אבני מילואים קנח

פ"ק דב"ק דף י"ב משום דמחיים אחריותו עליו ע"ש: וכיון דביו"ט מתאכל בשר בלא הקטרה ומשום דה"ל כאילו נטמאו אימורין או נאבדו וא"כ הוי כאילו כבר נקטרו האימורין ותו לא הוי ממון בעלים אפי' קודם הקטרה. ורש"י שכתב והקטרת חלבים היינו בחול דאיתנהו בהקטרה

מיהו אכתי קשה אפי' בחול היכי כתב רש"י ז"ל והקטרת חלבי' דהא לפי מ"ש רש"י פ"ק דף י"ב טעמא דמחיים הוי ממון בעלי' משום דאחריותו עליו ע"ש. ולאחר עבודות הזריקה תו אין אחריותו עליו ואע"ג דעדיין לא הוקטרו האימורין כיון דאם נאבדו האימורין מתאכל הבשר בלא הקטרה וא"כ אין הקטרת האימורין באחריותו: וצ"ע כעת: א

) ובפ"ק דפסחי' דף ה' אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם בעי"ט או אינו אלא בי"ט עצמו כו' ר' עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכ' וכתיב לא תעשו כל מלאכה ומצינו להבערה שהוא אב מלאכה. וכתבו תוס' ז"ל אע"ג דלכשישרף ויעשה גחלים הנאתו מותר כדאמר פ' כ"ש כו' אור"י דסברא הוא דקרא דתשביתו מיירי בכל ענין אפי' אינו צריך לגחלתו. אי נמי כיון דמתחילת הבערה אינו יכול ליהנות ממנו אע"ג שיהי' לו הנאה אח"כ אסור כמו נדרים ונדבות שאין קריבין ביו"ט למ"ד בביצה דף כ' אע"פ שיש בהן מאכל הדיוט לבסוף ומאן דשרי שרי מלה': עכ"ל

ונראה לענ"ד מבואר מזה ג"כ כדעת שב יעקב דכל שאינו יכול ליהנות בשעת המלאכה אע"ג דיהי' לו הנאה אח"כ אסור. וכששוחט בהמת נכרי נמי בשעת שחיטה אין ישראל יכול ליהנות ממנה דשל נכרי היא. אלא אח"כ כשיקנה הבשר וזה לא מהני

ועיין במגן אברהם סי' תק"ז סק"ג שכתב ז"ל מרבה עליהם עצים מוכנים ומבטלן אע"ג דדבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל הכא כיון שאינו נהנה ממנו עד אחר שנשרפו אופה בהן פתו ומותר. אבל אסור להתחמם בהן בשעת ביעורן או ליהנות לאורן כו' וצ"ע דהתוס' כתבו בפסחי' דף ה' דכל דבר שאינו יכול ליהנות מהן בתחילת ביעורן אינו יכול לשרוף ביו"ט עכ"ל

והנה נראה דהגאון בעל מג"א הבין מדברי תוס' אלו דכל מלאכה שאינו יכול ליהנות ממנה בשעת מלאכה אף על גב שיכול ליהנות ממנה אח"כ אסור ביו"ט. וקשה דהא בתוס' פ' אלו עוברין מבואר להדיא ההיפך ע"ש דף מ"ז בהא דפליגי רבה ורב חסדא בצורכי שבת אם נעשין ביו"ט ומותיב רבי מרי שתי הלחם נאכלין לא פחות משנים ולא יותר על שלשה כו' לפי שאינו דוחה לא את השבת ולא את היו"ט ואי אמרת צורכי שבת נעשי' ביו"ט השתא דשבת ביו"ט שרי דיו"ט ביו"ט מיבעיא ומשני שאני התם דאמר קרא לכם ולא לגבוה ופירש"י דלרבה ניחא דאינו נעשה ביו"ט אלא הראוי לו באותה שעה וגבי שתי הלחם הביא טעמא לא חזי עד שישחטו עליהם ויזרק דמן ע"כ וכתבו התוס' ז"ל וקשה לר"י לפירושו כו' וכי בשביל שלא יהי' עכשיו ראוי אע"פ שיהי' ראוי לבו ביום יהא אסור הלא כשאופה עיסה לאורחים אינה ראוי' עד שתאפה כו' ושוחט בהמתו נמי בשעת שחיטה אינה ראוי' אלא כיון שמותר לאחר זמן לבו ביום אין זה חסרון וא"כ תקשי נמי לרבה ומיהו י"ל לפי' הקונט' דשתי הלחם אין להם שום חסרון בגופן עכ"ל

הרי לפנינו דמה שאינו ראוי מיד ומחוסר זמן לבו ביום לאו חסרון הוא. וא"כ גבי חמץ למה יהי' אסור לשורפו בי"ט ואע"ג דאינו ראוי בתחלה וכמ"ש תוס'

ולכן נראה לפענ"ד בדברי תוס' לפמ"ש הריטב"א בחידושיו לקידושין ספ"ב בהא דתנן המקדש בערלה ובכלאי כרם אינה מקודשת והקשו בתוס' דהא אפרן מותר ותהי' מקודש' בהנאת אפרן. וכתב עלה הריטב"א ז"ל ומורי נ"ר תירץ דאפי' יש באפרן ש"פ כיון דהשתא לית בה דין ממון אינה מקודשת דכי שריף לה לבערן לאו דידי' נינהו וכל הקודם זכה באפרן עכ"ל

והנה כל מלאכת אוכל נפש הנעשי' ביו"ט אף על גב דלא חזי בשעת מלאכה כמו שחיטה ולישה וכיוצא כיון דחזי מיהת לאחר מיכן הוי צורך אוכל נפש כיון דשל ישראל הוא וצורך מלאכתו הוא. אבל בנדונ"ד כיון דבשעת שחיטה של גבוה נינהו ואינו כלל לצורך ישראל אלא במה שיזכה בו אח"כ משלחן גבוה וזה אינו מצורכי ישראל כלל בשעת המלאכה כיון דלאו דידי'