תוס' אמאי לוקה ברודה חלות דבש הא שייך הואיל. ומ"מ שפיר כתב שב יעקב דאסור לשחוט של עכו"ם דטעמא דהואיל לא מהני אלא לפוטרו ממלקות אבל איסורא איכא וכמ"ש תוס' פסחי' דף מ"ו ע"ב ד"ה הואיל ע"ש: אבל האמת יורה דרכו דדוקא במבשל של ישראל לצורך נכרי הוא דאמרי' הואיל אבל במבשל של נכרי לא שייך הואיל ואי בעי קני לי' וכמ"ש דכה"ג לא אמרי' הואיל וכמ"ש תוס' פסחי' דף מ"ו וכנ"ל. וכן מוכח בתוס' ביצה דף כ"א בהא דעיסה חצי' של נכרי וחצי' של ישראל אסור לאפותה ביו"ט משום דאפשר למפלגי' בלישה והקשו בתוס' דהא א"ר שמעון בן אלעזר ממלאה אשה כל התנור פת אפי' אינה צריכה אלא חלה אחת מפני שהפת נאפה יפה ותרצו דדוקא התם דכל הפת שלם כו' ועוד אי מקלעי אורחי' כו' ע"ש. ומבואר דבשל נכרי לא שייך לומר דאי מקלעי אורחי' ומשום דאי בעי קני לי' לאו הואיל הוא וכמ"ש תוס' דפסחי': (ד')