עצי חיים על התורה צב

בלקוטי תורה מאר"י ז"ל שפרעה ידע שם אלקים אבל לא שם הוי' כמו שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח לזה אמר ויאמר ה' אל משה וגו' למען שיתי אותותי אלה של הוי' בקרבו עיי"ש לפי דרכו. ונלע"ד לפ' עפימ"ש הראב"ע בפ' וארא כי שם שדי מורה לשדד המערכה מ"מ נסים שלו נסתרים בדרך המערכה וניסי שם הוי' באתגליא כי השם הזה הי' קודם עכ"ד עיי"ש. והנה ידוע כי ארץ מצרים הי' מסוגרת אפילו עבד לא הי' יכול לברוח ממצרים לפי הטבע וא"כ מדרך הטבע לא הי' יכולים ישראל לצאת ממצרים על כרחם של מצרים וע"כ פרעה הי' בטוח בלבו שאם לא ירצה לשלח את ישראל לא יצאו משם כיון שרק שם אלקי' ידע אשר התנהגותו עפ"י הטבע ואלקי"ם גימטריא הטב"ע. וז"ש לא ידעתי את ה' המורה על נסים נגלים וע"כ גם את ישראל לא אשלח כי בדרך הטבע לא יוכלו לצאת מתחת שיעבודו וע"כ ויאמר לו הוי' אשר נסים שלו נגלים בא אל פרעה היינו כביכול עם משה שכל אחד יראה ע"י נסים נגלים אשר הקב"ה בא עם משה אל פרעה והיינו בא עמי ואח"כ כשיראה פרעה את אותותי אשר שמתי בם בזה אשית אותותי אלה בקרבו היינו אח"כ ידע גם משם הוי' כפי' הלקו"ת הנ"ל כיון שהוא מורה על נסים נגלים וידעתם כי אני הוי' היינו שידע אחר האותות והמופתים את שם הוי' כאמור. א"י בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו'. ונ"ל הדקדוק הנ"ל עפימ"ש בס' זרע קודש פ' תצא לפ' הכ' ושב ה' אלקיך את שבותך דהנה באתערותא דלתתא נעשה כן לעילא וכתיב ד' צילך כשאדם שב ומתחרט על חטאיו גורם כן למעלה שכביכול הקב"ה אמר ואשר הרעותי אני הוא שגרמתי להם שבראתי היצה"ר ושב הוא כביכול ומתחרט ע"ז וז"ש ושב ה"א את שבותך כלומר שהוא כב"י ישוב בתשובה ע"י שבותך. ובזה כתב אאמ"ו זלה"ה בס' קדושת יו"ט פ' אחרי טעם לשבח מדוע לאוה"ע לא מהני תשובה רק לישראל [כדאיתא בתנחומא] כיון שהתשובה היא רק להתעורר עי"ז מדה העליונה שיאמר ד' אני הוא שגרמתי להם אבל כ"ז בישראל אשר אין עול בהם כ"א מפאת היצה"ר אבל באוה"ע אשר הם ממקור הרשע וגם אם לא ברא הקב"ה היצה"ר הי' הולכין בחושך לא אור ע"כ בדין הוא שלא יועיל להם התשובה עיי"ש ועי' מ"ש בזה פ' וארא. וזשו"ה בא אל פרעה ופירש"י והתרה בו פירש לעזוב דרכו הרע ולשוב בתשובה על אשר הרע לישראל והנה לכאורה הי' מקום לומר דאפי' אם ישוב בתשובה לא מהני מידי דהא לאוה"ע לא מהני תשובה ע"ז אמר הכתוב כי אני הכבדתי את לבו ר"ל דהא הטעם מה שלאוה"ע לא מהני תשובה הוא כיון שעונותם על עצמותם מעצמם חטאו ולא מצד היצה"ר אבל כיון דהכבדת לב פרעה מאת ה' היתה זאת א"כ שפיר מהני לי' תשובה כדי שיתעורר עי"ז מדה העליונה שיאמר הקב"ה אני שגרמתי נו אשר הכבדתי את לבו. ויש לומר בזה מה דאיתא בזוה"ק ריש פרשה זו ר' יהודא פתח אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון, וצריך להבין שייכות הך קרא להכא ולהנ"ל י"ל דהנה השופר בא לעורר את העם לתשובה והיינו ע"י החרטה נתעורר החרטה למעלה כנ"ל וזהו לישראל דוקא אבל לא לאוה"ע כיון שהם לא חוטאים ע"י סיבת היצה"ר. וז"ש חז"ל אשרי העם יודעי תרועה וכי אוה"ע אינם יודעים להריע וכו' אלא שיודעים לרצות את בוראם בתרועה ר"ל דבישראל ע"י השופר נתעורר החרטה למעלה אני הוא שגרמתי להם וע"כ יודעים ע"י השופר לרצות את בוראם בתרועה אבל אוה"ע אינם יודעים תרועה דהא החרטה שלהם לא מהני מידי כיון שחטאם לא בא ע"י היצה"ר כי אם מעצמם ולכן אסמכי' להך קרא להכא כיון שבזה הי' טענת משה שלא רצה לילך אל פרעה מפני שלא מהני תשובה לאוה"ע וכמו שלא מהני השופר ג"כ לאוה"ע. א"י בא אל פרעה וגו' וידעתם כי אני ה'. יתב' עפי"מ שפי' הכתוב מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בנ"י וגו' תעבדון את האלקים על ההר הזה, ופירש"י וכי אוציא מה זכו ישראל שיעשה