עצי חיים על התורה ח

בראשית בראשית ברא אלקים וגו'. פירש"י ולא אמר ברא ה' שבתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים ושתפה למדה"ד. והקשו המפורשים דהלא אצל הית"ש לא שייך שינוי רצון והאיך נאמר דמתחלה עלה כך ולבסוף חזר בו ח"ו. גם יש להבין קושי' רש"י ולא אמר ברא ה' ומאי קושי' הא אפשר לומר דבשם א' ברא את העולם. ואפשר לומר עפי"מ שפי' הצל"ח בפסחים ד' כ"ו לא כעוה"ז עוה"ב עוה"ז נכתב ביו"ד ה"א ונקרא בא"ד ולעוה"ב נכתב ביו"ד ה"א ונקרא ביו"ד ה"א. ופי' עפי"ד הרב וכו' מו"ה אפרים זצ"ל הגמ' פסחים דף נו"ן העוה"ז על בשורות טובות מברך הטוב והמטיב וכו' פי' לפי שבעוה"ז האדם אינו מבין הדבר לאשורו ונדמה בעיניו כאלו היא רע כמו החולה שעושין לו תחבושת ויש לו יסורים עי"ז אמנם לעוה"ב שרואה ומבין הטוב האמתי וע"כ כלו טוב. וז"ש העוה"ב נקרא ביו"ד ה"א ר"ל אין הכוונה שיבטל שם א"ד ח"ו אלא פי' כי שם א"ד מורה כי הוא אדון והכל עבדיו וזה מורה מדה"ד משא"כ שם הוי' מורה על עצם הרחמים. ולכן בעוה"ז נדמה ששם שנקרא בו אינו דומה להשם שנכתב שזה רחמים וזה דין אבל לעוה"ב הוא נקרא ג"כ ביו"ד ה"א היינו שיבינו ששם א"ד ג"כ הוראתו כמו שם יו"ד ה"א עכ"ד הצל"ח. ועי' בישמח משה פ' תשא שמפרש בזה נוסח התפלה שבעינו מטובך היינו שיהי' לנו נסים גלויים וזהו ושמחינו בישועתך, כי מי שאינו רואה הטובות אינו יודע לשמוח עיי"ש. ובזה יתבארו דברי רש"י הנ"ל בראשית ברא א' והיינו במדה"ד, וע"ז הקשה רש"י ולא אמר ה' שמורה רחמים כיון שאנו יודעים אשר מאתו לא תצא הרעות והכל טוב ורוצה להטיב. וע"ז אמר בתחלה עלה לבראתו במדה"ד כיון שתחלת המחשבה היא על אותם היודעים ומבינים הדבר לאשורו שגם מדה"ד היא מלא רחמים, וראה גם כן שאין העולם מתקיים כיון שלאו כל מוחא סביל דא ורק עיניו לנוכח יביטו באין מבין הדבר עומק מחשבתו יתב"ש ג"כ שיתף מדה"ר למדה"ד ואין כאן שינוי רצון לפניו יתב"ש כיון שזה תלוי בדעת האדם להגביר על שכלו ולראות רק הכל לטובה וכמעשה דנחום איש גם זו לטובה והבן. בראשית ברא אלקים וגו'. פירש"י בשביל תורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית וכו'. ויל"ד האיך יתכן לומר שנברא בשביל זה וגם בשביל זה, אם נברא בשביל התורה איך שייך לומר שנברא בשביל ישראל ואם בשביל ישראל א"כ אינו בשביל התורה, גם לבאר המדרש כאן ילמדנו רבינו הבונה בית חדש כיצד צריך לברך, כך שנו רבותינו הבונה בית חדש מברך שהחיינו כדי שיעשה נחת רוח ליוצרו. להבין הסמיכות של המדרש לכאן, וגם צ"ל הלשון כיצד דהול"ל מה צריך לברך. עוד לנעוץ סוף התורה לתחלתה לכל האותות והמופתים וגו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית. והנ"ל עפי"מ דאיתא בגמ' ברכות דף ו' אמר ר' יוחנן בשעה שהקב"ה בא לביהכנ"ס ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס שנאמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה. ופי' במהרש"א דהיינו דלא מצא יו"ד כי אם ט' כועס הקב"ה ואמר מדוע באתי להשרות שכינתי שם ואין איש אחד פרטי שהוא משלים עשרה ואין עונה דבר שבקדושה עכ"ד. ויש להקשות דמשמע מלשון זה דאם חסר אחד דייקא הוא כועס ר"ל והלא אם חסרו יותר בוודאי יש לכעוס. גם כפל לשון הפסוק צ"ב דהול"ל מדוע קראתי ואין עונה. וי"ל דהנה בברכות מ"ז ע''ב אי' אמר