עצי חיים על התורה ע

ועבר מסר לו וגם אחיכם ואין זה מפאת הטבע שימכור אותו אחיו למצרים וע"כ הוא סיבה מאת ה' ולא יעשה כן ח"ו בזדון וע"כ דרק למחי' שלחני א' לפניכם ומשום זה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם דכיון שהוא שלא כדרך הטבע ע"כ הוא מרצון השם וסבת השי"ת כאמור ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים וגו' ולא יגיע אליהם שום עונש כיון שהוא שלא כדרך הטבע ובודאי הוא מרצון השי"ת ולא מדעתם. א"י עפ"י מה שפרשתי [בדרוש לחג השבועות] המדרש אין ישראל ניזונין אלא בזכות האמונה פירשו המפורשים טעמא מאי דוקא משום זכות האמונה הם ניזונין ונראה עפימ"ש בישמח משה פ' פנחס על המד' שם אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו עפימ"ש הרמב"ם במאמר התחי' הביאו בס' מתנות כהונה על המדרש פ' פנחס וז"ל כי כשבאו עליו להרגו פרחה נשמתו מפחדם ונשאר כמת והניחוהו ונפשות נדב ואביהו שהי' עדיין משוטטת שם הי' מרגישין בדבר והחזירו לו נפשו בעודו חם עיי"ש והנה הטעם דאין משלמין שכר בעוה"ז משום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף וא"כ אצלו הוי הסוף ולכך בדין הוא שיטול שכרו כלומר תיכף ומיד עכ"ד הישמח משה ז"ל עיי"ש. וכבר והנה אמרו חז"ל שבשעת מתן תורה מקול ה' בכח פרחה נשמתן והשי"ת השיב להם נפשם וזה שאמר המדרש אין ישראל ניזונין אלא בזכות האמונה דהא לכל המצות אינו מגיע שכר בעוה"ז משום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף רק בזכות האמונה לפי כששמעו ישראל אנכי ה"א מפי הגבורה פרחה נשמתן וא"כ אצלם הי' בעת ההוא הסוף ע"כ מגיע להם השכר תיכף, והנה מבואר במדרש תנחומא כשאמר יוסף אני יוסף פרחה נשמתן ונעשה להם נס וחזרה נשמתן וז"ש יוסף כי למחי' שלחני א' לפניכם דבזה שנעשה הסיבה ע"י שפרחה נשמתן על כן בזה הוא למחי' ר"ל בשביל זה הם ניזונין ומגיע להם שכר בעוה"ז ולהחיות לכם ר"ל כיון שנעשה להם נס וחי' מחדש ע"כ הוא למחי' כאמור. וישמני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים, ויש לדקדק אריכות הלשון למה, ולהלן נאמר ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ויפג לבו כי לא האמין להם וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם וגו' ותחי רוח יעקב אביהם וצריך ביאור מדוע לא האמין להם בתחלה עד שדברו אליו את כל דברי יוסף ואז נאמנו דבריהם בעיני יעקב. ונראה עפימ"ש באוה"ח דדבר ידוע כי הצדיקים יותר יחפצו בהעדר הבן בהיותו בן מביש ומה גם יעקב הצדיק אשר ע"כ לא היתה שמחתו שלימה מספק עד שהכיר בו בפניו כי הכרת פנים תענה באיש, וזה שאמר אליו אמותה הפעם, פירוש הפעם הזה בראייתך ולא מקודם כשנתבשרתי והטעם אחרי ראות פניך והכרתי שעודך חי, פירוש צדיק כמקדם כי הצדיקים קרויים חיים עכ"ד. והנה בחולין (דף ד' ע"ב) אמרינן דגברי דאחאב לא הוי מעלי דכתיב מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים ע"ש, והנה יוסף אף שהי' מושל בארץ מצרים מ"מ אם הי' נכנע תחת יד פרעה גם הוא הי' נגרר אחריו ובכלל משרתיו יקרא וע"כ שלח יוסף להודיע ליעקב אביו כי הוא אינו נכנע תחת פרעה אדרבא הוא אב לפרעה ואדון לכל ביתו ועל כן הוא עוד מחזיק בתומתו וצדקתו כמקודם וכשבאו אחי יוסף וספרו לאביו כי עוד יוסף חי, ר"ל הוא צדיק ומתחזק באמונתו כבתחלה וגם הוא מושל בארץ מצרים ולא אמרו שהוא אב לפרעה רק סתם מושל וע"כ ויפג לבו ולא האמין להם כי יעקב סבר דאף שהוא מושל אבל מ"מ אף הוא נכנע תחת פרעה הוי בכלל משרתיו והאיך אפשר שיהי' צדיק ואח"כ כשדברו אליו כל דברי יוסף ר"ל גם מה שאמר שהוא אב לפרעה ואינו נכנע תחתיו וע"כ ותחי רוח יעקב אביהם אח"כ האמינם שהוא עומד בצדקו כאשר בתחלה. אל תרגזו בדרך ומפרש במדרש ובגמ' אל תעסקו בדבר הלכה שלא תרגז עליכם הדרך הביאו ברש"י) ומדקדקין המפורשים למה לא צוה יעקב על כך, ונראה דהנה אמרינן במס' תענית דף ז' וכל